יום בחיי חן פרייברג - ליטאית לא דומה לרוסית, יותר קרובה לדות'ראקית

בן 23, סטודנט לרפואה שנה ראשונה באוניברסיטת LSMU, דור רביעי לעוסקים במקצועות הבריאות, חבר של אלין (מתגעגעים אבל זה למטרה טובה), מה קשה בליטא? קר מאוד והימים קצרים בחורף

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: חן פרייברג
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי חן פרייברג. תושב רחובות, בן 23, סטודנט שנה ראשונה לרפואה באוניברסיטת ליטא למדעי הבריאות (LSMU). גר בעיר קובנה ויחד איתי לומדים כאן עוד כמאה ישראלים!"

"נולדתי וגדלתי בבני עייש ואחר כך עברנו לגדרה ומשם לרחובות. אחרי שנת לימודי סיעוד באוניברסיטה העברית, החלטתי לעבור לחו"ל כדי לממש את החלום להיות רופא. אבא שלי הוא אח בית חולים ואמא שלי שיננית. היא נולדה בליטא, יש לה כאן משפחה וזה בהחלט השפיע על הבחירה שלי ללמוד דווקא כאן".

ההחלטה לעבור לליטא היתה קשה, במיוחד קשה לתחזק מרחוק את הזוגיות עם החברה שלי, אלין. אנחנו שלוש שנים יחד. בזמני הפנוי אני אוהב לשחק טניס (שחקן נבחרת ישראל בטניס חופים), לשחק פיפ"א ולהירגע מול נטפליקס".

היום של חן פרייברג הוא היום ה-229 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

07:30

בוקר יום שני הוא הבוקר הראשון של השבוע. לוקח זמן להתרגל לזה. השכמה לאימון קליל בחדר כושר. למזלי, הוא נמצא שלוש דקות מהבית. אמצע נובמבר והטמפרטורה היא מינוס שלוש מעלות. לא נחמד להסתובב בחוץ ולא מספיק שקר - השמש מסרבת להראות את פניה.

08:45

מתקלח ומכין ארוחת בוקר. בדרך כלל זה טוסט או משהו קליל אחר. היום השקעתי והכנתי לעצמי דייסת שיבולת שועל עם בננה ופטל! יצא פוטוגני.

9
צילום: חן פרייברג

10:00

יוצא אל בית החולים האוניברסיטאי יחד עם השותף שלי לדירה. בעוד חצי שעה יש הרצאה על טפילים. לומדים אצלנו בשיטת הבלוקים. השבועיים הקרובים למשל יוקדשו רק לטפילים, למעט השיעורים בליטאית ובלטינית. הכיתה שלי היא קיבוץ גלויות של ממש - ארבעה ישראלים, וייטנאמית, בורמזית, שוודית, ירדני, קטלונית, ספרדי, סורית ואיראנית.

8
צילום: חן פרייברג

12:00

רץ לאוטובוס. שיעור ליטאית יתחיל עוד חצי שעה בבניין שנמצא כעשר דקות נסיעה.

אני לומד בליטא בגלל הקושי להתקבל ללימודי רפואה בישראל. בתיכון השקעתי את כל מאמציי בלהיות שחקן טניס מקצועי וזה השפיע כמובן על הלימודים. הבגרות שלי ממוצעת מאוד. כשהבנתי שלא אוכל ללמוד רפואה בארץ, הלכתי ללמוד סיעוד אבל אחרי שנה הבנתי שזה לא הייעוד שלי ושאני רוצה להיות רופא. אני מוכן להקריב בשביל זה המון. 

7
צילום: חן פרייברג

12:30

שיעור ליטאית. אנחנו לומדים את השפה משנה א' ועד סוף שנה ד'. המטרה היא לבסס את השפה לפני שנגיע אל השנים הקליניות ולפני שנתחיל לדבר עם מטופלים. לא, זה לא דומה לרוסית. זה יותר דומה לדות'ראקית (בדיחה לחובבי "משחקי הכס"). לימודי השפה הם הקושי העיקרי כאן לצד הקור המקפיא והימים הקצרים בחורף.

14:00

השיעור נגמר. בעוד חצי שעה יהיה שיעור מעבדה ובינתיים יש זמן לארוחת צהריים. לוקח סנדוויץ מהמכונה וממשיך הלאה.

בדרך כלל אנחנו אוכלים ב"בית יהודי", זה מקום שמיועד לכל הישראלים שחיים בקובנה ומספק להם אוכל חם וכשר מדי צהריים. החיים בקובנה מאוד טובים לסטודנטים ישראלים. המועדון היהודי מספק לנו עזרה בכל תחום (אשרת סטודנט, אוכל חם בצהריים, חומרי לימוד, טחינה, במבה). יש אווירה ישראלית, כך שאתה אף פעם לא מרגיש לבד.

6
צילום: חן פרייברג
5
צילום: חן פרייברג

17:00

שיעור מעבדה מסתיים ואני עובר לשיעור הבא - "קבלת מטופל".

למה בחרתי ללמוד רפואה? קודם כל כי אני מאוד אוהב מדע ומאוד אוהב ללמוד באופן כללי. חוץ מזה, אני תופש את עצמי כאדם שנותן ואיזה מקצוע נותן אם לא רפואה? דבר שלישי, אני מאוד אוהב את הסדרה "ד"ר האוס“. היא השפיעה עלי מאוד ומשכה אותי לכיוון הזה. ובנוסף, אני דור רביעי מצד אבא לעיסוק ברפואה: אמא של סבתי היתה אחות, סבתי היא אחות, אבא שלי אח, וכנראה שאני אהיה הרופא הראשון במשפחה. 

18:15

אני ושותפי לדירה עולים על אוטובוס הביתה. סוף סוף!

19:00

מכינים ארוחת ערב מנחמת אחרי יום ארוך. משחקים משחק פיפ"א אחד.

4
צילום: חן פרייברג
3
צילום: חן פרייברג

20:00

חוזרים ללמוד. השבוע בכל יום יש בוחן על לפחות שלושה טפילים. עלינו לזכור את שמם בלטינית (למשל Plasmodium Vivax שנושא את המלריה), שלב האינקובציה, התפתחות המחלה ועוד.

2
צילום: חן פרייברג

22:00

מסיים ללמוד להיום, הולך להתקלח ולישון.

1
צילום: חן פרייברג

אני מתגעגע למשפחה, לחברים, לכלבות שלי. קשה עוד יותר לנהל מערכת יחסים על קו ליטא-ישראל, אבל פרידה לא באה בחשבון. הגעגועים עזים אך שנינו יודעים שזה למטרה טובה. אלין היא סטודנטית שנה שנייה לתקשורת וקולנוע בסמינר הקיבוצים. אולי היא תבוא לגור איתי עוד שנתיים וחצי כשתסיים את התואר. בינתיים בכל חצי הזדמנות שיש אני חוזר לארץ או שהיא באה לכאן.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.co

10
צילום: חן פרייברג
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ