יום בחיי עמר חוג'יראת, התאונות שאני רואה מלמדות אותי שכל יום זה נס

בן 35, נשוי ואב לשניים, גר בביר אל-מכסור, נהג מובילית (משאית גרר), חולם על מוסך משלו, כשמדובר בהיכרויות - אצל הבדואים נכנסים מהדלת ולא מהחלון

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
6
קרדיט: עמר חוג'יראת
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי עמר חוג'יראת, בן 35, נהג מובילית (משאית גרר) בחברת "קופל גרופ". נשוי לג'יאן (אני קורא לה ג'וג'ו כי ככה כל בני משפחתה קוראים לה מאז שהיתה בת 4 או 5), אבא לאחמד (4) ועמיר (3). גרים בביר אל-מכסור, יישוב בדואי ממזרח לחיפה".

"התחלתי לעבוד על מובילית לפני כחמש שנים. קודם לכן עסקתי במכונאות רכב. המעבר לנהיגה אפשר לי לשנות אווירה. אני אוהב את התחום הזה - לחלץ אנשים, לסייע במקרים של תאונות. זו עבודה קצת קשה מבחינה פיזית, אבל בסופו של דבר אני נהנה לקום בבוקר, וזה מה שחשוב מבחינתי. בזמן הפנוי אני אוהב לצאת עם הילדים לטבע, לבלות עם ההורים שלי ועם אשתי היקרה שתומכת בי. בזכותה יש לי את הכוחות מדי יום לצאת לעוד יום עבודה".

היום של עמר חוג'יראת הוא היום ה-226 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

04:45

אני רגיל להתעורר בשעה הזו, אפילו בימי חופש. קם להתפלל ואחרי זה מתחיל להתכונן לעבודה.

5
צילום: עמר חוג'יראת

06:00

ג'וג'ו ואני מעירים את הילדים ומתחילים לארגן אותם. אני אחראי על הכנת האוכל לגנים, ובמקביל מכין ארוחת בוקר קלילה לכל המשפחה.

06:15

כולם כבר מוכנים ויושבים סביב השולחן. אוכלים יחד ביצים, לחם, גבינות וירקות.

06:30

יוצא מהבית אל משאית הגרר. לפני שאני מניע, מציץ בוואטסאפ כדי לראות את סידור העבודה שלי. בודק אם אני יכול לקחת את הילדים לגן או שג'וג'ו, שעובדת כקופאית וסדרנית במכולת ביישוב סמוך, תעשה זאת. היא מתחילה לעבוד ב-07:30 ואני מתחיל ב-07:00. היא תיקח את הילדים.

07:00

נסיעה ראשונה למושב כפר יחזקאל. בשעה הזו בנסיעות לכיוון צפון - 99% מהכבישים ריקים. כשנוסעים דרומה - הכל פקוק. לרוב פותח את היום בנסיעה צפונה.

08:22

מגיע ללקוח. משוחח איתו קצת כדי להבין מה הבעיה ברכב. חשוב לי לדעת למה בעצם צריך לגרור ואיך להתייחס לרכב בעת ההעמסה. הלקוח אמר שיש בעיית הילוכים וצריך לקחת את הרכב למוסך.

זה רכב מיוחד, רכב אספנים. לפעמים זה נחמד ומכניס קצת עניין לעבודה. התקשיתי קצת להעמיס אותו בגלל שהוא נמוך ביחס לכלי רכב אחרים. במצב כזה אין ברירה, צריך לעשות הכל בצורה מחושבת ועדינה. ההעמסה יכולה לקחת גם יותר מחצי שעה.

4
צילום: עמר חוג'יראת

09:00

סיימתי להעמיס את הרכב. נוסע לכיוון המוסך שבנוף הגליל.

10:00

פורק את הרכב ומתקשר למוקד לקבל עדכון. מסרו לי שיש רכב שעבר תאונה בכניסה לחיפה ואני צריך להגיע לחלץ.

10:20

יוצא לכיוון חיפה. בדרך עוצר בתחנת דלק להפסקת קפה והתרעננות. 

צילום: עמר חוג'יראת

10:40

ממשיך לכיוון חיפה.

12:00

כשהגעתי לרכב ההרוס עמד שם בחור צעיר שהמתין עם ההורים שלו. אני מורגל במצבים האלה. מוודא שהצעיר בסדר ומציע לו מים. ההורים שלו מרגיעים אותו גם. מעמיס את הרכב.

במהלך היום אני גורר המון כלי רכב שעברו תאונות. לא פעם יוצא לי לחשוב על האנשים. מדי יום אני רואה תאונות, תופס את הראש ולא מאמין איך אנשים יצאו מזה בחיים. זה רק מוכיח לי כמה כל יום הוא נס ואיך צריך להיזהר בכבישים. יש הרבה דברים שלא תלויים בנו, ולכן חשוב להיות זהירים וכמובן סבלניים.

2
צילום: עמר חוג'יראת

12:45 

נוסע לכיוון המוסך בחיפה כדי לפרוק את הרכב. לאחר מכן אני ממשיך בנסיעה לכיוון המרכז למגרש של החברה.

13:30

עוצר לארוחת צהריים עם האוכל שאשתי הכינה לי בבוקר. זה הזמן להתקשר אליה ולראות איך היום עובר. לאחר מכן אקבל עדכון בנוגע להמשך יום העבודה ולאן אני נוסע.

14:00

מגיע למגרש המרכזי ליד ראש העין. אני עובד עם אחלה אנשים וכל יום פוגש חדשים. הקושי היחיד שלי הוא שלפעמים אני נתקל בלקוחות שמתווכחים או שלא מבינים שאי אפשר לעשות את מה שהם רוצים.

14:50

מתחיל בהעמסת שלושה כלי רכב שצריכים להגיע לצפון. לאחר מכן יוצא לדרך. הנסיעה איטית יותר, הכבישים כבר יותר עמוסים.

17:00

מגיע לחיפה ופורק במגרש. עכשיו כל שנותר הוא לנסוע ביתה.

אני חולם שיהיה לי בעתיד מוסך משלי. אעסוק בשיפור ושדרוג כלי רכב, אתקין להם תוכנות, אשפר מנועים ותיבות הילוכים. כדי להיות מכונאי רכב מוסמך צריך ללמוד הרבה שעות אחרי העבודה. כרגע אני פחות יכול. הילדים קטנים.

18:30

הגעתי הביתה. חונה את הגרר ומדומם מנוע. הילדים מקבלים אותי בחיבוקים ואהבה גדולה. יושב איתם, קצת משחק איתם, שואל איך עבר היום, עוזר לג'וג'ו לקלח ולהכין אותם לשינה.

19:45

כולנו יושבים לארוחת ערב משותפת. לאחר מכן, אנחנו מרדימים את הילדים בחדר שלהם.

1
צילום: עמר חוג'יראת

20:30

מסדרים קצת את הבית ומנקים את כל הבלאגן. סוף סוף אני נכנס להתקלח לשטוף מעליי את היום הזה.

21:30

ג'וג'ו ואני יושבים בסלון וצופים בסדרה הקבועה שלנו. סדרה ערבית שאנחנו מאוד אוהבים. אנחנו ביחד שש שנים ונשואים חמש שנים. הכרנו את ג'וג'ו אחרי שראיתי אותה עם חברות שהתארחו אצל דודה שלי (אנחנו מאותו כפר). שאלתי מיהי ואמרו לי מי אבא שלה. איתרתי את הטלפון שלה וביקשתי שניפגש. היא הזמינה אותי לבית המשפחה שלה. במגזר הבדואי, אם רוצים להכיר מישהי - לא "יוצאים" איתה לקפה. מתחילים דווקא מפגישה בבית. שההורים יכירו אותך. נכנסים מהדלת ולא מהחלון.

22:45

הולכים לישון. לילה טוב.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.co

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ