יום בחיי מירב כהנא-דגן - בחופשת הלידה, הגינה נראתה לי המקום המפחיד ביותר בעולם

בת 33, גרה בהרצליה, נשואה ואם לשניים, סגנית ראש מכון מיתווים למדיניות חוץ, מנהלת "ארכיון חיים" עם חברת ילדות, ניסתה לגור במושב בדרום אבל ההריון הבהיר לה שזה לא פרקטי

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: מירב כהנא-דגן
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"אני מירב כהנא-דגן. בת 33, אמא של כינרת (4) וערד (1.10), נשואה ללירון, סגנית ראש "מיתווים" - מכון מחקר ומדיניות שעוסק במדיניות החוץ האזורית של ישראל. עובדת בעיקר מהבית. זה מצריך הרבה משמעת עצמית ויכולת מרשימה של התעלמות מבלאגן. זו יכולת די שימושית בבית עם שני ילדים קטנים".

"אנחנו גרים בהרצליה במרחק של שני בניינים מההורים שלי, או כמו שאנחנו קוראים לזה - טווח בייביסיטר. חזרנו לכאן אחרי כמה שנים בתל אביב ואחרי פיילוט של מגורים במושב בדרום. זו היתה התנסות קצרה (פחות משנה) ומהנה (המרחב, הנוף, השקט), אבל כשנכנסתי להריון עם כינרת הבנו שזה לא פרקטי. גם בגלל המרחק מהעבודה, אבל בעיקר בגלל המרחק מהמשפחות. לפעמים קצת מוזר לי לגדל את הילדים בדיוק איפה שגדלתי. אני מרגישה שזיכרונות הילדות שלי מתערבבים עם חוויות הילדות שלהם, אבל נראה לי שזו היתה החלטה טובה".

היום של מירב כהנא-דגן הוא היום ה-230 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:10

שומעת רעש מחדר הילדים. חושבת קצת ביני לבין עצמי אם יש לי כוח להתעורר עכשיו או שכדאי שאתחיל להכין את לירון לזמן איכות עם המשכימים. בעודי חושבת, הרעש נפסק וזה מאפשר לי להפסיק לתהות ולחזור לישון עוד קצת.

12
צילום: מירב כהנא-דגן

07:00

הפעם זה סופי. ערד התעורר והוא קורא לנו. אנחנו לא ממהרים לקום אליו כי נשמע שהוא במצב רוח טוב. במקביל, אנחנו מקווים שהוא גם יעיר את כינרת ונוכל להתחיל בלו"ז הבוקר. כמה דקות חולפות ולירון מתמקם בחדר הילדים. לוקחת נשימה עמוקה והולכת להתארגן.

11
צילום: מירב כהנא-דגן

07:30

חצי דרך בלו"ז הבוקר. הילדים כבר לבושים, עוד מעט יאכלו משהו קטן וילכו לגנים. כמעט בכל בוקר נדמה לנו שהיום הם התעוררו מוקדם ולכן גם יגיעו מוקדם למסגרות, אבל בפועל זה לא ממש קורה. כרגע השאיפה שלנו היא להצליח להביא את שניהם עד 08:30. היום לירון לוקח אותם ואחר כך ניסע ביחד. לי יש פגישה ליד הרכבת והוא ימשיך משם למשרד. הוא עובד כמפתח תוכנה.

9
צילום: מירב כהנא-דגן

08:35

שני הילדים בגנים. עם ערד הלך חלק הבוקר, לכינרת היה קצת יותר קשה להיפרד. לירון ואני מקפידים לדווח אחד לשנייה בקצרה בוואטסאפ על סבב הפיזורים ועושים זאת גם היום, אפילו שאנחנו נפגשים כעבור דקה באוטו ונוסעים ביחד.

08:50

מגיעה לקפה בפארק. נחמד להתחיל ככה את היום. זה מיקום טוב לפגישות עם מי שמגיע מרחוק או ברכבת. הקדמתי בכמה דקות וזה מאפשר לי לקרוא קצת מיילים וגם לכתוב לדנה, החברה הכי טובה שלי מכיתה ה'. בעשר השנים האחרונות אנחנו מתכתבות מדי יום ומתמידות גם אחרי שדנה עברה לאמסטרדם לפני כשנתיים. זה הפך לחלק כל-כך אינטגרלי מהשגרה שלנו עד שאפשר למצוא בתיבות המייל שלנו אזכור לכל דבר שהתרחש בחיינו, מקטן ועד גדול. הנה, אפילו על הפסקה הזו התכתבנו.

8
צילום: מירב כהנא-דגן

09:05

פגישה ראשונה מתחילה. ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים אצלנו במכון, עשה את כל הדרך מקיבוץ מזרע ויחד ניפגש עם שתי חוקרות שעומדות לכתוב כחלק מפרויקט על שיתופי פעולה אזוריים.

אני עובדת במיתווים כבר שלוש שנים וחצי. יש לי תואר ראשון ושני בלימודי המזרח התיכון ותואר שני נוסף ביישוב סכסוכים וגישור. המכון עוסק בשיפור מדיניות החוץ וחיזוק מערך החוץ של ישראל, פועל להגברת השייכות האזורית של ישראל במזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון ופועל לקידום שלום ישראלי-פלסטיני.

10:20

הפגישה מסתיימת. רועי ואני נשארים לעבוד ולדבר עוד קצת. יש ימים שבהם אני עובדת לבד מהבית ויש ימים כאלה, שאני בחוץ ופוגשת אנשים. הגיוון הזה חשוב. בעבר לא דמיינתי את עצמי עובדת מהבית. זה לא תמיד פשוט אבל כיום אני רואה בזה הרבה יתרונות, בעיקר של חסכון בזמן ואנרגיה.

צילום: מירב כהנא-דגן

כל אנשי המכון עובדים מהבית. יש לנו "משרד מארח" ברמת גן שבו אנחנו מקיימים ישיבות צוות אחת לחודש, דיוני שולחן עגול, התכנסויות של צוותי חשיבה ותדרוכים מקצועיים ומדיניים. רוב הזמן אנחנו מתקשרים במיילים, טלפונים, וואטסאפ וטוויטר ובין לבין מקיימים פגישות עבודה שוטפות ו/או אד הוקיות. הפגישות מתקיימות במשרד או בבתי קפה, לרוב בתל אביב ולעתים גם בירושלים. 

היעדר מקום עבודה קבוע יוצר אתגרים לניהול ולהתנהלות. יותר קשה לעקוב אחרי כל מה שקורה וצריך להקפיד לעדכן ולהתעדכן באופן שוטף. לפעמים חסר הווי משרדי, אבל יש כאמור לא מעט יתרונות: חסכון כלכלי משמעותי, ניצול יעיל יותר של הזמן, גמישות בשעות ובמקומות המגורים.

11:12

הפגישה הבאה שלי תתקיים בתל אביב. היא תתחיל ב-12:00 ותסתיים ב-15:00. ההיגיון אומר לקחת את הרכבת, כך אוכל להמשיך לעבוד בדרכים וגם אמנע מהפקקים של אחר הצהריים. כל שנותר לקוות הוא שלא יהיו עיכובים חריגים בחזור, כי אני אחראית על האיסוף מהגנים (גם) היום.

6
צילום: מירב כהנא-דגן

12:00

הגעתי. זהו המפגש השלישי של קבוצת מנכ"ליות בארגוני שינוי חברתי. אני אמנם לא מנכ"לית אבל לשמחתי נתנו לי "להסתנן" לקורס. הוא נותן לי כלים פרקטיים וארגוניים לתפקיד שלי והפגיש אותי עם קבוצה של נשים מדהימות שעומדות בראש עמותות חשובות ומיזמים חברתיים ייחודיים.

5
צילום: מירב כהנא-דגן

15:00

המפגש הסתיים. כרגיל, היה מעניין וכיף להיפגש, ללמוד, לשתף ולהתייעץ. ועכשיו - צעידה לרכבת.

15:22

הרכבת מפתיעה לטובה ומגיעה בזמן. בשלב זה של היום אני יכולה להגיד שזה היה רעיון טוב לוותר על הרכב. בזמן הנסיעה להרצליה מספיקה לעשות הגהה על הניוזלטר של המכון. מקווה שעשיתי את זה כמו שצריך. בכל זאת, ריכוז של רכבת זה לא ריכוז של בית...

16:10

מגיעה הביתה. יש לי בערך רבע שעה להתארגן ולחשוב מה אני צריכה לקחת איתי להמשך היום.

16:25

מצוידת בפירות ובשלוקים אני יוצאת לאסוף את ערד. הגן שלו נמצא ממש מעבר לפינה וזה כיף שאפשר לצאת דקה לפני ולהגיע. משם אנחנו ממשיכים לאסוף את כינרת וחברה מהגן. בהתחלה זה נראה לי על גבול הטירוף לקחת תחת חסותי עוד חבר/ה, אבל די מהר גיליתי שלרוב זה דווקא מקל ומנעים את הזמן של אחר הצהריים.

4
צילום: מירב כהנא-דגן

17:00

הגינה שוקקת חיים. שמחים לגלות שיש חברים מהשכונה שאפשר לבלות איתם את השעה הקרובה. הגינה מהווה עבורי סוג של סמל לתהליך שעברתי בשנים האחרונות. כשהייתי ב"חופשת" לידה עם כינרת, הגינה נראתה לי כמו המקום המפחיד ביותר עלי אדמות - המקום בו נמחקת הזהות הטרום-הורית וכל השיחות מתמקדות בעצות על גנים וחיתולים. כשכינרת גדלה, לאט לאט גיליתי שהגינה היא לא מקום כל-כך מפחיד ושהזהות שלי לא באמת נמחקת שם אלא שמשתלב בה מרכיב חדש יחסית - ההורות. גיליתי גם שמתוך עצות על חיתולים וגנים יכולות לצמוח חברויות שמלוות אותי הרבה מעבר לגינה.

18:00

עולים הביתה במשלחת גדולה: אני, הילדים, החברה מהגן, עוד חבר מהגן ואמא שלו. הילדים משחקים ואני מכינה ארוחת ערב זריזה, תוך כדי ניסיון להקשיב למה שקורה ברחבי הבית (לוודא שאף אחד לא נופל / מרביץ / מציק יותר מדי).

18:30

ארוחת ערב. קצת בלאגן, קצת רעש, אבל הרבה שמחת חיים.

3
צילום: מירב כהנא-דגן

19:00

החברים עוזבים בדיוק כשלירון חוזר. מקווה שאחה"צ היה מספיק מעייף עבור כינרת וערד ושהם ילכו לישון בזמן סביר. יש לי הרגשה שהם עוד בג'ט לג מהקיץ, כשברוב ימות השבוע הלכו לישון קרוב ל-22:00. זה הפך את השעתיים האחרונות של הערב למאתגרות ביותר.

19:30

לירון מקלח את הילדים. זה הזמן שלי לנשום קצת אוויר אחרי האחה"צ ולפני ההשכבות. מתעדכנת קצת בחדשות וחוברת אליהם לחדר השינה. בשלב זה אנחנו בדרך כלל מתפצלים: לירון מרדים את כינרת ואני את ערד. לפעמים שניהם נרדמים ביחד אצלנו במיטה ואחר כך אנחנו מעבירים אותם למיטות. אנחנו מתורגלים.

2
צילום: מירב כהנא-דגן

21:00

יש לי הערב דייט עם מעיין. אני תוהה אם גם את החברות הזו אפשר לזקוף לטובת הגינה. אמנם, אנחנו מכירות עוד מהצבא, אבל אחרי השחרור לא נשארנו בקשר. לפני שנתיים וחצי ראיתי אותה צועדת פתאום במעלה השביל שמוביל לגינה. לא חושבת שהיינו יכולות לשער אז איפה נהיה היום... אם יש מישהי שאני שמחה לחלוק איתה ערב של צחוקים והומור (לעתים שחור) על מצבים משפחתיים - זו בהחלט מעיין.

1
צילום: מירב כהנא-דגן

23:00

חוזרת הביתה עייפה אך מרוצה. מתלבטת אם ללכת לישון או לשבת קצת על המחשב. מצד אחד, אני מספיק עייפה בשביל להירדם ממש עכשיו. מצד שני, אני אוהבת לסיים את היום אחרי שאני עוברת על המיילים שפספסתי אחה"צ ואחרי שאני משוטטת קצת באינטרנט. מרגישה שזה הזמן היחיד ביממה שהוא באמת הזמן שלי לעצמי עם עצמי.

01:40

זמן המחשב התארך יותר מהמתוכנן. מגיעה למיטה ומוצאת שם את כינרת. לילה (קצר) וטוב!

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.co

10
צילום: מירב כהנא-דגן
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ