יום בחיי מיטל כהן - עברתי 56 דירות, אני יודעת למה צריך דיור ציבורי

בת 45, אם לשישה, גרה בתל אביב, ממובילות המאבק למען דיור ציבורי בישראל, גיוס תרומות הוא ריפוי לנפש, בכל ילד וילדה ממשפחה מעוטת יכולת אני מזהה את הילדה שהייתי

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: מיטל כהן
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"אני מיטל. בת 45, גרה בתל אביב, אם לשישה ילדים (26, 24, 20, 18.5, 12.5 ו-9), עברתי 56 דירות שכורות במהלך חיי. אני אחת ממובילות המאבק למען דיור ציבורי בישראל משום שבכל ילד וילדה מחוסרי דיור, שבאים ממשפחה מעוטת יכולת, אני מזהה את הילדה מיטל. האמת היא שלא הייתי ילדה. בקושי הייתי נערה. גדלתי כבת לאם חד-הורית מחוסרת דיור במצב כלכלי קשה. את כל מה שנהרס לי בחיים אני מנסה לתקן עבור הילדים. שלא יצטרכו לעבור את החיים שאני עברתי".

היום של מיטל כהן הוא היום ה-235 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

05:00

מתעוררת כדי לבשל ארוחה חמה עבור בית מחסה לדרי רחוב ליד התחנה המרכזית. לא שוכחת אף פעם איך זה מרגיש כשאין לך בית, בגד ואוכל בצלחת. במהלך היום יחלפו בביתי עוד אנשים וגם להם אתן ממה שהכנתי. השכן הערירי שבביתו אין גז, השכנה חולת הסרטן שלא יכולה לעמוד ולבשל. את המצרכים אני קונה מתרומות.

10
צילום: מיטל כהן

06:45

באו לאסוף תיקים עבור נוער בסיכון. קיבלתי תרומה - אז נתתי. נתיב אחר לגיוס תרומות הוא פייסבוק. אני יושבת הרבה וכותבת, מתחננת לאנשים שיתרמו. אוספת מה שאפשר. לא כולם נדבנים אבל מטיפה ועוד טיפה נוצר ים.

9
צילום: מיטל כהן

07:00

זמן להעיר את הילדים. רק שניים מילדיי עדיין בני פחות מ-18, כך שבימינו הסיבוב לבית הספר קצר יחסית. לא נתתי להם אף פעם להרגיש מחסור. הייתי עושה הכל כדי להביא אוכל הביתה ושלא ירגישו את הקושי שלי.

חוזרת הביתה, מסדרת ועושה הפסקת קפה עם הכלבים - ביוטי ודובי.

8
צילום: מיטל כהן

09:30

זמן לקפוץ לשוק הסיטונאי כדי לקנות מצרכים לסלי מזון. גייסתי את כל המשפחה לעזור. הבן שלי מסיע אותי ועוזר לי לסחוב.

7
צילום: מיטל כהן

הקושי הגדול שלי לאורך השני נבע מכך שגרנו בשכירות וכל מה שהרווחתי הלך עבור זה. כל הזמן עבדתי. "עבודות שחורות", משק בית, ניקיון משרדים, שטיפת כלים במסעדות. בגלל הביורוקרטיה, אם את עובדת מורידים לך את המזונות ואת ההשתתפות בשכר הדירה. נדחקתי לעבודות קשות שלא מכניסות הרבה והיום הגוף שלי משלם את המחיר. בגיל 45 יש לי פריצות דיסק וסובלת מפיברומיאלגיה (דאבת השרירים).

11:00

עוד גיוסי תרומות. עבורי, העיסוק הזה הוא ריפוי לנפש. יום שבו אני לא עוזרת לאחר הופך אותי חולה. לאחרונה חגגתי יום הולדת וחברה טובה פרסמה פוסט שהמלאים שלי ריקים ושמה שהכי ישמח אותי הוא לקבל תרומות למזון ומוצרים. עשרות אנשים פתחו את לבם, אספנו 3,700 שקל ועכשיו הבית נראה ככה.

6
צילום: מיטל כהן

12:00

חוזרת הביתה לקצת מיונים. במקום לזרוק בגדים ונעליים - אורזת כדי להעביר למשפחות מעוטות יכולת. אחר כך אנשים יבואו אלי לקחת.

5
צילום: מיטל כהן

13:30

ממשיכה לעסוק בגיוס תרומות.

4
צילום: מיטל כהן

15:00

זמן להכין אוכל לילדים. אחותי קפצה לביקור עם הילדים שלה והם לא רוצים לאכול כמו בני אדם, אז שניצל ואורז בסלון.

3
צילום: מיטל כהן

לפני תשע שנים נכנסתי לדיור ציבורי ואז גם הפכתי לאקטיביסטית. זהו מאבק של נשים הנלחמות על הזכות לקורת גג עבור עצמן ועבור ילדיהן. המדינה לא אוהבת דיור ציבורי ומקשיחה מאוד את הקריטריונים, אבל דיור ציבורי זה צעד הכרחי למיגור העוני. 

את הקושי שנלווה למצוקת הדיור אני מכירה כאמור מילדות. בכל מקום שבו גרתי היו לי חברות שבסוף נאלצתי להיפרד מהן. בכל מקום היו לי חיות מחמד שנאלצתי למסור בגלל שבעל הנכס לא הסכים. נשארתי כיתה בגלל מעברי דירות. כל שנה בערך היתה לי מיטה אחרת וחדר אחר. הפעילות שלי נובעת מכל זה והילדים שלי לשמחתי לא ראו את כל זה. יש להם קורת גג ולא עברנו הרבה דירות.

17:00

הגיעו עוד תרומות. צריך להעלות ארגזים הביתה. הלוואי ששליחי החסד האלה ימשיכו להגיע.

2
צילום: מיטל כהן

21:40

המשלוח האחרון להיום יוצא לדרך.

1
צילום: מיטל כהן

להיות אדם עני זה בראש ובראשונה להודות שאתה עני. אני עשיתי הכל במשך שנים כדי לא להודות בכך. כשאתה בעוני אתה קודם כל מרגיש כישלון ובושה על זה שלא הצלחת להגיע לחיים נורמטיבים. היום אני כבר לא סוחבת את זה. אני במקום אחר. אבל זה לא היה פשוט. ויתרתי על הרבה דברים כדי להעניק לילדי. ויתרתי עליי. ילדי הגדולים עובדים ולמרות זאת אני דואגת. אם לא יהיה להם בית, גם העתיד שלהם לא יהיה בטוח. לבנות בית בישראל יכול רק מי שיש לו הרבה כסף וכדי לקנות צריך הון עצמי.

23:30

לילה טוב!

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.co

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ