יום בחיי אוהד דגן - עץ הוא יצור סוציאלי, יש לו רגשות, תחושות וזכרונות

בן 58, נשוי ואב לשלושה, גר במושב בית חנניה, היערן האחראי על שטחי קק"ל מחוף קיסריה ועד מגידו, לאשר כריתת עצים זה צובט את הלב, אבל לפעמים אין מנוס מכך

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: שרון שחר
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי אוהד דגן. בן 58, גר במושב בית חנניה, נולדתי בקיבוץ הראשון בארץ (ובעולם) דגניה א', נשוי לשרון ואב לשלושה. עובד בקק"ל כ-30 שנה בתפקידים שונים. משמש כיערן האחראי על אזור מנשה-אלונה, מחוף חדרה/קיסריה עד ליקנעם ומגידו. מדובר בשטח מגוון של כ-40 אלף דונם. יערן (יש כ-30 בישראל) הוא בעצם האיש שמנהל את השטח. זה אחד התפקידים הכי מאתגרים שיש".

"למדתי חינוך בלתי פורמלי ולימודי ארץ ישראל. הצטרפתי לאגף החינוך של קק"ל וניהלתי מרכז שדה ביער בשוני. כשהמרכז נסגר עברתי לאגף הייעור ולאחר מכן יצאתי ללימודי תואר שני בניהול משאבי טבע ותיירות באוניברסיטת חיפה ומשם המשכתי לסמינר של שירות הייעור האמריקאי. אני מחובר לטבע ועומל רבות כדי להנגיש את שטחי היער לציבור. אין סיפוק גדול יותר מלראות אנשים מגיעים, נהנים מההשקעה ומהטיפוח בשבילים, בחניונים ובשטחים הפתוחים".

היום של אוהד דגן הוא היום ה-200 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

05:45

ודווקא לא תמיד אני זה שקם ראשון. מדובר בבית ספורטיבי שמתעורר פעמים רבות עוד לפני שהשמש עולה. רעייתי שרון, צלמת במקצועה, רצה ורוכבת והבנים גולשים.

מכין ארוחת בוקר וצהריים להמשך היום עבורי ועבור רועי הקטן. הכנת האוכל מחייבת תשומת לב מיוחדת שכן שנינו חולי צליאק. שרון מופקדת על הסנדוויצ'ים ליובל, תלמיד י"ב, שיוצא מאוחר יותר מהבית. גיל, הבכור, מטייל כבר כמה חודשים במרכז אמריקה ואמור לחזור לארץ בערב סוכות.

06:30

יוצא לעבודה. הבוקר מתחיל בפגישות עם קבלנים שעובדים ביערות. קפה שחור חזק עם הפועלים נותן אנרגיה להמשך היום.

7
צילום: שרון שחר
8
צילום: שרון שחר

אחד הקבלנים יוצא לעבודות כריתה ודילול. זה משהו שעושים כל כמה שנים. כשנוטעים יער חדש עושים זאת בצורה צפופה. לאורך השנים מדללים ומשאירים רק את העצים החזקים. הדילול מאפשר ליער לשגשג ולהתפתח.

08:00

מגיע למשרדי קק"ל ביקנעם. עובר על דו"חות ומיילים ומטפל בניירת. רוב העבודה שלי מתבצעת בשטח, אבל יש לתפקיד גם פן משרדי - פגישות, ישיבות, עבודה מול מחשב. כמובן שאני מעדיף את השטח, שם אני מרגיש הכי בבית.

אני מגיע, כאמור, מתחום החינוך ועסקתי שנים רבות בהוראה והדרכה של בני נוער, גרעיני נח"ל והכשרת צעירים במרכזי השדה. היערנות מאפשרת לי לשלב בין אהבת הטבע והארץ לעבודה קהילתית וחינוך.

09:30

יוצא לסיור עם מהנדסים לצורך הכנת תוכנית עבודה בשטחים שזקוקים לנטיעה וטיפול. אנחנו עומדים לטעת באזור יער מגידו ויער משמר העמק. האזור נשרף לפני כארבע שנים. חיכינו להתחדשות טבעית, אבל יש שטחים שאין בהם מספיק זרעים ושטחים אחרים נשרפו כליל. פעם היו נוטעים בעיקר יערות אורנים. היום הגישה היא לטעת יער מעורב. לא רק עצי מחט אלא גם עצים רחבי עלים, חורש ארץ ישראלי (אלון, חרוב, אלה, כליל החורש ואחרים).

6
צילום: שרון שחר

11:00

סיור בנחל השופט. בלב השטח שאני מנהל עובר אחד ממסלולי הטיול היפים בארץ. כבר שנים שהמסלול מונגש לכל אורכו לנכים. מתפקידי לבדוק את המסלול ותקינותו, לפנות מפגעים ולפקח על פינוי הגזם והאשפה. בנוסף, עורך בדיקות קשר עם מגדלי התצפית שמאוישים בין אפריל לנובמבר. שריפות יער בקיץ הן עניין שגרתי, אך רובן לא מתחילות מעצמן. כמעט תמיד מעורב בהן גורם אנושי - רשלנות או הצתה מכוונת.

01
צילום: שרון שחר
9
צילום: שרון שחר

12:30

טיפול בבקשות כריתה. לא כולם יודעים, אבל כל עץ הוא מוגן וצריך להגיש בקשה מסודרת לכריתתו. אני בודק כל בקשה ובקשה לגופה ומאשר או דוחה. אני מתייחס לכך בכובד ראש ומנסה להימנע ככל האפשר מפגיעה בעצים שלא לצורך. כשאני מאשר - זה צובט לי את הלב, אבל לעתים אין מנוס. יש עצים חולים, מסוכנים בטיחותית, יש צורכי בנייה ופיתוח וכדומה. כשאפשר אנחנו משתדלים להעתיק את העץ או לדרוש נטיעה במקום עצים שנכרתו.

לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר המרתק "החיים הנסתרים של העצים" (פטר וולבן). הוא מדבר על מה שתמיד הרגשתי - לעצים יש רגשות, תחושות, זכרונות. הם ייצורים סוציאליים. ביער מתקיימת רשת חברתית שוקקת. יש עושר מופלא של חיים גם אם הם סמויים מן העין.

צילום: שרון שחר

16:00

ישיבה במועצה האזורית מגידו. על הפרק: תוכנית פיתוח וניהול המבקרים באגן נחל השופט בשיתוף רשות הניקוז, מתכנן הפרויקט ונציגי המועצה.

בשנים האחרונות יש עומס גדול של מטיילים באזור נחל השופט, כולל כלי רכב פרטיים ורכבי שטח למיניהם. רכבי שטח שיורדים מהדרכים הראשיות פוגעים בצומח ובחי והשטחים הפתוחים סובלים מנזקים. יש גבול לעומס שמסלול מטיילים אחד יכול לשאת. דנים בדרכים למנוע כניסת כלי רכב ולווסת את זרימת המטיילים.

18:30

מגיע הביתה אחרי השלמת קניות. קפה, שיחה וארוחה קלה עם שרון. יוצא לאסוף את רועי ממשחק כדורגל ביישוב. בדרך כלל הוא הולך לבד אבל לפעמים שוכח את עצמו במגרש וצריך לקפוץ לשם. משתדלים לאכול יחד ארוחת ערב אבל לא תמיד זה קורה. אני אוהב לבשל ומנסה בכל פעם דברים חדשים במטבח - ירקות ממולאים, אוכל אסיאתי, תבשילי קדרה. כל האוכל כמובן ללא גלוטן. בנוסף, אנחנו כמעט לא מכניסים הביתה אוכל מעובד. בסופי שבוע אני גם אופה עוגות.

2
צילום: שרון שחר

20:30

יוצא לרכיבת לילה באזור נחל תנינים. בדרך כלל אני רוכב בסופי שבוע ומדי פעם יוצא לרכיבת שטח עם פנסי ראש במסלולים בסביבת הבית.

1
צילום: שרון שחר

אני חבר ועד בבית חנניה זה מספר שנים. יש ערבים שבהם אני עסוק בטיפול בענייני המושב, ישיבות וועד, הגינון הציבורי, חזות היישוב, ועוד עניינים שוטפים שדורשים התייחסות.

23:00

מתקתק עניינים בבית, שרון הרי לא תלך לישון עד שהכל מסודר. תולה כביסה ומפעיל מדיח. אחר כך מקלחת ומארגן מה שצריך למחר. לקראת חצות נכנסים למיטה, בדרך כלל עם ספר. מאז ומתמיד אני מקדיש זמן לקריאה. זה מרחיב את הלב. כעת קורא את "שמונה הרים" של פאולו קונייטי.

00:00

עוד יום נגמר.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ