סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

חג סוכות הוא חג האסיף. ואחרי 200 ימים בדיוק של פרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים", זהו זמן מצוין לאוסף נוסף של ימים שאנחנו נהנים לחזור ולקרוא בהם וממש לא היינו רוצים שתפספסו. חג שמח!

יום בחיי חגית ביליה - הלא היא "לייזה פאנלים"

עקרת בית של הזמן החדש. מגדלת ארבעה ילדים, בן זוג וכלב. בעלת בלוג בישול שוקק ופעיל. לייזה היא בעצם האלטר אגו שלה. אני אוהבת לעבוד בבית, לכתוב, לבשל, לצלם ולהיות בתנועה". היום הראשון בפרויקט.

"כמו מערכת השמש כל כוכבי הבית מכירים את ריטואל הבוקר, אחרי תירגול של כמה שנים טובות הגענו לשקט בגזרה הביתית. רוב הבקרים נעימים. אין את הלחץ שהיה כשתרגלנו משפחה בשנים הראשונות".

2
צילום: חגית ביליה

יום בחיי יעל ויה - האויבת הגדולה ביותר של הטרמיטים

בת 46, אם לשלוש בנות, מומחית בשני תחומים שכל קשר ביניהם נראה מקרי בהחלט, לומדת לדוקטורט. היום ה-22 בפרויקט.

"לעבודה עם הטרמיטים הגעתי במקרה. מדובר בעסק משפחתי והתוכנית היתה שאני אעזור בשיווק ובמקביל אוכל לכתוב את הדוקטורט, אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד".

111
צילום: יעל ויה

יום בחיי עמית ויגודה - כדורסלן נבחרת העתודה בכסאות גלגלים

בן 16, גר בעומר, איבד את אחת מרגליו לפני חמש שנים, סחבק של המורה לספורט אבל לפעמים קצת "מאתגר" את המערכת, חולם על מכללה בארה"ב. היום ה-55 בפרויקט.

"נולדתי עם בעיה ברגל ובגיל 11 עברתי ‏קטיעה מתחת לברך. כשהייתי בן 10 עברנו לארה"ב. עד אז לא עסקתי בשום פעילות פיזית. שני האחים הגדולים שלי עסקו בספורט וכאח קטן תמיד רציתי להיות כמוהם. ביום-יום אני לא משתמש בכסא גלגלים אז לא הבנתי למה אני צריך לשבת כדי לעסוק בספורט. אבל ברגע שהתיישבתי והתחלתי לזוז - התאהבתי במשחק".

10
צילום: כרמל ורניה

יום בחיי אליהו פלדמן - להתחיל עם גמרא ולא לסיים בלי מוצרט

בן 34, אב לאחת, מורה במרכזי מחוננים, עלה לארץ בגיל 3 וגר מאז בירושלים, אוהב לחוד חידות. היום ה-78 בפרויקט.

"נכנס לכיתה ג' אחרי תנומה קלה באוטו. אחרי התפילה אנו מקדישים כמה דקות לפעילות חברתית. אני אוהב להתחיל בחידות שקשורות לפרשת השבוע ואחר כך ממשיך לסיפור בהמשכים (אייזיק אסימוב הולך חזק) או למשחק מסירות עם סלוטייפ שבו צריך לזכור ולהגיד את השמות של כולם לפי סדר המסירות. "אבל המורה, אני לא יודע איך קוראים לו!"

9
צילום: אליהו פלדמן

יום בחיי מראם עאזם - לא קל עם עבריינים אבל במים שקטים - אטבע

בת 42, גרה בטייבה, אם לארבעה, בעלת קליניקה לשיקום ויועצת לסנגוריה הציבורית, נרגעת מלחשוב שהבית מסודר (במחילה מהפמיניסטיות), קולם של הוריה הוא קולה הפנימי. היום ה-85 בפרויקט.

"יש שני מסרים שחשוב לי להבהיר לבעלי ולילדים לפני שאני מגיעה הביתה. הראשון - אין לי כוחות, והשני - אין לי כוחות בכלל. מבקשת שעד שאגיע יהיו אחרי מקלחת ושיסדרו ארוחת ערב. מקווה שיפנימו ויבינו ולא יחכו לי הפתעות. בדרך, רגשות האשמה על השעה שבה אני חוזרת הביתה מתחילות לבצבץ. אין סיבה, עצמאות רק תצמיח אותם".

10
צילום: מראם עאזם

יום בחיי יהלי רייכנטל - עסיסיות עם אוסטרלים יש רק בסטייק

בן 26, עבר לסידני והתחתן עם אמה (ומפרק את אבא שלה בשחמט), שף במסעדה, לא מסוגל לשבת מול מחשב, עובד על מנה חדשה. תכירו: כריש בפיתה. היום ה-126 בפרויקט.

"בארץ יש שיחות, יש קואצ'ינג, יש הכוונה, יש אש! כאן תמיד מרגיש לי שסמול טוק זה כמו תגובה באינסטגרם. לא ממש מחייב תגובה. מתגעגע להרמות להנחתה שיכולות להפוך למרתקות. כאן - כלום, נאדה, רק 'אול גוד מייט'. האוסטרלים חמודים-חמודים אבל השיחות דלות-דלות. הסקרנות מהם והלאה. עסיסיות יש רק בסטייק. אבל החיים פה קלים ואפשר אפילו לקנות בית".

9
צילום: יהלי רייכנטל

יום בחיי יעל להב - פורצת דרך אל החניכים עם כרטיסיות "כן" ו"לא"

בת 29, גרה בפתח תקוה, מדריכה מובילה במרכז יום לבעלי צרכים מיוחדים, "דרקון ספרים", שרה בקולי קולות באוטו ואז הפקקים לא באמת מפריעים - היום ה-136 בפרויקט.

"יציאה לסופר. בכל יום ראשון, קבוצת נרקיס יוצאת לסופרמרקט הנמצא במרחק של 10 דקות הליכה מהמרכז. המטרה היא לערב את החניכים בקהילה, לתרגל מיומנויות קנייה, תשלום והתנהלות במרחב ציבורי. מדובר בהרפתקה כיפית ומלחיצה. בכל פעם חוזרים ממנה עם חוויות מהנות ותסכולים חדשים. השמחה על הפנים שלהם והחטיפים שאנחנו מנשנשים ביחד הופכים את היציאה הזו לפעילות שלא מוותרים עליה".

00
צילום: יעל להב

יום בחיי למלם מספן - אוהבת חתונות (עד שזה מגיע אלי)

בת 35, אמא לאחד, גרה ברחובות, מעצבת שמלות כלה ושמלות ערב, אף פעם לא מזיעה, במקום ללמוד מהתרבות האתיופית היפה שלנו דוחפים אותנו "להפוך שולחנות". היום ה-145 בפרויקט.

"אני מוטרדת מאד מהמצב. להיות אתיופי בישראל זה להתמודד עם כל הקשיים שיש בחברה וגם להתמודד עם עניין צבע העור. שופטים אותי לפיו. מקטלגים. זאת התמודדות יום-יומית. באוטובוס לפעמים אנשים צועקים 'כושית מסריחה' או מדברים לא יפה על האוכל שלנו. זה קורה יום יום. אפילו בתור לקופת חולים או בבית חולים".

6
צילום: למלם מספן

יום בחיי שחר פלד - לומד להיות רופא עם כובע אננסים על הראש

בן 22, סטודנט לרפואה שנה חמישית במסלול העתודה של צה"ל, גדל בכרמיאל, לומד ועובד בבתי החולים הדסה עין כרם ושערי צדק, חבר של מיכל (כבר שנתיים!). היום ה-138 בפרויקט.

"נכנס למיון. המצב יחסית קטסטרופלי. יש 12 מטופלים על שני רופאים ושמונה מהם עוד לא ראו רופא. שניים נמצאים פה כבר יותר משעתיים. כולם קצרי רוח ובצדק. הצוות משתדל לווסת כמיטב יכולתו את העומס ולהעניק טיפול טוב ככל הניתן בסבלנות וברגישות".

8
צילום: שחר פלד

יום בחיי מיכאל ריינר, לצייר עם פרקינסון זו אמנות שחיה מהרעידות

חוגג 80, גר בהוד השרון, אבא לשלושה וסבא לשישה, עבד בפיתוח קשרי ישראל ויהדות התפוצות וכעת מוציא לאור ספר ילדים. המשרד הוא המנזר. היום ה-180 בפרויקט.

"יורד בעזרת המעלון מהקומה השנייה לקומת הקרקע. לא פשוט כשהרגליים לא מקשיבות לך. אחד מנזקי הפרקינסון... בעבר הייתי אצן, היום אני אץ רץ במרחבי הדימיון והיצירה".

8
צילום: מיכאל ריינר

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ