יום בחיי יותם ארונוביץ - אני מתבגר. התחלתי לאהוב אפרסמון, מרציפן וסודה

בן 40, נשוי ואב לשלושה, גר בקיבוץ תל יצחק, יועץ אסטרטגי בבנק, נתיב הקארפול בכביש החוף פגע לי באיכות החיים, חוטא בהכנת פוקצ'ות, עובד טוב יותר תחת לחץ

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
11
קרדיט: יותם ארונוביץ
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

נעים מאוד, שמי יותם ארונוביץ, בן 40, נשוי לאביטל, אבא לאורי (7), תמר (5) וגלי (2.5). מתגורר מזה שנתיים בקיבוץ תל יצחק. עובד כיועץ אסטרטגי בבנק ומשתדל לפנות זמן ומקום לדברים שממלאים את הנפש.

היום של יותם ארונוביץ הוא היום ה-236 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

05:20

בניגוד לכל היגיון בריא, בשבועות האחרונים אני מתעורר שלוש פעמים בשבוע הרבה יותר מדי מוקדם כדי לצאת לרוץ. פעילות גופנית היא לא דבר טבעי בשבילי, מעולם לא היתה, אבל התובנה שמגיל ארבעים המדרון הוא רק לכיוון אחד, גרמה לי לעשות מעשה. לכבוד התמדה של חודש רצוף, קניתי לעצמי נעלי ריצה חדשות. תמריצים עובדים.

9
צילום: יותם ארונוביץ

אני רץ בעזרת אפליקציה שנותנת לי הוראות וכל שבוע מעלה את דרגת הקושי. התחלתי בחצי דקה ריצה מול שלוש דקות הליכה, וכעת כבר הגעתי למצב שאני רץ יותר מהולך. משתדל לרוץ וללכת בשדות של הקיבוץ, אבל תמיד נמשך לשבילים ולרחובות של המושבים הסמוכים. תמיד עניינו אותי אנשים יותר מאשר נופים. מי אמר שאין יתרונות במגורים בשרון?

10
צילום: יותם ארונוביץ

06:10

חוזר הביתה. קצת מתנשף, אבל בסך הכל אני עדיין לא מתפרק. אולי יש לי עוד סיכוי להיכנס לכושר... אני שומע מלמעלה את אביטל מתארגנת ומתחילה להעיר את הילדים. הבוקר הזה קשה להם להתניע והיא קצת נלחמת כדי שיקומו. התפקיד שלי הוא הכריכים. אצלנו הילדים יוצאים מהבית אכולים, ועכשיו כשאורי בבית ספר, צריך גם להכין לו כריך להפסקת עשר. לעצמי אני מכין קערת מוזלי עם יוגורט עזים ממחלבה סמוכה, גרנולה שאני מכין לבד בכמויות כמעט מסחריות, ואפרסמון. לדעתי, אחד מסימני הגיל הוא שאתה מתחיל לאהוב דברים שלא אהבת כילד. ברשימה שלי נמצאים סודה, מרציפן ואפרסמון.

8
צילום: יותם ארונוביץ

07:00

אחרי מקלחת אני יוצא לעבודה. בימים שני, רביעי וחמישי אני יוצא "מוקדם", מה שנותן לי את הזכות להזדחל בפקקים לתל אביב רק שעה ועשר דקות במקום שעה וחצי. השינוי שעשו לאחרונה בכביש החוף (נתיב הקארפול) פגע לי באיכות החיים והוסיף לי בערך 20 דקות לזמן הנסיעה. ניסיתי הכל (רכבת, קארפול) - אין פתרון יעיל עבורי. התחבורה הציבורית בארץ במצב ממש לא טוב, והנסיעה בכבישים בלתי אפשרית. תמיד עולות לי מחשבות על מעבר חזרה לתל אביב בגלל בזבוז הזמן המטורף הזה. בזמן האחרון אני מקשיב ברדיו לטל ואביעד. ניסיתי פודקאסטים, ניסיתי מוזיקה, אבל גיליתי שהזמן עובר הכי טוב דווקא עם שני האלה.

7
צילום: יותם ארונוביץ

07:45

שיחת טלפון מאביטל. פיתחנו הרגל לדבר כל בוקר בערך בשעה הזו כשהאחרון יוצא מהקיבוץ לעבודה. שנינו בפקקים וזה גם נושא השיחה העיקרי לאחרונה. איזה דיכאון!

07:55

הנסיעה עברה קצת יותר בקלות היום. יש גם ימים כאלה, אבל הם מעטים. עושה עצירה בסנדוויץ' של איציק ורותי ולוקח כריך עם שוקרוט להמשך היום. אוכל אצלם כמעט 15 שנה. גם המעבר לקיבוץ לא שינה את זה. יום רביעי הוא יום קצר אצלי, אז אני מדלג על ארוחת צהריים. ארוחת הבוקר צריכה להחזיק אותי עד שעה מאוחרת יותר.

6
צילום: יותם ארונוביץ

08:20

עוצר בבית קפה. בדרך כלל יושב, מפטפט וקורא עיתון. לוקח את הקפה וממשיך לעבודה.

5
צילום: יותם ארונוביץ

11:30

פגישה ראשונה. החיים המקצועיים שלי מתחלקים בין עבודה על מחשב (כתיבה וקריאה של חומרים) לבין פגישות עם כל מיני גורמים בבנק. היום אני נפגש עם מנהלת מחלקת הדיגיטל על תכניות העבודה שלה ל-2020. פגישה פרודוקטיבית, הגענו מהר להסכמות. הלוואי שכל הפגישות שלי היו מתנהלות כך.

13:30

פגישה עם הבוס החדש שלי על תוכניות העבודה. החודשים האחרונים של השנה הם תמיד התקופה הכי עמוסה למתכננים. בכובע של האסטרטגיה זה נכון ביתר שאת. יש הרבה מה לעשות לפני שתסתיים השנה, אבל אני תמיד מעדיף תקופות עמוסות על פני תקופות שקטות ורגועות. מההיכרות שלי עם עצמי אני כבר יודע שאני עובד טוב יותר תחת לחץ. התבוננות קצרה בנוף העירוני שנשקף מהחלון, וחזרה לעניינים.

צילום: יותם ארונוביץ

15:00

בימי רביעי אני יוצא הביתה מוקדם. אביטל התחילה לימודי עיצוב פנים, ואני צריך להספיק להגיע לקיבוץ ולהוציא את הילדים מהצהרון ומהגנים. בסוף השבוע נטוס למדריד ויש הרבה ארגונים. רק בחצי השנה האחרונה אנחנו מרגישים שחזרנו לשגרת זוגיות בריאה. הנסיעה הדי ספונטנית הזו ממחישה את זה.

אוסף טרמפיסטית של קארפול בשם תהילה. מנסה להתרגל לממשק הלא מספיק טוב הזה, כדי שאולי בבקרים מסוימים ובדרך חזרה מהעבודה אוכל ליהנות מנפלאותיו של הנתיב המהיר לשרון.

15:45

מגיע למשק יעקובובסקי במושב צופית. זה המקום שבו אנחנו קונים פירות וירקות הביתה. פירות וירקות הם עיקר התזונה שלנו לצד גבינות וביצים. זה לא שאנחנו צמחונים, אנחנו מהמפחיתים. תומי ושחר מקבלות אותי בחיוך. בכלל, מקומות שאני אוהב לחזור אליהם הם מקומות שבהם אני מרגיש בבית. סיבוב מהיר של קניות ואני בדרך לקיבוץ.

צילום: יותם ארונוביץ

16:30

זמן ילדים. עד שאין לך ילדים קשה להבין באמת מה זו אהבה טהורה וחסרת תנאים, למרות כל הקשיים הכרוכים בדבר. מתחיל להכין פוקצ'ות, תחביב שפיתחתי לאחרונה, לארוחת הערב. מכין גם לעירית, אמא של אביטל, שמארחת אנשים בשבת (זה בסדר, היא תקפיא אותן עד אז).

צילום: יותם ארונוביץ

18:30

ארוחת ערב. הארוחה האהובה עלי ביום כשאני מספיק להגיע אליה. השבוע זו ארוחת הערב היחידה שאני לוקח בה חלק. מקפידים אצלנו מאוד על אכילת ירקות וזה אולי ההרגל הבריא היחיד שהצלחנו להקנות לילדים. כל ילד והסלט שלו. אורי למשל אוכל רק כתומים וצהובים. תמר בלי גזר. גלי אוכלת הכל.

19:00

ההורים שלי מגיעים. הם יהיו עם הילדים כשנטוס למדריד. אני שקט. מקלחות ונערכים לשינה. גם בין ההורים שלי יש חלוקת עבודה מסודרת. אמא שלי מכינה ארוחת ערב, מקלחת את הילדים ומסדרת הכל, ואבא שלי מקריא להם את הסיפורים לפני השינה. בדרך כלל הוא לא יכול לסרב להם ובמקום סיפור אחד קצר ולעניין יש 40-50 דקות של סיפורים עד שהוא מתיש אותם.

צילום: יותם ארונוביץ

21:00

מסיימים לארוז את המזוודות. הכנתי לנו כריכים לנמל התעופה ולמטוס. הטיסה שלנו יוצאת בשש בבוקר, אז בשתיים וחצי כבר מתעוררים. הלילה נלך לישון מוקדם. מכיוון שההורים שלי ישנים בקומה העליונה עם הילדים, חדר השינה שלי להערב הוא הספה שבסלון. החיים שלי טובים ואני אסיר תודה על כל מה שיש לי. גם אם הדרך הלוך וחזור לעבודה רוויית פקקים. לילה טוב!

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.co

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ