יום בחיי נועם אופנהיים, לקום אל המטע ואז לנסוע לעבודה - החקלאות החדשה

בן 33, נשוי ואב לשניים, גר במושב המתחדש מיצר שברמת הגולן, מתכנן עירוני בחצור הגלילית ובעל מטע שקדים, נהנה מהפרטים הקטנים של החיים, מוקף באנשים טובים שרוצים "לבנות קהילה"

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: נועם אופנהיים
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי נועם אופנהיים, בן 33. נשוי לתאיר ואבא לירדן (תיכף חמש) ויערי (שנתיים וקצת). תאיר ואני מכירים מגיל 16 ובזוגיות מאז 2009. מתגוררים במושב מיצר המתחדש (היה קיבוץ בעברו) שבדרום רמת הגולן. המגורים כיום הם על בסיס קראוונים צפופים וחמודים שמהווים 'מחנה זמני' עד ליום שבו נבנה את בתי הקבע".

"אני עובד במועצה המקומית חצור הגלילית כמתכנן עירוני. בנוסף, אני שותף במטע שקדים שניטע לפני ארבעה חודשים. בחלק מימות השבוע אני עובד השכם בבוקר במטע ואז ממשיך למשרד. סוג של חקלאות חדשה בעיני. משתדל לחזור כל יום הביתה סביב 16:30 בכדי להיות כמה שיותר זמן עם הילדים ועם תאיר, שעובדת במכינת מיצר כרכזת תוכניות. מתרגש משקיעות, זריחות, זרימות, נביטות וכל דבר אחר שהטבע מספק לנו יום-יום. אופטימי מטבעי ונהנה מהפרטים הקטנים של החיים".

היום של נועם אופנהיים, הוא היום ה-208 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:30

זריחה ויציאה לעבודה. יש משהו בלגור בקצה המזרחי של המדינה. התחושה שאתה הראשון לזרוח משמחת קצת.

06:45

עוצר במטע. המעבר לרמת הגולן היה חלק ממהלך להפוך לחקלאי. לא כזה במשרה מלאה (כי לא חיים רק מחקלאות) אלא כאחד שיש לו נכסים חקלאיים. וכך, במהלך כל העונה החמה אני עובר פעם בשבוע במטע (120 דונם שקד בשותפות של שמונה משפחות) ובודק אם יש פיצוצים, מזיקים, פגיעות בגדר וכדומה. כולנו גם שכירים במקומות אחרים. אחד מאיתנו מנהל את המטע ברבע משרה, היתר תורמים מזמנם ובעת הצורך מגייסים עזרה.

לוקח אוויר ומתבונן בפלא הזה. היתרון בגידול שקד הוא שרוב הטיפול בו ממוכן.

14
צילום: נועם אופנהיים

07:50

מגיע למשרד. התפקיד שלי הוא לטפל בתושבי חצור הגלילית בעוד 10, 20, 30 שנה. זו עבודה שמחייבת אותך לשמור על אופטימיות ותקווה תמידית שהעתיד יהיה טוב יותר (אחרת למה לתכנן?)

13
צילום: נועם אופנהיים

10:30

בדרך לפגישה במינהל התכנון של מחוז בצפון בנוף הגליל (נצרת עילית). עובר על פני השטח הריק שבין חצור הגלילית לראש פינה. הוא יכול לשמש מנוף לפיתוח כלל האזור, כרגע הוא משמש יותר כמחסום.

12
צילום: נועם אופנהיים

11:00

צומת החביתה. תשעה שקלים לסנדוויץ' חביתה וקפה. נקודת עצירה מומלצת לבאי הצפון.

11
צילום: נועם אופנהיים

14:00

דיון על תוואי מסילת אצבע הגליל. יש משהו מרתק במקצוע התכנון - היכולת לבטא מדיניות ציבורית בשטח, ההסתכלות שנים רבות קדימה וכאמור האמונה שהעתיד יהיה טוב יותר. כל זה מתקיים במדינה שהרבה יותר טובה באלתור מאשר בתכנון. אבל אני אופטימי, כבר אמרתי?

10
צילום: נועם אופנהיים

17:00

בדרך הביתה. בעליות מחמת גדר ישנו שלט שלא מכוון ליישוב מסוים, אלא פשוט כותב שאתה נכנס לאזור מסוים. יש בזה משהו יותר נעים. מאחד ולא מפצל. ברוכים הבאים לדרום הגולן!

9
צילום: נועם אופנהיים

17:15

במיצר. המושב הוקם כאמור על בסיס קיבוץ שהתפרק. כיום חיות פה כ-40 משפחות צעירות עם המון ילדים קטנים, והם, כפי שכתוב, "חיים את החלום".

8
צילום: נועם אופנהיים

אני עצמי גדלתי בתמרת ותאיר בשכניה. צמחנו ביישובים קהילתיים בשנות השמונים והתשעים ורצינו לשחזר (לעצמנו ועבור הילדים) את אופי הילדות שהיתה לנו. לפני שהגענו לכאן גרנו ביטבתה וזה היה רחוק, מאוד רחוק, בעיקר מההורים של שנינו. אחר כך גרנו בקיבוץ עמיר שהרגיש לנו ממוסד מדי. רצינו לחרוש את התלם וליצור את האופי של הישוב שבו אנחנו גרים. האופציה היתה או ניצנה או לעבור למיצר ולהקים מושב עובדים (לא יודע מתי בישראל הקימו מושב עובדים בפעם האחרונה, אולי 30 שנה...)

17:20

בבית. קראווילה נחמדה שאליה עברנו לפני כשלוש שנים. כשהגענו כל מה שהיה סביבה זה קוצים, אבנים ואדמה. באמת! היום המצב נראה אחת לגמרי ובהחלט אפשר לקרוא לזה בית. לונה, הכלבה המאוד אהובה שלנו, יושבת על הכורסה בכניסה לבית. מדובר בכלבה הכי רגישה שאי פעם הכרתי.

7
צילום: נועם אופנהיים
6
צילום: נועם אופנהיים

17:30

ירדן מסתובב עם חברים בשבילים של שכונת הקראוונים. יערי משחק עם חברה בבית העץ שלו. בצפיפות שבה אנחנו חיים נוצרות מסגרות חברתיות של ילדים בגילאים מאוד קטנים. בין עצמאות להפקרות, תלוי איזה הורה שואלים.

5
צילום: נועם אופנהיים
4
צילום: נועם אופנהיים

18:20

טיול אופניים בשקיעה. המרחבים של דרום רמת הגולן מזמנים בעונת הסתיו שדות חומים שמוכנים לגשם והרבה מאוד שקט.

3
צילום: נועם אופנהיים

19:00

ארוחת ערב משפחתית.

2
צילום: נועם אופנהיים

21:30

ערב שגרתי במיצר. יושבים עם שכנים וחברים. על הפרק תמיד נמצא איזה נושא שצריך לקדם/לדחוף/לבטל ולטפל. למעשה מדובר בהקמת מושב עובדים חדש וזאת משימה לא פשוטה בכלל. זה ישוב דל אמצעים אך מלא באנשים טובים שמעוניינים להתעסק בדבר הזה שנקרא "לבנות קהילה". כיף לעשות איתם את התהליך הזה.

1
צילום: נועם אופנהיים

אנחנו חוגגים יחד חגים ומועדים, מנהלים את החינוך ביחד, מנהלים משאבים ביחד, יש קבוצת וואטסאפ של כולם. מדברים על נורמות במרחב הציבורי יחד ויש החלטה שמנסים לפתור דברים בשיח. הגודל הקטן של היישוב מחייב לפעול ככה, אחרת הכל יתפוצץ. אי אפשר לחכות ש"מישהו" יעשה או ש"מישהו" יהיה בתפקיד השוטר הרע.

23:30

ספר ולישון. אני בתקופת קריאה טובה עכשיו. מאז חופשת הקיץ מצליח לקרוא יותר ולתת לזה חצי שעה בכל יום. אני חושב שלאבא צעיר זה הישג לא רע. קורא כעת את "בודד בדמשק" של שמואל שגב על המרגל אלי כהן. הסדרה עשתה לי חשק.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ