יום בחיי מיכל גרוסמן, המצב הקיומי שלי הוא להיות באיחור

בת 37, נשואה ואם לאחת, גרה בתל אביב, מנהלת מדיניות וכלכלה סביבתית בחברת ייעוץ, יצור ישנוני (גם לפני הילדה), אוהבת לצייר, מכירה את נהג האוטובוס הנחמד והמגניב בישראל

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: מיכל גרוסמן
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"קוראים לי מיכל גרוסמן, בת 37, נשואה לדני, עיתונאי ב'הארץ', אמא לאביגיל (1.5), מנהלת מדיניות וכלכלה סביבתית בחברת הייעוץ AVIV AMCG. מה זה אומר? שאני עובדת על הרבה פרויקטים במקביל, שואלים אותי שאלות מעניינות על מדיניות בתחומי הגנת הסביבה ונעזרים בניתוח כלכלי או בכלים אחרים כדי לענות עליהן. משלבים מודלים כלכליים, מחקרים מהעולם, ניתוח נתונים וקורט יצירתיות כדי לסייע לקבלת ההחלטות".

"אל המקצוע הזה התגלגלתי עם החיים. אחרי הצבא היה לי דחוף ללמוד מיד כי סבלתי ממוח מיובש. המצפן נטה לשילוב בין מקצוע ריאלי להומני וכך החלטתי ללמוד כלכלה וספרות. אח"כ הבנתי שאין הרבה עבודה בספרות ושאיאלץ להמשיך עם הכלכלה. חשבתי מה אפשר לעשות טוב לעצמי ולעולם בתחום הזה וכך התגלגלתי ללימודי סביבה".

"מאז בערך אני בתחום, חיה עם הרבה מחשבות על סביבה, על החיים וכל מה שביניהם. פעם הייתי אצל מדקר סיני והוא שאל אותי אם אני חושבת הרבה. אמרתי שאני לא יודעת וצריכה לחשוב על זה. 'לא חשוב, הבנתי', הוא ענה".

היום של מיכל גרוסמן הוא היום ה-266 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:25

אביגיל התעוררה וקראה לנו. הולכת להביא אותה מהמיטה שלה להתכרבלות במיטה שלנו. כמובן שדובי בא גם. מבלים קצת במיטה עם ציוץ הציפורים וחריקת האוטו זבל. אנחנו גרים באזור יחסית שקט בתל אביב, אבל אוטוטו ההתחדשות העירונית תרעיד פה את הבניינים הישנים ואנחנו כנראה ננדוד למקום אחר בעיר ואולי אף נעז לצאת את גבולותיה. לוקחים את הזמן עד שאביגיל מכריזה אממ-אממ, וכוונתה שנרים את עצמנו ונתחיל להזין אותה.

10
צילום: מיכל גרוסמן

07:02

הולכים למטבח לקושש מזון. מחפשים מה יש במקרר. היום יש לחם עם גבינה ועגבניה. היא אוכלת לה מהמגש שלה ומקשקשת איתנו.

07:55

רגע לפני החולצה המכופתרת (שעליה צריך להיזהר עם פעוטה בעלת ידיים סקרניות במיוחד), לוקחת את אביגיל ודובי למשפחתון. הוא נמצא מרחק של שלושה בניינים מאיתנו ומנוהל ביד רמה על ידי בילה. כיף לי להביא לשם את אביגיל בבוקר. בילה היא משהו מיוחד, אשת רב ואשת חיל.

8
צילום: מיכל גרוסמן

08:05

חוזרת הביתה כדי להספיק לתפוס שעה של ריכוז לפני שאני יוצאת לפגישה. כל יום נראה אצלי אחרת. אני נעה בין פרויקטים ברחבי הארץ ומאוד אוהבת את  הדינמיות והגמישות. כל פעם רואה עוד זוית בסוגיות הסביבתיות המרכזיות בארץ. כידוע, בתחום הזה ממש לא חסרים אתגרים.

7
צילום: מיכל גרוסמן

09:53

עולה לרכבת לחיפה. המון שנים שאני נוסעת בקו הזה בערך פעם בשבוע ובאף נסיעה לא היו לי את הפנאי או את ההחלטה העיקשת הנדרשת כדי להסתכל רק על הנוף. תמיד יש לי איזה קצה לסגור, איזה מסמך או מייל או מצגת לקרוא או לכתוב, וכך אני חולפת על פני הנחלים, ערימות פסולת הבניין, השדות, הבתים, המחסנים, הצוקים, הים, החיים. לפעמים תופסת איזה נוף, נושמת לרגע עמוק וצוללת אל הריבוע המהבהב הבלתי נמנע.

6
צילום: מיכל גרוסמן

10:56

תחנת חוף כרמל. ממש פה, על הים, קבעתי את הפגישה שלי ושל הקולגה אייל עם פרופ' ניר בקר. יושבים כדי לתכנן מחקר מלווה שיסייע למשרד התחבורה לבחון היתכנות לחלופות שונות להקמת נמל תעופה משלים לנתב"ג. למה זה קשור לסביבה? כי שוקלים להקימו בים, ואת זה צריך לעשות (אם בכלל) בתשומת לב מיוחדת להשלכות על הסביבה. פרופ' בקר ואני עובדים במקביל יחד על עוד שני פרויקטים. את עלויות הזיהום אוויר, הרעש וכדומה השוק לא מתמחר, אך ניתן באמצעות שיטות עקיפות להבין את המשמעות שלהן על חיינו ולהביאן בחשבון.

בסוף הפגישה אוכלת סלט תאילנדי (לא ממש טעים) ומדברת עם אייל על סוגיות בוערות. הוא רואה במאבק בכלים חד-פעמיים בזבוז זמן. אייל הוא סביבתן ביקורתי, וזו הזדמנות להסביר, לו וגם לעצמי, למה בעיני זה חלק משינוי אורח החיים הדרוש. לא שכנעתי אותו עדיין.

5
צילום: מיכל גרוסמן

13:45

המצב הקיומי שלי, פחות או יותר, הוא איחור. הפגישה הבאה ב-14:00 בטירת כרמל ואין לי ברירה אלא לתפוס מונית. רצה לחנייה של הרכבת ומשכנעת נהג שמשתלם לו לקחת אותי למרות שזה קרוב ולמרות שאני מתעקשת על מונה. למה תמיד צריך להתחנן לנהג מונית שייקח אותך? ואז עוד להיאבק על מונה?

מגיעה עם הלשון בחוץ לאזור התעשייה המגעיל ועולה לפגישה מגלה לשמחתי שממש מול המטבחון נחבאת לה, מרהיבה ושוקטת, מערה. מתיישבים לפגישת צוות בנושא תכנון אסטרטגי עבור מינהל התכנון ל-2040. זה אחד הפרויקטים שמטרתם להיערך כך שכל חלקי הפאזל (בנייה, תעסוקה, שטחים פתוחים, תשתיות והתחבורה) יעבדו טוב ובסנכרון. אנחנו אחראים על השניים האחרונים ותפקידי בצוות באופן ספציפי הוא "יועצת קיימות". זה אתגר אדיר. יוצאת עם המון כיווני מחשבה ושיעורי בית.

4
צילום: מיכל גרוסמן

16:15

מבררת אם יש במקרה מישהו שנוסע לכיוון תל אביב. יש! אדריכלית הנוף מתניה ז"ק ויעלה גונדר שעובדת איתה מחזירות את ה-Car to Go שלהן. עבורי זו התנסות ראשונה בצורת התחבורה הזו. בדרך, מדברות על נוף כתשתית, על שיקום נחלים וגם על Car to Go ששיגעו אותן היום בגלל איזו נורה סוררת שנדלקה באמצע הכביש המהיר. לאחר בירורים רבים הסתבר שהיא מצביעה על בעיה זמנית בכריות אוויר ושהיא לא מחייבת להחזיר את האוטו באמצע היום.

3
צילום: מיכל גרוסמן

17:40

הגענו לתל אביב והורידו אותי ממש קרוב הביתה. אביגיל ודני מאלתרים נשנוש שלפני ארוחת הערב. אביגיל, כמו שאמרו לי כבר בחדר ההנקה, היא פרסרית (זללנית). דני מפרגן לנו מיץ תפוזים ואנחנו עושות לחיים.

ארוחת ערב של ביצים מקושקשות, מקלחת עם דגים מפלסטיק והשפרצות. אחר כך, אני מתארגנת לצאת.

9
צילום: מיכל גרוסמן

19:52

אני ממש לא יוצאת הרבה ואני גם יצור ישנוני מאוד מ-21:00 והלאה (וזה היה ככה עוד לפני אביגיל). אבל... אבא שלי התחיל ללמוד גיטרה בערך בגיל 60 ומאוד רצה לראות גיטריסט ג'ז שהגיע לארץ. לאמא שלי זה לא הסתדר, אז אחי ואני החלטנו להירתם למשימה.

עולה על קו 14, שהוא אוטובוס בצורת מונית שירות, ותופסת את הנהג הנחמד ביותר בישראל (באחריות), איתו יוצא לי לנסוע כמעט כל שבוע לשיעור ציור. הוא אפילו מסכים להצטלם. תראו את הסטייל של הבן אדם הזה!

2
צילום: מיכל גרוסמן

20:05

מגיעה לצוותא באיחור (איך לא?) ותופסת את אבא שלי ואחי בכניסה משועשעים כהרגלם. מתיישבים ואבא מתבדח כרגיל על חשבוני סביב השאלה אם אירדם לפני השיר השני או אחריו. האורות כבים ואנו חוזים בפלא של ממש: בירלי לגראן הוא אמן פעלולן שמלהטט בגיטרה ועושה לנו זיקוקין דינור באוזן.

22:12

ההופעה הסתיימה. אבא שלי ניגש ומחמיא ללגראן ועל הדרך מקבל גם תמונה. הוא מבקש שאקרא לתמונה "שני נגני גיטרה מקצועיים". נפרדת ממנו בחיבוק, גוררת את עצמי הביתה ומגיעה לדני, סוף-סוף. נגמר היום.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

1
צילום: מיכל גרוסמן
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ