סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
00
קרדיט: אורית גולדברג
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי אורית גולדברג. אני גרה בהרצליה ויש לי שתי בנות מדהימות - נוי בת שלוש וחצי ורומי בת שנה וחצי. בתשע השנים האחרונות אני עובדת כמנהלת תיקי לקוחות עסקיים בחברת השילוח DHL".

"לפני כחצי שנה איבדתי את בעלי, דולב. זה קרה ברגע אחד ותפס אותי לא מוכנה. במשך עשר שנים דולב חי עם גידול סרטני במוח, אבל כל מי שהכיר אותו יאמר שהוא לא היה חולה אפילו לא יום אחד. דולב דאג תמיד להיות בעשייה. בתקופה שבה למד הוא עבד כבריסטה בבית קפה והתאהב בעולם הקפה. הבית שלנו תמיד היה מצויד במכונה רצינית ובפולים מזנים שונים. לפני שלוש וחצי שנים הוא הגשים חלום והקים את COFFEELAB - בית קליית קפה. העסק היה עבורו סיבה נוספת לקום בבוקר".

"מאז שדולב הלך מאיתנו, אני עוברת את אחת התקופות המאתגרות ביותר בחיי, אך למדתי מחדש שהגישה שלו מנצחת הכל. כשדואגים למלא את החיים באנשים שאוהבים ובדברים שעושים לך טוב - הקושי מתגמד".

היום של אורית גולדברג הוא היום ה-213 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

05:30

השכמה. חושך בחוץ, הציפורים עדיין ישנות ואני בועטת את עצמי מהמיטה כי אני חייבת את הרגע השקט שלי לפני שמתחיל היום. מתקלחת.

9
צילום: אורית גולדברג

06:00

מכינה לי קפה ומקווה שיהיה לי מספיק זמן לפני שהבנות קמות.

8
צילום: אורית גולדברג

07:00

ארוחת בוקר לבנות. אחרי שהן מוכנות לגן, כל אחת בוחרת את המעדן האהוב עליה. ברקע מתנגנת מוזיקה וככה מתחילים את היום בחיוך. זו אחת השעות האהובות עליי ביום - זמן איכות עם הבנות, בלי הפרעות חיצוניות.

7
צילום: אורית גולדברג

08:00

פיזורים בגנים. יש לנו נוהל בוקר כמעט קבוע - עושות טיול בוקר עם העגלה עד הגן של נוי, ומשם אני חוזרת עם רומי לאוטו שנמצא ליד הבית ונוסעת איתה לגן שלה שנמצא רחוק יותר.

6
צילום: אורית גולדברג

08:15

מתחילה את יום העבודה. במסגרת תפקידי אני נפגשת מדי יום עם לקוחות שמפוזרים בכל הארץ, מבית שמש ועד מגדל העמק. בכל יום אני נוסעת לאזור אחר. היום אני באזור חולון ודרום תל אביב.

מציאות חיי החדשה הפכה את העבודה למאתגרת יותר. הנסיעות מרחיקות אותי מהבנות ואני כל הזמן חוששת מה אעשה אם יקפיצו אותי לגן. יכולה לבקש גיבוי מהמשפחה אבל זה לא מוריד מהמתח. למרות זאת, אני אוהבת את העבודה שלי ומברכת עליה. זה מה שמשאיר אותי מחוברת לקרקע. יש רגעים קשים. בעבר הייתי נכנסת לאוטו ומתקשרת לדולב. היום פשוט מתגעגעת.

14:00

עבודה משרדית. מעבר לפגישות יש גם לא מעט עבודה אדמיניסטרטיבית. אם מתאפשר לי ואני נמצאת באזור תל אביב, קופצת לקפה של דולב ועובדת משם. אוהבת את האווירה שם ואת ניחוחות הקפה החזקים. היום ישבתי שם כמעט שעה ובזמן העבודה נזכרתי בימים הראשונים, כשהעסק רק נפתח וכמה הוא התרגש מזה.

זה באמת מקום שטמונים בו הרבה רגשות עבורי. מצד אחד, בית הקפה הוא חלום שדולב שהצליח להגשים, עשה אותו מאושר, ולדעתי גם החזיק אותו במצב פיזי טוב עד הרגע האחרון. מצד שני, אני נכנסת לפה והוא כאילו נמצא בכל דבר, מדבר אליי מהקירות. אני אוהבת להביא את הבנות "לעבודה של אבא". 

5
צילום: אורית גולדברג

16:00

איסופים מהגנים ומציאת אטרקציה. האמת היא שאני טיפוס של בית. פעם היינו מחכות שדולב יגיע הביתה, היום נשאר ריק. זה אחד הדברים שהכי השתנו בסדר היום שלי. לכן, מחפשת מה לעשות ומשתדלת להיפגש עם משפחה וחברים. היום אנחנו נפגשות עם חברים של נוי בגינה ואחר כך נמשיך עם איתם הביתה.

4
צילום: אורית גולדברג

18:30

מקלחות וארוחת ערב. אני לא מהטיפוסים של לו"ז קבוע. פחות מתחברת לזה ויותר זורמת עם הבנות. הגענו הביתה עם החברים, הילדים שיחקו עוד קצת יחד, אכלו ארוחת ערב וקדימה לאמבטיה. 

20:30

לילה טוב לבנות וערב טוב לי. כדי שיהיה לי שקט בראש, אני חייבת לטפל בבית קודם. חדר המשחקים "זקוק לי". מעבירה שטיפה קלה, מקפלת את הכביסות, מכינה את התיקים והבגדים לבנות, וכשהכל מתוקתק נכנסת להתקלח ולהתרענן רגע לפני החלק השלישי של היום.

3
צילום: אורית גולדברג

21:30

הנהלת החשבונות של העסק. במהלך חול המועד פתחנו (עזי - אבא של דולב, נופר - אחותו, ואני) בגיוס המונים באמצעות "הדסטארט" לטובת פרויקט שנועד להמשיך את דרכו של דולב ולשמור עבור נוי ורומי על העבודה של אבא. נוי יודעת שבימי שישי אני הולכת לעבוד בבית הקפה של אבא. מדי פעם הבנות מגיעות איתי לשם, כמו שהיו מגיעות איתי בימי שישי כשהוא היה איתנו.

COFFEELAB הוא עסק מאוזן, אבל אם לא נצליח לפרוץ, להגדיל מכירות ובעיקר להרחיב את מעגל הלקוחות - הוא לא יוכל לשרוד. לקחת הלוואה זה בלתי אפשרי. גיוס ההמונים, אם יצליח, יסייע לו להמשיך להתקיים. התחלנו בקצב טוב ואני חייבת להצליח לעמוד ביעד הזה. מנסה לשפר מה שאפשר.

22:30

אחרי שסיימתי עם לחשוב, לכתוב ולתכנן, לוקחת רגע של נחת עם עצמי במרפסת. אני והשקט. זה הרגע שלי. שלי ושל דולב. כל הזכרונות עולים, המחשבות מתבהרות, הדברים שרציתי לומר ולא הספקתי (שזה די הרבה, לא הייתי מוכנה כשזה קרה), לא היתה לי הזדמנות להיפרד. הכל עובר בראש. זה הרגע ביום שבו אני מתייחדת עם הכאב, הגעגוע והאובדן. מרשה לעצמי לרוץ עם מחשבות, בשאר היום אין זמן לזה כל כך.

זהו, הגיע זמן לישון. עוד מעט בוקר חדש.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

1
צילום: אורית גולדברג
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ