יום בחיי עזרא עמר, הקומונה שלנו לא טובה בלדאוג שיהיה אוכל

אוטוטו בן 18, דתי מירושלים, עלה מצרפת בגיל 6, עושה שנת שירות בבקעת הירדן, לנסוע ברכב משוריין זה כמו לנסוע באקווריום. הדעות הפוליטיות שלי? קצת שמאלה מעמוס עוז

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: עזרא עמר
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"קוראים לי עזרא עמר. אני אוטוטו בן 18, עושה שנת שירות בתנועת הנוער 'בני המושבים', דתי מירושלים. עליתי לארץ עם משפחתי כשהייתי בן 6. אבא שלי עובד כפרופסור למשפטים ואמא כמתרגמת. יש לי אחות ועוד שני אחים, כולם קטנים ממני".

היום של עזרא עמר הוא היום ה-217 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

07:30

אני ועוד שלושה חברים מהקומונה מתעוררים בבית שלי בירושלים. ישנו שלוש שעות בערך אז כולם עייפים. בספל שלי יש יותר מדי קפה, מה שיגרום לי להשתין המון בשעות הבאות וגם קצת לרעוד, אבל זה יפתח לי את העיניים. לבחור מימיני קוראים עילי, זה שאחריו הוא אמיתי. ולבחור שנחתך בתמונה קוראים אור. הוא חתוך כי הוא לא רוצה שתמונה שלו תופיע בעיתון של שמאלנים.

8
צילום: עזרא עמר

09:40

מתפצלים וכל אחד נוסע לסידורים שלו בעיר. אחר כך נפגשים בתחנה המרכזית כדי לנסוע לבקעת הירדן.

10:17

עוברים את המחסום ונכנסים לגדה המערבית. אני אוהב את התמונה הזאת בגלל שהיא מתעדת בדיוק את רגע המעבר. אני שייך לצד השמאלי של המפה הפוליטית, מעט שמאלה מהדעות שכתב עמוס עוז. יש סתירה בעובדה שאני עושה את שנת השירות מעבר לקו הירוק. יוצא לי לחשוב הרבה על הדיסוננס הזה כי קשה להתנתק מפוליטיקה כשנמצאים במקום עם כל כך הרבה משמעויות פוליטיות. בכל מקרה, אני פה כדי להדריך ילדים ולא לבנות התנחלות או משהו בסגנון. אני לא נמצא כאן כדי לשנות את הדעה של אף אחד, אלא בעיקר כדי להיפגש עם האנשים.

7
צילום: עזרא עמר

11:05

מגיעים למתחם המועצה האזורית ערבות הירדן. זו מועצה קטנה מאוד מבחינת כמות התושבים ולכן המתנ"ס וכל שירותי החירום נמצאים כאן. אנחנו הולכים למתנ"ס.

11:40

יושבים עם מוריה, הצעירה שאחראית עלינו. מדברים על רישום החניכים לטיול של התנועה. החלטתי לעשות שנת שירות מכיוון שרציתי לעשות משהו לפני הצבא. החבר'ה שאני מכיר הלכו לישיבה. גם אני רציתי ללכת. יש שם דברים טובים אבל הם שונים בהרבה ממה שאני עושה עכשיו, ולדעתי פחות מתאימים לי.

צילום: עזרא עמר

13:00

כבר יותר משנה שאני משחק בסמארטפון ב-.Plague Inc (מגיפה בע"מ). משחק נחמד אבל הוא מתחיל להימאס. בדרך כלל אין לנו הרבה מה לעשות במועצה, אז אנחנו יושבים ומשחקים בסמארטפון. אלוהים כמה שאני רעב...

5
צילום: עזרא עמר

16:00

נוסעים ליישובים. אנחנו מדריכים קבוצות של ילדים כל יום בשעות 16:00-20:00. אני נמצא בשני יישובים מדי שבוע, בכל אחד מהם יומיים. היום אני נוסע ליפית, מושב שיתופי קטן שנמצא קרוב למפגש הבקעה על כביש 90. הפעולה הראשונה תתחיל ב-17:00 אבל יש כבר ילדים שמחכים. אמרתי להם שב-16:30 אתחיל במשחק. מהבוקר לא אכלתי כלום וגם כואב לי הראש, אבל לא נורא.

17:00

בפעולה משתתפים ילדים בכיתות ב' עד ז'. כולם מכירים את כולם. אנחנו מלמדים ריקוד שאיתו יופיעו הילדים באירוע 40 שנה למושב. הבנות זורמות, הבנים פחות.

18:45

החניכים הקטנים הלכו. עובר למפגש עם שלוש מדריכות מהמושב, וגם מגיע אל הארוחה הראשונה שלי היום. האמת, אני כבר לא כזה רעב. אחת המדריכות הכינה פסטה והביאה ירקות. אנחנו מדברים בעיקר על מה נעשה בפעולות הקרובות. מנסה לשכנע אותן לצאת לטיול של התנועה, בינתיים זה לא כל כך עובד לי.

4
צילום: עזרא עמר

20:25

בהסעה לתומר. במושב הזה נמצאת הקומונה שלנו. כדי להגיע מיישוב ליישוב בבקעה צריך הסעה שבה אוספים את כולם. מסיבות ביטחוניות אנחנו נוסעים במכוניות משוריינות. התחושה היא כמו לנסוע בתוך אקווריום. הערב יש לנו מנגל עם החיילים ששומרים על המושב. כולם נורא רעבים. גם הם לא אכלו כל היום. חייב לומר שבתור קומונה אנחנו ממש לא טובים בלדאוג שיהיה אוכל.

3
צילום: עזרא עמר

21:33

אחד החיילים עושה את המנגל. חלקם נמצאים כאן כבר המון זמן. כולם רעבים ועייפים.

2
צילום: עזרא עמר

23:00

סוף סוף אוכלים! אחרי יום שלם כיף לראות מגוון כזה של אוכל טעים. מדברים עם החיילים ונחים. בסוף מקפלים, מנקים קצת וחוזרים לקומונה.

02:00

אחרי מקלחת ופרק של glee (סדרה מצוינת). בדרך כלל אני האחרון שהולך לישון וזה שמכבה את האורות. עוד שש שעות קמים שוב. לילה טוב.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.co

1
צילום: עזרא עמר
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ