יום בחיי שלומית שליט - קניית מצרכים בניו יורק? תענוג מפוקפק ביותר

בת 34, בזוגיות ואם לשניים, עו"ד ומנהלת פרויקטים משפטיים בסטארט-אפ, משחקת I Spy על הבוקר, נדהמת בכל פעם מהמבחר על המדפים בארה"ב, תוהה מתי ימציאו כבר תרופה להצטננות

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: שלומית שליט
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"היי, אני שלומית, בת 34 (עד לחודש הבא), אמא של עמליה (4.5) ודורי (3), ובת זוגו של מיכה. לפני כמעט שלוש שנים עברנו מתל אביב, בה שנינו נולדנו וגדלנו, לניו יורק לצורך הפוסט דוקטורט של מיכה בפיזיקה. אם נודה על האמת, עשינו זאת גם כדי לחיות כמה שנים בעיר המטורפת הזאת".

"אני עורכת דין בהשכלתי. לפני המעבר לארה"ב עבדתי בקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב, וכאן למדתי לתואר שני במשפטים ב-NYU. כיום אני עובדת כמנהלת פרויקטים משפטיים ואחרים בסטארט-אפ בתחום הבריאות".

"אוהבת מאד את החיים בניו יורק, אבל גם מתגעגעת מאוד לחיים בארץ. עסוקה בהשוואות בין כאן לשם (למרות שמשתדלת לא) ותמיד מגיעה בסוף למסקנה הבנאלית שאין תשובות חד-משמעיות". 

היום של שלומית שליט הוא היום ה-256 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:12

דורי נכנס למיטה שלנו.

6:14

עמליה נכנסת למיטה שלנו.

13
צילום: שלומית שליט

06:15

מיכה עובר לספה. הבקרים עליי - הלילות עליו, אז הוא פורש להשלים עוד שעת שינה.

06:26

התחינות שיתנו לי להמשיך לנמנם כשלו סופית. אז אחרי מו"מ הוחלט לשחק שלושה סיבובים של “I spy” לפני שהם הולכים להתלבש ואני קמה להכין ארוחת בוקר. למי שלא מכיר את המשחק (ואני לא הכרתי עד לאחרונה): מישהו מתבונן בחדר, אומר "...I spy with my little eye something" ואז את הצבע של מה שהוא רואה, וכולם צריכים לנחש. משחק חמוד. אין לנו כל-כך הרבה דברים בחדר השינה, אז זה קצת מפספס את המטרה (כל יום הדבר האדום שהם רואים הוא האור של השעון מעורר), אבל הם נהנים ואני זורמת.

06:58

שותה קפה. בלעדיו אני לא יכולה להתעורר באמת. מכינה את ארוחת בוקר, את קופסאות האוכל והחטיף לגן של הילדים. אמריקה אמריקה, אבל את האוכל לגן ההורים צריכים לשלוח. דורי - תמיד אורז צהוב עם עוף וירקות בצד. עמליה - חייבת גיוון. מתיש להכין אוכל כל יום, אבל אני מנחמת את עצמי שלפחות אני יודעת מה הם אוכלים ושהירקות אורגניים.

12
צילום: שלומית שליט

07:30

אחרי לא מעט ויכוחים, חיפוש של דברים שנעלמו, וריב על מי יילך ראשון לשירותים - הילדים סוף סוף יושבים לאכול. לפני חצי שנה היתה לנו בעיה בדירה וההנהלה העבירה אותנו לדירה משודרגת עם נוף משגע. מביטה כל בוקר מהחלון, מחייכת לעצמי, ואומרת תודה.

11
צילום: שלומית שליט

08:07

מיכה לוקח את עמליה לגן. אחרי שהם יוצאים אני מסדרת את הבית ותוהה איך דירה יכולה להתבלגן כל-כך הרבה כל-כך מהר. הרי סידרנו אתמול בערב... 

08:40

בדרך לגן של דורי אני מציצה לאתר הבנייה שבו היו אמורים לפתוח (עוד אפריל שעבר!) סניף של Trader Joe’s. קניית מצרכים בניו יורק היא תענוג מפוקפק ביותר. זה הסופר הכי מוצלח שיש, אבל הסניף הקיים נמצא במרחק 20 דקות הליכה מתישה עם שקיות נייר מלאות מצרכים. כשהסניף הזה ייפתח סוף-סוף איכות חיינו תשתפר פלאים. השמועות ברשתות החברתיות מדברות על אמצע נובמבר, אבל המצב באתר הבנייה לא נראה מבטיח כלל.

10
צילום: שלומית שליט

09:00

מורידה את דורי בגן. נשיקה, חיבוק, כיף, והולכת. בשנה שעברה ההסתגלות היתה קשה. השנה הרבה יותר קל וכיף לראות איך הוא גדל ומאושר. בניו יורק יש המון אפשרויות לכל דבר, וכך גם בחינוך. זה פתח לי את הראש. למדתי כאן הרבה על סוגי גנים ובתי ספר. לא מתפשרת על גן רק כי הוא הכי קרוב לבית.

9
צילום: שלומית שליט

09:25

עוד רגע במשרד. הולכת לעבודה ברגל כמעט כל יום מכיוון שתחבורה ציבורית חוסכת לי רק כמה דקות. חוץ מזה, אני נהנית מכל רגע של הליכה. יש ימים שבהם אני מנצלת את הזמן הזה כדי להתקשר לארץ (בד"כ לאמא), אבל יש ימים, כמו היום, שבהם אני פשוט שואפת את היופי של העיר לתוכי. לא יודעת עוד כמה זמן נישאר כאן. משתדלת ליהנות כמה שיותר מכל יום. 

8
צילום: שלומית שליט
7
צילום: שלומית שליט

09:32

מגיעה למשרד. כולם כבר שקועים עמוק במחשבים. מכינה קפה (הפעם במכונת אספרסו) ושוקעת למחשב שלי.

14:00

ישיבה חצי אמיתית-חצי וירטואלית עם קולגות מהמשרדים בתל אביב ובניו יורק.  K Health, החברה שבה אני עובדת, שואפת לשפר את הבריאות של כולנו באמצעות טכנולוגיית בינה מלאכותית ושיחות צ'אט עם רופאים. הערך של שירות כזה משמעותי מאוד במקום כמו ארה"ב, שבו בריאות היא מצרך כה יקר ובלתי נגיש לחלק ניכר מהאוכלוסיה.

6
צילום: שלומית שליט

15:30

מרגישה עקצוץ מטריד בגרון המבשר על בואה של הצטננות. ממש, ממש, ממש לא מתאים לי להיות חולה. למי יש זמן לזה? יורדת לבית המרקחת מתחת למשרד כדי לבחור תרופה טבעית. נדהמת בפעם האלף מהמבחר שיש בארה"ב לכל דבר. תהייה: מתי כבר ימציאו תרופה אמיתית להצטננות?!

5
צילום: שלומית שליט

18:00

בניגוד לרוב ימות השבוע, היום אני לא חוזרת הביתה אחרי העבודה. עוברת את הכביש ונכנסת לבר קוריאני ל-Happy Hour של העבודה. כולם נחמדים, המשקאות טעימים והאווירה טובה. כמו תמיד באירועי חברה כאלה גם קצת מוזר ומביך, אבל ככל שהמשקאות זורמים נהיה לכולם יותר נעים.

4
צילום: שלומית שליט

19:50

מסיבת ניינטיז להורים בגן של דורי. כשעברנו לפה גיליתי שכל מוסדות החינוך בארה"ב, בין אם הם פרטיים או ציבוריים, משקיעים משאבים רבים בגיוס כספים, ועורכים כל מיני אירועים שונים ומשונים לשם כך. רווחת הילדים שלי חשובה ולי ועבורי זה תירוץ מעולה למסיבה. מוצאת את עצמי לא אחת לבושה בשמלת נשף או בבגדי שנות השמונים. למען הסר ספק, במושגים מקומיים, השכר שלנו מספק לנו מקום בשולחן של ההורים, ממש לא בזה של התורמים.

לצערי, החברה שהיתה אמורה ללכת איתי הבריזה ברגע האחרון. אני לא מכירה אף אחד באירוע... מתלבטת אם לחזור הביתה מיד אחרי השמוזינג הבלתי נמנע, אבל מחליטה בסוף להישאר. עדיף לבלות כאן מאשר לבלות במה שמתחולל כרגע בבית שלי...

3
צילום: שלומית שליט

21:00

מיכה מסמס לי שהם במיטה. זמן מעולה לצאת הביתה.

21:15

רוזה החתולה מקבלת את פניי בדלת עם מיאו קטן וכשכוש בזנב. כל מי שטוען שרק כלבים מקבלים את פני בעליהם בשמחה עם הגיעם הביתה, כנראה פגשו את החתולים הלא נכונים. רוזה קיבלה שדרוג רציני מבית אבות ברמת גן שבו חיה עד לפני כמה שנים לדירה במנהטן. בהתחשב בעובדה שהיא לא יוצאת מהבית, אני לא יודעת כמה הלוקשיין משנה לה, אבל שמחה שהיא כאן איתנו. 

2
צילום: שלומית שליט

21:20

מציצה על הילדים. הם תמיד כאלה חמודים כשהם ישנים.

21:50

אחרי כמה מיילים, כמה וואטסאפים וכמה נשנושים, מתיישבים על הספה בסלון ועוברים למקבילה של המבוגרים לטקסי השינה של הקטנטנים - נטפליקס. פרק מהעונה השלישית של "הכתר". וכמו בהרבה ערבים אחרים, אני נופלת לשינה מתוקה על הספה הרבה לפני סוף הפרק.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

1
צילום: שלומית שליט
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ