יום בחיי יוסי אשד, לשבת חצי שעה בים עם תורם משיג יותר מיום במשרד

בן 53, נשוי ואב לשלושה, שליח גיוס משאבים באוסטרליה מזה ארבע שנים, חוזר מאימון הבוקר ומאזין ל-"24 היום שהיה", בקרוב גם הבן הצעיר יחזור לישראל ונצטרך להתרגל למציאות חדשה

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
9
קרדיט: יוסי אשד
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"היי! אני יוסי אשד, אוטוטו בן 53, בן קיבוץ נחשולים. נשוי לעידית וביחד אנחנו הורים לרון (26, גרה בקיבוץ מעגן מיכאל וסטודנטית), שיר (23, גרה בבאר שבע וסטודנטית) וגיא (19, חוזר בקרוב לארץ לקראת גיוסו לצה"ל). תושבי בנימינה, אבל בארבע השנים האחרונות אנחנו חיים בסידני, אוסטרליה. אני משמש כשליח גיוס משאבים ב-JNF Australia. זהו ארגון עצמאי המחבר בין הקהילה היהודית ביבשת החמישית לישראל. בישראל JNF פועל תחת קק"ל".

"תמיד חיפשתי דרכים להיות מעורב ופעיל חברתית. כעשר שנים הייתי עורך ברשת שוקן ואח"כ הייתי מנהל השיווק של עיתון 'הארץ'. במקביל שימשתי יו"ר ועד הורים בבית הספר היסודי 'אשכולות' בבנימינה ובהמשך חבר מועצה מטעם מפלגת הורים שהקמנו. ניהלתי את פעילות עמותת 'אור ירוק' עם נהגים צעירים, ואח"כ יצאנו לשליחות משפחתית בקייפטאון, דרום אפריקה. ניהלתי שם את משרד העלייה המקומי ביחד עם תנועת הנוער הציונית 'הבונים דרור'. אחרי שחזרנו לארץ ניהלתי את תוכניות 'מסע' (נוער יהודי שמגיע לתקופה של כמה חודשים לישראל), שימשתי כמנהל מטה הבחירות של ראש מועצת בנימינה לשעבר, פינקי זוארץ, ואחר כך הייתי דובר המועצה".

"בספטמבר 2015 עברנו - עידית גיא ואני - לסידני. להיות אחראי על גיוס המשאבים עבור JNF בקהילה היהודית הוא תפקיד בעל אתגרים רבים. הוא גורם לי סיפוק והנאה עצומים בשל היכולת להשפיע באמצעותו על החברה הישראלית".

היום של יוסי אשד הוא היום ה-250 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

05:06

מתעורר ומתארגן לצאת לחוף בונדי לאימון כושר. פעמיים בשבוע, בשלישי וחמישי, בין 06:00 ל-07:00. מתאמן עם עוד שני חברים טובים, אוון ורובין, שניהם יהודים ממוצא דרום אפריקאי. גם המאמן שלנו, מוריס, ממוצא זהה. כן, הדרום אפריקאים די שולטים בקהילת יהודי אוסטרליה.

תוך כדי ההתארגנות שותה קפה שחור נחלה עם הל. כוס קפה ראשונה ולא אחרונה ליום הזה... אני מתקשה להאמין שכבר כמעט שנתיים אני מצליח לדבוק בתוכנית האימונים הזו, שלא לדבר על ההשכמה המוקדמת. כנראה שתרבות הספורט המקומית משפיעה עליי לטובה. החוף עמוס במתאמנים, מתרחצים וסתם משכימי קום. באופן כללי, באוסטרליה מתחילים את היום מוקדם, ובהתאם גם הולכים לישון מוקדם.

8
צילום: יוסי אשד

7:25

אחרי האימון וטבילה מרעננת בים, מגיע זמן לקפה נוסף. אוון (באמצע) שותה פיקולו, רובין (ימין) עם קפוצ'ינו גדול, ואני שותה לונג בלאק (קפה מס' 2) שזה הכי קרוב שמצאתי כאן לקפה שחור. יושבים על ספסל ומקשקשים. הרבה מ"התורמים שלי" פותחים את היום על החוף. אני תמיד אומר שחצי שעה על הספסל בבונדי תורמת הרבה יותר לשמירת הקשר איתם מיום עבודה במשרד.

תוך כדי הקפה מעדכן את אוון על ישיבה שקיימנו אמש והוא החמיץ. התקדמנו בדיונים על פרויקט ההתרמה השנתי שלנו ומטרתו. מתלבטים בין פרויקטים בשער הנגב, רמת הנגב או שדרות. הפנים תמיד דרומה - בפעם שעברה התרמנו להקמת מרכז קהילתי בפיתחת ניצנה. עוסקים גם ברשימת הדוברים לאירוע הגאלה שנקיים. אגב, במהלך הישיבה מישהו העלה להצבעה אם עליי להשאיר את הזקן שגידלתי בחודשים האחרונים. והרי התוצאות: שניים נגד הזקן, שבעה בעדו. קיבלתי את ההחלטה, לעת עתה.

7
צילום: יוסי אשד

8:15

נסיעה קצרה הביתה. ברדיו "24 היום שהיה" עם אפי בן אברהם. ככה זה כשיש פער של תשע שעות בין הבית למקום בו אתה גר. שומעים את חדשות הלילה על הבוקר. בבית יש לנו על הקיר שני שעונים כדי לחסוך את חישוב הפרשי השעות בין סידני לתל אביב.

הרדיו ופערי השעות מזכירים לי סיפור: ביולי אירחנו את מרים פרץ, אשת חינוך ששכלה שניים מבניה בעת ששירתו בצה"ל, ואת בנה אליסף. הסעתי אותם לאירוע שהתקיים במוצ"ש ותוך כדי נסיעה החל דיון הלכתי אם מותר לאדם דתי ליהנות באוסטרליה משידור רדיו שנעשה בישראל במהלך השבת. הסוגייה נותרה פתוחה וליתר ביטחון עברנו לפלייליסט שלי בספוטיפיי. בתמונה: עם מרים פרץ באירוע תורמים בסידני.

6
צילום: יוסי אשד

9:10

מגיע למשרד. שלוש דקות הליכה מהבית. מזרח אוסטרליה סובלת כבר שבועות ארוכים משריפות ענק. למרות שזה קורה מרחק עשרות ק"מ מסידני, הרוח נושאת לעתים את העשן הסמיך עד לעיר עצמה. זה למשל מה שרואים הבוקר מחלון המשרד שלי שצופה אל הגשר ובניין האופרה המפורסם.

5
צילום: יוסי אשד

9:30

פגישה עם ג'ק ורולנד, שני תורמים שעוזרים לתמיכה שלנו במרכז מוזיקלי בינלאומי שפועל בקיבוץ אילון בגליל המערבי. מדברים על אירוע התרמה מוזיקלי שנקיים באמצע אפריל.

10:30

המפגש החודשי הקבוע עם הפנסיונרים שלנו. כמאה מהם מגיעים ואני מעדכן אותם בקצרה על מה שקורה בארץ. אחר כך הם נהנים מתוכנית אמנותית או מרצה אורח.

4
צילום: יוסי אשד

12:45

ארוחת צהריים עם איש עסקים נוצרי, בעליה של קבוצה ענקית בתחום גידולי הקפה, תורם נדיב שהפך בשנה האחרונה גם לחבר קרוב. יזמתי את המפגש כדי לברך אותו לקראת חג המולד ולהעניק לו ספר צילומים של ישראל. ניהלנו שיחה מאוד מעניינת על התאמת קפה לאוכל. מסתבר שיש כללי "עשה" ו"אל תעשה" גם לזה.

מקשקשים קצת על פוליטיקה. שותפי הוא נוצרי אדוק, בעל עמדות ימניות מובהקות. זה מזכיר לי שכשהגעתי לסידני בפעם הראשונה, לפני כארבע שנים, סיפרתי די בגאווה שעבדתי 15 שנה בקבוצת "הארץ". ידעתי שזה יוסיף לי כמה נקודות בפגישותיי עם תורמים. בשלב מסוים ניגשה אלי נשיאת JNF אוסטרליה באותו זמן ואמרה לי: "אתה יודע יוסי, 'הארץ' זה עיתון שמאלני ואנחנו קהילה די שמרנית. תגיד שעבדת בעיתונות, זה לא כל-כך חשוב באיזה עיתון". 

16:15

פגישה עם אחד התורמים הגדולים שלנו בפרויקט בפיתחת ניצנה. היו לו שאלות וחשבתי שכדאי לחזור אליו ולעדכן אותו בפרטים. הבאתי איתי תרשים ברור של  המבנה. היה יעיל וחשוב מאוד.

למה אנשים תורמים? האם בגלל החיבור למטרה חשובה בעיניהם (הארגון/ המטרה/ הפרויקט) או בגלל החיבור והמחויבות למי שבקשר איתם ומבקש כסף? התשובה היא תמיד שילוב בין שני הפרמטרים. מבחינתי, הקשר הקרוב והחברי עם התורמים הוא הדבר החשוב ביותר. אם קיימת מערכת יחסים טובה - הם ישמחו תמיד (אוקיי, כמעט תמיד...) להיענות לפגישה. ברוב המקרים אני לא מבקש תרומה, אלא מדווח להם על התקדמות פרויקטים שונים או סתם מדבר איתם על כל נושא שבעולם. כשאני מחליט לבקש תרומה באופן יזום, אני כמובן צריך להכיר את כל הפרטים שנוגעים לפרויקט.

3
צילום: יוסי אשד

17:30

חוזר למשרד כדי לנקות שולחן, לענות לעוד כמה מיילים ולעשות כמה שיחות טלפון חשובות. אחד המיילים הנכנסים משמח במיוחד: הזמנה למסיבת סיום השנה האזרחית וצפייה משותפת במפגן זיקוקי הדינור המרהיב של 31 בדצמבר. המזמין - תורם בכיר שזה עתה פגשתי. עוד סימן שהפגישה איתו היתה מוצלחת.

18:45

נכנס הביתה. עידית, גיא ואני אוכלים הערב טייק אווי מקסיקאי ולקינוח מלבי מתוצרת בית (גיא הכין בפעם הראשונה). טעים מאוד! מדברים על היום שהיה ועל החזרה הצפוייה של גיא לישראל. כחייל בודד, הוא מתגייס במסגרת גרעין צבר של תנועת הצופים. אוטוטו שלושתם יהיו בארץ ואנחנו כאן. צריך להתרגל לזה. לא פשוט.

19:55

ערב טוב אוסטרליה, בוקר טוב ישראל. עושה כמה שיחות לארץ. מתחיל עם הבנות ועם ההורים שלי, בהמשך מדבר עם ראש מועצת רמת נגב ערן דורון, ועם ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין. שניהם שותפים נהדרים שכיף לעבוד איתם.

22:10

אחרי מקלחת טובה, מתחיל להיכנס לנוהל לילה. עידית וגיא בענייניהם ואני מתחבר לשני פרקים ברצף של "משחקי השף". רק עכשיו אני מרגיש את הרגליים התפוסות מאימון הבוקר. דווקא הרגשה טובה.

1
צילום: יוסי אשד

23:40.

מתגלגל למיטה. מחר עוד יום.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ