סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
8
קרדיט: מייסא גראבלי
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"אני מייסא גראבלי. בת 32, נשואה לפאדי יעיש ואם לשלושה ילדים מקסימים: חנין (12), אחמד (10) וספינאז (3.5). גרה עם ההורים בבית פרטי ביפו. עורכת דין מאז 2011 ועובדת בשדולת הנשים בישראל. מנהלת את הקו הפתוח בערבית לזכויות נשים בעבודה ומנסה לעזור בכל דרך לנשים ביפו, ובמיוחד לאלמנות מול בית הדין השרעי בקבלת צוי ירושה ומול הביטוח הלאומי בקבלת קצבאות".

היום של מייסא גראבלי הוא היום ה-238 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:30

קמה ומעירה את פאדי והילדים. לפני שהילדים יוצאים למסגרות אנחנו מקפידים לשבת איתם רבע שעה, לשתות קפה במרפסת המשקיפה אל הים, ולשוחח בווידאו עם סבתא חנין (אמא של פאדי) שנמצאת בירדן. למה בירדן? כי פאדי ירדני. אנחנו קרובי משפחה. לפני כמה שנים טובות נסעתי לשם לביקור משפחתי, ראיתי אותו, ואמרתי לאחותי "איתו אני רוצה להתחתן". וכך זה קרה.

9
צילום: מייסא גראבלי

08:15

לוקחת את סאפו שלי לגן ומשם ממשיכה לעבודה. אחד מתפקידיי הוא לתת ייעוץ משפטי בטלפון לנשים על דיני עבודה. הייעוץ ניתן כמובן בחינם. הפניות הן מגוונות ובעיקר קשות. בכל שיחה אני מבינה כמה הקו הזה חשוב לנשים מהחברה הערבית, שסובלות מהפרות בוטות של זכויותיהן במקומות העבודה. אחרי הייעוץ, מבקשת מהפונות להיות איתי בקשר ולעדכן אותי בהתפתחויות. רבות מהן הפכו לידידות שלי שמרגישות הכי בנוח להתקשר אלי גם לנייד בעת הצורך.

10:30

ישיבת צוות שבועית בשדולת הנשים בישראל. כל הצוות מורכב מנשים וזהו סוד ההצלחה שלנו. כל אחת עושה פלאים בתחום שלה, אבל יחד אנחנו צוות מנצח. בפגישה אנו קובעות איפה אנחנו צריכות אחת את השנייה לשיתופי פעולה, מתעדכנות אילו תביעות עומדות על הפרק, מי צריכה אותנו ובאיזה מקום בארץ, איך אנחנו יכולות להגיע לעוד נשים שזקוקות לסיוע, ובכלל - איך אנחנו דואגות לכך שגם השבוע, הציבור הישראלי שאנחנו לפחות 50% ממנו, ייחשף לדאגות של נשים ויבין שהמאבק על שוויון מגדרי צריך להיות של כולם.

7
צילום: מייסא גראבלי

13:00

הגיע זמן התפילה. אני מוסלמית אדוקה, ולפי הדת אנחנו צריכים להתפלל חמש פעמים ביום. יוצא לי להתפלל לפחות פעמיים בעבודה. יוצאת לשירותים, מכינה את עצמי לתפילה, רוחצת ידיים, פנים, רגליים, בקיצור תהליך... בערבית קוראים לזה "וודוא" (היטהרות). לאחר מכן אני מחפשת לי חדר פנוי ומתפללת.

6
צילום: מייסא גראבלי

15:30

אני אחרי כתיבת מאמר על תעסוקת נשים ערביות ופוגשת אשה שאנחנו מנסות לבדוק אם יש אפשרות ללוות אותה בהגשת תביעה משפטית נגד המעסיק. לאחר מכן נוסעת ליישוב זמר כדי להעביר סדנה לנשים ערביות בנושא על זכויות נשים בעבודה והטרדות מיניות במקום העבודה. נוסעת לכל מקום בארץ כדי לפגוש נשים ולהנגיש להן את המידע המשפטי ואת זכויותיהן.  

000
צילום: מייסא גראבלי

18:30

חוזרת הביתה לילדים המקסימים שלי. יושבת לאכול מהאוכל המעולה והמפנק של אמא שלי, ספינאז. יושבים יחד כל המשפחה סביב השולחן - ההורים שלי, פאדי והילדים, אחותי הבכורה לילה, אחותי התאומה מנאר (איזה מגניב שיש עוד אחת כמוני!) וארבעת ילדיה.

אוכלים יחד כמעט כל יום, כך שכל יום הבית מלא בילדים. אני גרה כאמור עם ההורים ואין דבר כזה שיעבור יום בלי שהם יראו  את הנכדים. בית שמח מלא ברעש ואהבה. לתוך ההמולה מתווספת שיחת הווידאו היומית עם אחותי הנאדי, שגרה בצרפת עם שני ילדיה (כאילו גדוד הילדים שנמצא אצלי בבית לא מספיק).

5
צילום: מייסא גראבלי

20:00

משכיבים את הילדים לישון. חנין ואחמד הולכים לישון לבד. חלאס, הם כבר גדולים. אבל מה לעשות, כנראה יש לי שורשים פולניים, אז אני מתחילה לעבור בין החדרים ולבדוק שחנין לא עם הסמארטפון ולכבות את הטלוויזיה בחדר של אחמד. הוא רגיל לישון עם טלוויזיה בפול ווליום כאילו הוא באיזו מסיבת סוף שנה. בזמן הזה פאדי וסאפו משתוללים בחדר והופכים אותו לגן חיות ולונה פארק בו זמנית. נכנסת לחדר, עוברים לדממה, משכיבה את סאפו ומקריאה לה ספר שהיא בוחרת.

4
צילום: מייסא גראבלי

21:00

יוצאת להליכה של שעה עם פאדי. סוף סוף רק אני והוא לבד. מנסים כמה שפחות לפטפט וללכת בקצב מהיר. הבעיה היא ששנינו דברנים גדולים ואנחנו מנצלים את ההליכה כדי לעדכן אחד את השני בכל מיני דברים שקרו לנו במהלך היום. פאדי הוא שף במסעדה. אנחנו קוראים לזה "היום שהיה". חוזרת הביתה, עושה מקלחת ואז מגיעה לחלק הכי אהוב עלי...

3
צילום: מייסא גראבלי

22:30

לא, זה לא מגש במסעדה טובה. זה בסלון בבית שלי (: והחלק האהוב עליי ביום הוא לשתות קפה (גם אם פיזית אני לא שותה) יחד עם פאדי וההורים המקסימים שלי. הם שותים קפה ואני תה כי "קפה מוציא שפם", כך תמיד אמרו לנו כשהיינו קטנים. סתם... אני פשוט לא בחורה של קפה. יושבים יחד, מדברים וצופים בטלוויזיה.

2
צילום: מייסא גראבלי

23:30

הגיע הזמן לישון. קוראת קצת בקוראן וכמה דפים מהספר "כל בית צריך מרפסת". אני מאוד אוהבת את הספר הזה. זו הפעם השלשית שאני קוראת אותו ובכל פעם הוא מעלה על פניי חיוכים. מחר עוד יום עמוס ומלא באנשים שאני אוהבת ובעשיית דברים משמחים שנותנים לי סיפוק.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.co

1
צילום: מייסא גראבלי
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ