יום בחיי מרתה נסאר - כל יום אותה שיחה מאמא: "תחליפי עבודה, תני לי את בעלך"

בת 34, נשואה ואם לשניים, גרה בג'יש, עוסקת בקידום צעירים ערבים ומנהלת מכון למנהיגות נשית, כל יום מתחרטת שלא הכינה לעצמה קופסת אוכל, הכישלון בפיז"ה? שישקיעו בחינוך בלתי פורמלי

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: מרתה נסאר
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי מרתה נסאר. אני בת 34 מהכפר ג'יש (גוש חלב) שבגליל העליון. נשואה לג'ורג' ויש לנו שני ילדים: מיכאל (8) וגבריאל (6.5). עובדת כבר שש שנים בארגון 'מרכז מעשה' של קרן רש"י, העוסק בקידום צעירים מהפריפריה החברתית-כלכלית באמצעות התנדבות בקהילה. אני מנהלת את תוכנית דורוב שפועלת בקרב צעירים וצעירות מוסלמים ונוצרים שעושים שנת התנדבות פרטית או במסגרת שירות לאומי-אזרחי. בנוסף, מנהלת מכון למנהיגות נשית בחברה הערבית".

היום של מרתה נסאר הוא היום ה-255 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

05:50

שעון מעורר - צלצול ראשון. ישר משתיקה אותו. היום יש לי את הזכות להתפנק עוד כמה דקות, כי הישיבה הראשונה שלי קרובה לבית.

עדיין חצי ישנה כשאני עוברת על אתרי החדשות והרשתות החברתיות. חייבת רבע שעה מדי בוקר כדי להתעדכן. החדשות מבאסות: תוצאות מבחני פיז"ה בחברה הערבית עגומות. הנה עוד סיבה לקום בבוקר!

06:15

ג'ורג' יצא מהבית. הוא עובד במפעל "ישקר", מרחק עשר דקות מהבית. קמתי, התארגנתי ואני עושה ניסיון ראשון להעיר את הילדים: מיכאל ישר מתעורר, גבריאל לא מוכן לצאת מהמיטה.

06:30

מכינה ארוחת בוקר לילדים, סנדוויצ'ים לבית הספר, כוס נס קפה בשבילי וממלאת בקבוק מים. כל יום מתחרטת על כך שאינני מכינה לעצמי קופסת אוכל כמו לילדים, אבל זה לא עוזר. בסוף תמיד משכנעת את עצמי שאמצא זמן לאכול בבית קפה.

9
צילום: מרתה נסאר

07:00

מיכאל ואני מוכנים לצאת מהבית. גבריאל החליט שהגיע הזמן לקום.

8
צילום: מרתה נסאר

07:30

מקפיצה את הילדים לבית הספר ונוסעת למשרדים של "מרכז מעשה" בכרמיאל. בבוקר הנסיעה הזו אורכת 45 דקות, אז אני מנצלת את הזמן לשמוע חדשות. כולם מדברים על פיז"ה. הציונים נמוכים מהממוצע ב-OECD. אצל היהודים אין שינוי, הכשל נובע מהירידה המשמעותית בציונים בחברה הערבית. מי אשם? מי ייקח אחריות? מנכ"ל משרד החינוך מצהיר שיקים ועדה שתחקור את הנושא.

אני במכונית. מנהלת עם עצמי שיח כיצד אפשר לקבל תוצאות יותר טובות אם לא משקיעים מספיק בחינוך הבלתי פורמלי. שהרי החינוך הפורמלי והלא פורמלי משלימים אחד את השני. כדי להגיע לתוצאות טובות יותר - צריך להשקיע גם בכישורי חיים, התנדבות, מצוינות, פיתוח כישורי מנהיגות. אלה תחומים שהטיפול בהם מאוד חסר בחברה הערבית.

08:30

מגיעה לכרמיאל. עוברת על מיילים, מתעדכנת בענייני עבודה ומתכוננת לישיבה עם אשת צוות של ארגון הבוגרים שלנו. המטרה היא לבנות תוכנית עבודה לבוגרות המכון למנהיגות נשית בחברה הערבית, פרויקט שהתחלנו בשנה שעברה במטרה להכווין צעירות ערביות לאקדמיה ולחיים עצמאיים.

משימה אחרת לבוקר הזה: חלוקת תפקידים בשני פרויקטים נוספים שמטרתם להכווין צעירים וצעירות ערבים לחינוך בלתי פורמלי וללימודי הנדסה והנדסאות.

7
צילום: מרתה נסאר

11:00

ממהרת לרכב. היעד הבא הוא חיפה, אל המכון למנהיגות נשית שאני מנהלת. המכון הוא חלום שהתגשם עבורי. הוא מציע תוכנית לימודים של שנה לצעירות ערביות בנות 18. זו שנה של "הכנה לחיים" ובה הן עוברות קורסים לחיזוק העברית, סדנאות היכרות עם העולם האקדמי, עם תחומי לימוד שונים ואופציות להתנדבות. אנחנו פורשות בפניהן את האפשרויות הרבות שיש להן בחיים: לא רק להתחתן, להביא ילדים ולשבת בבית, אלא לצאת, ללמוד, לבחור קריירה, לחלום ולהגשים מטרות. היום אני מעבירה לבנות סדנה על ניהול עצמי וקבלת אחריות.

6
צילום: מרתה נסאר

15:00

פותחת מרחוק את המצלמה שיש לי בבית כדי לוודא שהילדים הגיעו. מיכאל לוקח את הטלפון הנייד כדי לעדכן אותי שכך אכן קרה. הילדים עוד קטנים אבל קיבלו אחריות מגיל מאוד צעיר. הם יודעים טוב מאוד איך מתנהגים בבית אם אין מבוגר. זאת אחריות שגם אני מקבלת על עצמי כאמא. לא קל להכיל את ייסורי המצפון שהסביבה מטילה עליך כאמא שלא מחכה לילדים שלה עם ארוחה חמה בצהריים.

5
צילום: מרתה נסאר

15:30

יוצאת לביקור בית אצל אחת הבנות מהמכון. פעם בשבוע אנחנו מתארחות בבית של משתתפת אחרת, כדי שההורים שלה יכירו אותנו וכדי שאנחנו נכיר אותם, את הרקע שממנו היא באה, את השיח ואת הדינמיקה של הבית. חלק מהבנות מגיעות ממשפחות קשות יום וחייבים להיות מאוד רגישים איתן. הביקור של היום הוא ביקור מפנק במיוחד: אמה של המשתתפת פתחה לנו שולחן וערמה מטעמים מכל טוב. היה שווה לא להכין לעצמי אוכל הבוקר!

4
צילום: מרתה נסאר

18:30

מגיעה הביתה. ג'ורג' הגיע מוקדם יותר, חימם לילדים את האוכל שהכנתי אתמול, עזר להם בשיעורי בית ותיכף הוא יתחיל עם המקלחות. בבית מחכים לי המון קרטונים עם כל הקישוטים של עץ חג המולד. הילדים מחכים לזה כבר יותר משבועיים.

אחרי המקלחות, משוחחת עם הילדים ומשתפת אותם בכל פרטי היום שלי, אפילו במי עיצבן אותי. הם מספרים לי מה עבר עליהם בבית הספר וביחד אנחנו מקשטים את העץ.

3
צילום: מרתה נסאר

20:30

הילדים הולכים לישון. ג'ורג' ואני עוברים אל המשמרת השנייה שלנו: מסדרים את הבית, אני שוטפת כלים, מכינה אוכל למחר, וג'ורג' מקפל הר של כביסה. תוך כדי, אמא שלי מתקשרת: בכל יום יש לנו את אותה שיחה - היא חושבת שהעבודה הזאת לא מתאימה לי. היא דואגת לי כשאני בנסיעות. פעם לתל אביב, פעם לירושלים, פעם לחיפה - היא לא מבינה את זה. היא מחפשת לי הצעות עבודה ליד הבית. כשהיא רואה שזה לא מזיז לי - היא מבקשת לדבר עם ג'ורג' ומנסה לשכנע אותו שידבר איתי. שנינו לא מתרגשים.

2
צילום: מרתה נסאר

22:00

זהו, נגמר היום. בכל ערב ג'ורג' ואני יושבים בחוץ, מעשנים נרגילה ושותים כוס בירה. היום החלטנו לשבת בסלון מול עץ המולד והחלפנו את הבירה בתה. מאוד קר בחוץ. אנחנו בתקופה של בניית בית, אז רוב השיח הוא על עדכונים, קבלנים, לוגיסטיקות וביורוקרטיות. פחות כיף, אבל זה מה שיש. מכינים יחד רשימת מטלות למחר כדי שהכל יהיה יותר מסודר.

1
צילום: מרתה נסאר

23:30

הולכים לישון עם אמונה שמחר יהיה יותר טוב ונשמע רק בשורות טובות.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ