יום בחיי איתי שקד, שוק הכרמל עממי? חצי מהמבקרים הם תיירים

בן 44, בזוגיות, גר בתל אביב, צייר, עובד בחנות קפה, כותב חלומות במקום להניח תפילין, יודע לפי הגיל וסגנון איזה קפה כל אחד אוהב, בשוק נמנעים מפוליטיקה - אלה הקונים שאוהבים לדבר על זה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
15
קרדיט: איתי שקד
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"אני איתי שקד. בן 44, צייר, כותב, תל אביבי, חי עם בן זוג, עובד בחנות קפה כבר שבע שנים. בן למשפחה של רופאים מתל השומר. החיים שלי הם מסע הרחק מהמסלול המשפחתי של 'להיות רופא'. כשהבנתי שאני אמן היה לי ברור שאצטרך לחיות אורח חיים אלטרנטיבי. מגיל 21 עבדתי כברמן, מאייר, מדפיס במעבדת צילום של עיתון וכמורה לאמנות".

היום של איתי שקד הוא היום ה-232 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:00

הדבר הראשון שאני עושה הוא לכתוב ביומן את החלומות של הלילה. בשבילי זה במקום, נגיד, להניח תפילין. אני עושה זאת מגיל 16. זה התחיל כתחביב עם החבר'ה, היינו יושבים ומקריאים בצוותא חלומות, וזה הפך להרגל. אני רוצה להיות מחובר לתת-מודע שלי, להיגיון שמסופר לי על ידי הנפש, ובדרך זו להבין טוב יותר את מה שעובר עלי בחיים.

14
צילום: איתי שקד

06:30

היום עוד לא הפציע ואני כבר על האוטובוס בדרך לעבודה. בגלל שנגנב לי האופנוע, אני משתמש לראשונה זה 20 שנה בתחבורה ציבורית. האמת, היתה לי הפתעה נעימה. הכל השתנה, מרושת ומתוזמן באפליקציות.

06:50

מגיע לשוק הכרמל. בחלק הדרומי שקרוב למסוף כרמלית כבר יש פעילות. בצד שלנו, "הצפונים", הכל עוד סגור.

5
צילום: איתי שקד
13
צילום: איתי שקד

07:00

פותח את "קפה בשוק". אנחנו נמצאים כאן כבר שמונה שנים. החלפנו את "קפה שטרן" שפעלה במקום הזה במשך 70 שנה.

התגלגלתי לקפה בזכות הקשרים שנבנו לי כברמן. למדתי תואר ראשון באמנות במדרשה של מכללת בית ברל והוצאתי גם תעודת הוראה. חשבתי לנסוע לניו יורק לתואר שלישי ולעבוד שם כמורה, אבל בסוף ההוראה פחות דיברה אלי. עשיתי תואר שני באוניברסיטת תל אביב והעבודה בקפה השתלבה מצוין עם הלימודים.

07:30

הפרלמנט של הבוקר עם הקבועים מהשוק. למעלה: עודד מהקצביה ההיפסטרית "אופריאל", זה עם הקסדה הוא שמואל מ"שמואל קבב בכרמל". למטה: עידן ששם כל בוקר את הילדה בגן ובא לקפה, אדיר מהמיצים, יהודה מהתכשיטים ושי מהחומוס בר.

לצד אלה שהם דור שני ושלישי לאנשי שוק, יש כאן גם אנשים מתחלפים. שוק הכרמל הפך בשנים האחרונות למקום הרבה יותר קולינרי והיפסטרי. אנשים באים לבלות ולאכול. למרות הדימוי של מקום עממי, "על הסכין", האנשים פה מאוד רציניים. אנשים שיודעים להחזיק עסק.

12
צילום: איתי שקד

08:00

מתחיל עם הקליות. אנחנו מוכרים תערובות מוכנות שמגיעות ממפעל קפה מקצועי בחיפה וגם עושים קליות משלנו. הלהיט בענף הקפה העולמי בימים אלה הוא קליה פרימיום בחנויות, סוג של אנטיתזה לנספרסו. הכי רחוק שאפשר מהקפסולה התעשייתית. אני יכול לדבר המון על קפה. רק תשאלו...

11
צילום: איתי שקד

09:00

קהל יומי אקראי של בוקר, ישראלים ותיירים. למעלה: ביבה מאילת ושלומית מנווה צדק, ("חברות כבר 35 שנה") ולוצ'ילה, מריה-פיה ומאוריציו שהם תיירים מאיטליה ("שלושה רופאים מרומא שבאו לראות את האתרים הקדושים).

אם פעם התיירים היו חלק קטן מההתנהלות בשוק, כיום היא מהווים לפחות חצי מהתנועה היומית. בתקופות של חגים וחופשים אפילו יותר. העבודה שלנו היא לשבת על כוס קפה עם אנשים, גם עם זרים שלעולם לא נראה שוב. זה מדהים איך אנשים נפתחים על כוס קפה ומדברים על עצמם ועל העולם.

10
צילום: איתי שקד

11:00   

מגיע גל של "קבועים" שנמצאים כל יום בכרמל. למעלה: השחקן אייל סלמה. למטה: מרים, שהנכדה שלה יוצאת עם איסמאילה סורו, השחקן הזר של בני יהודה. באים גם "תל אביבים הארד קור" כמו הסופר יצחק בן נר, שלמה ניצן, גיורא חמיצר וסימה, אמא של איגי וקסמן.

הקבועים שותים לרוב את אותו קפה ולוקחים כל פעם את אותה תערובת. ישראלים אוהבים קפה חזק, כהה ולא חמוץ. אני כבר מזהה על אנשים כמה כהה וכמה מתוק הם רוצים. אני יודע להמליץ לפי הגיל והסגנון שאני רואה.

9
צילום: איתי שקד

13:00

מסיים את הקליות. בצהריים, בגלל שהטמפרטורה עולה, יכולה להיכנס לקפה מרירות. לכן אני מעדיף לעשות את זה בבוקר.

ניסו מגיע. הוא עלה לארץ מטורקיה לפני שנה והתחיל לעבוד אצלנו. הוא אומר שמאז שהוא כאן הוא סלב. לכל מקום בעיר שהוא מגיע עם חברה שלו, הוא מכיר אנשים מהקפה. סיפור על עליה מוצלחת והתאקלמות מרגשת.

8
צילום: איתי שקד

כשהגעתי לכאן לא ידעתי מה זה אומר "לעבוד בשוק". הסתבר לי שזה מקום מאוד סמפטי. האנשים פתוחים, מדברים, מנסים להימנע מקונפליקטים. הכל זורם. לא נכנסים אחד בשני. לפעמים אני מרגיש שאנחנו כמו משפחה. בניגוד למה שמצטייר לפעמים, מי שמדבר על פוליטיקה בשוק אלו דווקא אנשים שמגיעים מבחוץ. בשוק נמנעים מלדבר על דברים שעלולים להרגיז או לגרום חיכוך.

14:00

בירה של צהריים בפאב "המנזר" המיתולוגי. אחד היתרונות של עבודה במשמרות (ושל העובדה שאין לי ילדים) הוא שיש לי פנאי אחרי העבודה לשבת לבירה בכיף. לפעמים לבד, לפעמים אני קובע עם חברים, לפעמים מעביר אל הפאב שיחות שהתחילו בקפה, לעתים פוגש מכרים אקראיים.

7
צילום: איתי שקד

15:30

מגיע הביתה. ארוחת הצהריים ואז יושב לצייר. יש אנשים שהיו מעדיפים לעשות שנ"צ. אני מעדיף לצייר.

אני מתפרנס מהקפה אבל מכנה עצמי "צייר". היתה תקופה שהחזקתי סטודיו והצגתי בתערוכות והיו כאמור שנים שעבדתי כמאייר, אבל היה לי קשה לחיות מזה. דווקא העבודה בקפה מאפשרת לי להתמקד באמנות, לצייר ללא ההגבלה וללא תלות ממסדית, ליצור בלי פשרות. בנוסף, המפגש עם האנשים בקפה ובשוק מעורר בי הרבה השראה.

6
צילום: איתי שקד

18:30

בתחבורה הציבורית. במקום לנסוע לחדר כושר, נסעתי היום לשוק לוינסקי לקנות מצרכים לארוחת שישי. הזמנו כמה חברים.

19:00

בשוק לוינסקי. למעלה: עם חברי הטוב יומי ממעדניית יום טוב המיתולוגית. תמיד כשאנחנו נפגשים אנחנו חופרים אחד לשני שעות. אצלו בדרך כלל אני קונה סלטים טובים וגבינות נדירות. למטה: מאיר. אצלו אני קונה פיצוחים לא קלויים, שימורים ופסטות. יש לו הכל.

3
צילום: איתי שקד

20:30

מכינים ארוחת ערב. אני ובן זוגי יחד כבר שמונה שנים. כל ערב אנחנו מקפידים על סלט גדול עם המון ירקות, בדרך כלל עם דגים או עוף. צריכת הבשר שלנו ירדה משמעותית בשנים האחרונות. הערב - פילה לברק.

3
צילום: איתי שקד

21:30

אני בדרך כלל לא רואה טלוויזיה. חבר שלי מכור לסדרות. בערב כשהוא מתיישב מול המסך, אני יושב עם הלפטופ ועם וויסקי טוב וכותב. מנסה לסיים ספר שאני עובד עליו כבר שלוש שנים. עובד בשנתיים האחרונות עם עורכת מקצועית, יוספה אבן שושן, נכדתו של אבן שושן מהמילון. הכרתי אותה בקפה לפני כמה שנים.

2
צילום: איתי שקד

23:30

מוזיקה באוזניות. זהו, נגמר היום. לילה טוב.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.co

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ