ספיישל יום בחיי - עשרה אנשים שאהבנו במיוחד

אנחנו חורשים את הארץ (וגם מבקרים בחו"ל) בחיפוש אחר תשובה לשאלה למה אנחנו, הישראלים, קמים כל בוקר. ברוח ההתבוננות הפנימית שמכתיב יום כיפור, הנה לקט ימים שנכנסו לנו עמוק ללב

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

פרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים" ספר עד כה 199 ימים. כבר עברנו את אמצע הדרך. ברוח המחשבה והתבוננות פנימית שמכתיב יום כיפור - הנה עשרה ימים שנכנסו לנו עמוק ללב, שנעים להיזכר בהם או סתם להשלים פערים, אם במקרה פספסתם.

יום בחיי אלבל סמואל - מומחה רשתות סלולר, אב לבן עם סוכרת נעורים

בן 45, נשוי למנכ"לית עמותת "פידל" לשילוב חברתי של יוצאי אתיופיה, כדורסלן חובב, גר בהוד השרון. היום השלישי בפרויקט.

"'קם' אני כותב במרכאות כי אנחנו לא ישנים רצוף. לבן הצעיר שלנו יש סוכרת נעורים ואנחנו קמים כל שעתיים על מנת לוודא שהרמה יציבה. החיים מאתגרים אותנו".

9
צילום: אלבל סמואל

יום בחיי אביב אצילי - מנהל מסגריה ואלוף המיכון החקלאי

בן 44, תושב ניר עוז, מגדל שלושה ילדים ושני בעלי חיים. אוהב לרכוב על אופניים. היום השמיני בפרויקט

"סבא שלי היה אומר שיותר טוב שיהיה מזל נאחס מאשר שלא יהיה מזל בכלל. הנאחס שלי הוא מחלה אוטואימונית עלומה שדפקה לי את מערכת העצבים, בעיקר את הרגליים. רוב הטיפול ב'מתנה' הזו הוא פעילות גופנית לחיזוק הרגליים. אין לי את הפריבילגיה לא להתאמן כמעט כל יום בשבוע ולשמחתי אני בדרך כלל נהנה מזה".

6
צילום: אביב אצילי

יום בחיי הדס גיפס - רופאה משפטית ששמה מטאל בפול ווליום

ילידת 1977, אם לשניים, מרכזת תחום הנצלת הרקמות במכון לרפואה משפטית, מחליפה בין שלושה זוגות נעליים בעבודה. היום ה-32 בפרויקט.

"כשחושבים על המקצוע שלי מיד עולות לראש פרשיות רצח מכותרות החדשות, אך השגרה היומיומית דווקא מלאה במקרי מוות פחות מתוקשרים, מגוונים מאוד, שנגרמו מסיבות טבעיות ולא טבעיות".

15
צילום: הדס גיפס

יום בחיי אמיר וולנסקי - צלם על ריטלין, חולם על פקידי מס הכנסה

בן 49, אב לשלושה שבחר בעצמאות ומשפחה ומאז השלדים מרקדים בראשו. לא מבין מה הבעיה בעגבניה על לחם - היום ה-33 בפרויקט.

"בניגוד לרצוני הטבעי, אני לוקח את הרצועה, קושר אליה את סימבה של השכנים ויוצא לריצה. אנחנו שותפים לספורט אבל התודעה שלנו שונה. הוא מוכן לרוץ תמיד ולעד. אני לעומת זאת מוכן לעצור בכל רגע ולעבור להליכה. הריצה עבורי היא בריחה. בריחה מהגיל, מהכרס שתופחת, מבלות העור, מהידלדלות מסת השריר ומדימוי עצמי שהולך ונשחק. אני רץ על חיי".

11
צילום: אמיר וולנסקי

יום בחיי דני גרמייז - מרצה על מיניות ומוגבלות, צורך אוכל אסיאתי יותר מכולכם

בן 40, מנהל אתרי אינטרנט לאנשים עם מוגבלות, משותק בגפיים כבר 17 שנה, מהגג בטאגאלוג (מה זה בכלל טאגאלוג?) - היום ה-42 בפרויקט.

"כשהייתי בן 23 התפרצה אצלי מחלה גנטית שובבה בשם נוירופיברומטוזיס. משמעותה, בקצרה: מפעל התנחלות של גידולים שפירים חדורי להט אידיאולוגי בשלל מאחזים בלתי חוקיים ברחבי הגוף שלי, ובעיקר בעמוד השדרה. עם רובם אני חי בדו-קיום של שלום קר, אך ישנו הקומץ האלים, 'נוער גבעות', שבחר לפלוש לעמוד השדרה עצמו וגרם לאורך השנים לכאוס הכולל קשיים בהליכה, ספסטיות מטורפת ואי-שליטה על סוגרים. כיף חיים".

7
צילום: דני גרמייז

יום בחיי מייסא בלוט שמשום - קופצת לירדן, חולמת שעוד הרבה עסקים יקפצו

בת 35, אם לשלושה, חשבת ב"תפרון", בעלת אוסף צעצועי קינדר מאז שהיתה ילדה, פועמת אנרגיות, יודעת שהתחתנה מצוין - היום ה-45 בפרויקט.

"יוצאים אל המעבר לירדן (שייח חוסיין). בדרך שומעים חדשות ומוזיקה. יגאל, הנהג, טברייני במקור, מעיד כי משפחתו חיה בארץ לפחות עשרה דורות. הוא דובר ערבית שוטפת מהבית ונוהג לומר שהוא נהנה להסיע אותי כי הוא אוהב לדבר ערבית. בנסיעות הוא מספר לי מלא סיפורים שהוריו סיפרו לו. בראש לא פעם עוברת לי המחשבה כמה הם דומים לסיפורים שסיפרו לנו ההורים והסבים שלנו".

14
צילום: מייסא בלוט שמשום

יום בחיי שקד סגל - יש אנשים שישאירו גם מוצרי חלב ליד הקופה

בת 18, גרה בעמק יזרעאל, מחכה לגיוס ובינתיים עובדת בסניף שופרסל בעפולה, שונאת שאלות שהיא לא הכתובת אליהן - עדיף כבר לטפל בהזמנות. היום ה-76 בפרויקט.

"התקופה הזאת היא דרך נוחה להעביר את הזמן עד הגיוס. עבדתי, הרווחתי כסף ונשאר לי זמן פנוי לעצמי. למרות שזה היה סבבה לא ארצה למצוא עצמי שוב בעבודה הזאת. גם השכר הוא שכר מינימום שעתי וגם יש לקוחות שלא מסתכלים על הקופאיות כבני אדם. הם פונים אליהן לא יפה, חושבים שהכל מגיע להם ושלקופאיות לא מגיע לאכול משהו או ללכת שירותים. אלה לקוחות שפשוט לא נותנים כבוד ומוציאים את החשק לעבוד עם אנשים. אני לא לוקחת ללב. קודם כל, לא כל הלקוחות ככה, יש גם אנשים נחמדים, וחוצמזה זה לא שווה את זה. קצת מתעצבנת ועוברת הלאה".

צילום: שקד סגל

יום בחיי איציק קרומבי - 30% מהמיילים שלי צריכים להיות "יוצאים"

בן 36, נשוי ואב לחמישה, מנהל מרכז חדשנות ויזמות לחרדים בירושלים, מסתייע בתוספים לכרום שמודדים את הפרודוקטיביות, התפילה בבוקר היא הזמן היחיד להיות לבד בשקט. היום ה-122 בפרויקט.

"אחרי התארגנות מהירה וכוס קפה, אני יוצא לתפילת שחרית בבית הכנסת. בימי שני וחמישי יש קריאת תורה, אך בשאר הימים התפילה מהירה ולא נמשכת יותר מחצי שעה. זה הזמן היחיד ביום שבו אני נמצא עם עצמי בשקט, בלי טלפון ובלי לדבר עם אף אחד. מאבא שלי למדתי את חשיבות התפילה במניין על הבוקר. זה החלק שמשפיע על כל היום והופך אותו למשמעותי ומסודר".

00
צילום: איציק קרומבי

יום בחיי ראמלה נואל - ויתרתי על הסטטוס החוקי כדי להישאר עם הבנות שלי

בת 39, עובדת ניקיון, ילידת הפיליפינים, 16 שנה בישראל, אם לסיון ומיכל (11 ו-9.5) שנולדו כאן. הקיץ, בגלל החשש מגירוש, הן לא יילכו לחברות או למחנה בצופים. חוששת כל הזמן שעוקבים אחרינו – היום ה-133 בפרויקט.

"בשבועות האחרונים הכל מתוח בגלל האיום בגירוש. חשבתי כבר לוותר ולחזור לפיליפינים אבל סיון ממש לא רוצה לנסוע לשם. כשהיתה קטנה היא כן רצתה לנסוע לחופשה והסברתי לה שאם ניסע לא נוכל לחזור. יש לה חברה עם תעודת זהות ישראלית שיכולה לנסוע ולחזור. היה לי קשה מאד להסביר לסיון את ההבדל ביניהן. זה לא פשוט להסביר את זה לילדים. מאז, היא ממש לא רוצה לעזוב. החברים שלה כאן, פה היא גדלה, היא לא מכירה משהו אחר".

00
צילום: ראמלה נואל

יום בחיי נעמה ואן לנט - בצרפת השתוללו על 20 סנט, איך אין הפיכה בישראל?

גרה בדרום צרפת עם בן זוגה הבלגי ושלושה בנים, מלמדת אמנות ועוסקת בפרויקטים חזותיים, שיעור בלט זה אימון וגם נוסטלגיה - היום ה-142 בפרויקט.

"היום זה בעלי שקורא סיפור לקטן, בצרפתית כמובן. ספרי הילדים בעברית מלאים אבק. מנסה להבין אם הגדולים באמת עשו שיעורים או שזו שוב עבודה בעיניים. הגדול מתיישב רק עכשיו להתכונן למבחן שיש לו מחר. אני מזועזעת. הוא טוען שהכל תחת שליטה. לא יודעת איך יצאו לי ילדים כל כך זרקנים..."

00
צילום: נעמה ואן לנט

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ