יום בחיי מיה שלק, "הוראה מתקנת"? מושג ארכאי שקשה לי איתו

בת 45, נשואה ואם לשניים, גרה בתל אביב, מסייעת לסטודנטים עם לקויות, מתאפרת גם בבקרים שבהם עובדת מהבית, מתה על טלוויזיה, הקושי הכי גדול בטיפול בדמנציה זה להפוך לאפוטרופוס

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: מיה שלק
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

אני מיה שלק, בת 45 (מה, באמת?), גרה בתל אביב, נשואה ליוני ואמא לשני ילדים מושלמים - גיא (10) ועומר (7). במשבצת המקצוע בטפסים רשמיים כותבת "מורה" ובכרטיס הביקור שלי כותבת "מומחית לאסטרטגיות למידה". קוראים לזה לא פעם "הוראה מתקנת", אבל זה מושג ארכאי שקשה לי איתו. אני לא מנסה לתקן בני אדם, וגם אי אפשר.

"ב-12 השנים האחרונות אני עצמאית ועוסקת באימון סטודנטים עם לקויות למידה והפרעות קשב. אחרי שסיימתי תואר שני בחינוך מיוחד והתנסיתי במסגרות חינוך שונות והבנתי שאני רוצה לעבוד עם האוכלוסיה הזו. יש לה כל-כך הרבה פוטנציאל (מלה מאוסה של מורות) וכל-כך מעט תמיכה מול הדרישות הגבוהות של החיים האקדמיים".

היום של מיה שלק הוא היום ה-268 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:30

מתעוררת לפני השעה היעודה. אין צורך בשעון מעורר, קיבלתי את היכולת של אבא שלי להקיץ בזמן באופן טבעי. לצערי, המנגנון הזה עובד גם בשבתות ובחגים...

מכינה לילדים שוקו, בליווי עוגה או עוגיות תוצרת בית. כן, הילדים שלי מפונקים... מסתפקת בקפה (אבל ממכונה), מכינה סנדוויצ'ים, מזרזת את הילדים ומעירה את הבעל בערך שש פעמים. הם יוצאים לדרך ואני מתחילה את היום שלי.

9
צילום: מיה שלק

07:30

מסדרת את הבית, מפעילה מכונת כביסה וגם מקדישה זמן למראה החיצוני. אני עובדת מהבית, אבל מתלבשת ומתאפרת גם בבקרים שבהם אין לי פגישות. חובבת אסתטיקה ואופנה, ומאמצת בשמחה חולצות עם מסרים מדרבנים. אף פעם לא הייתי טיפוס אופטימי, אבל לפסיכולוגיה החיובית יש חלק חשוב בחיי האישיים והמקצועיים. אני מאמינה שהמחשבה מייצרת במידה רבה את המציאות.

8
צילום: מיה שלק

08:00

זמן מחשב. זה הזמן הרגוע שלי וההזדמנות לטפל בכל המיילים, המטלות והסידורים שקשורים לעבודה וגם לשאר החיים. חוץ מפגישות עם סטודנטים, העבודה שלי כוללת זמן שיווק, ניהול עסק, כתיבה ועריכה של מאמרים ועבודות אקדמיות, וגם ליווי ותמיכה מרחוק לסטודנטים שמתקשים להתמודד עם המשימות שלהם.

בשנה האחרונה "זמן הסידורים שלי" מוקדש גם לתמיכה באמא, שבגיל 65 הפכה בתוך כמה חודשים מאדם פעיל ועצמאי למקרה סיעודי קשה בגלל דמנציה. זו התמודדות מורכבת מכל-כך הרבה בחינות, בעיקר כשאת מוצאת את עצמך אפוטרופוסית של אמא שלך עם שני קטנים בבית. אין לתאר את התסכול משורה של גופים רשמיים שעדיין עובדים בשיטת הטרטורים והפקסים, מתעשיית העובדים הזרים, ומאזלת היד של החוק שאינו מאפשר להיפרד מהחיים האלה בכבוד.

7
צילום: מיה שלק

09:00

פגישות. לעזור לסטודנטים עם לקויות למידה והפרעות קשב זו זכות גדולה ודרך מרתקת לגייס את הידע והיכולות שלי כדי לתרום באופן משמעותי לאיכות החיים של אנשים חכמים ואמיצים. אבל, זה גם להכיל כל הזמן קושי גדול וחרדה מלימודים, להיאבק בדפוסים של הימנעות ודחיינות, ולפעמים גם לספוג איחורים וביטולים מאנשים שהתארגנות והתמדה הן לא הצד החזק שלהם.

6
צילום: מיה שלק

13:30

מכינה ארוחת צהרים ויוצאת לאסוף את הילדים מבית הספר. אני מאושרת שהם לא גדלים בצהרונים אלא מגיעים הביתה לתשומת לב ולפינוקים. לי מעולם לא היו כאלה כ"ילדת מפתח".

לוח הזמנים שלנו די קבוע: אוכל, זמן מסכים, ויכוחים על סיום זמן מסכים, שיעורי בית, נשנושים וזמן פנוי. בהחלט קורה שמעבירים את אחר הצהרים בלי תוכניות מיוחדות, הילדים מעסיקים את עצמם בפרויקטים יצירתיים שהם ממציאים. אחרי עשר הדקות כאלה באים בעיקר ריבים, שלפעמים מוציאים ממני כל מה שנשבעתי לא לעשות כשעוד הייתי סטודנטית לחינוך.

5
צילום: מיה שלק

16:00

יוצאים לחוגים. לא גדלתי בתל אביב, העיר המופלאה, אבל היא היחידה שאני מרגישה בה בבית. בשכונה שלנו, כשיורדים למטה, מוצאים את הטבע במלוא הדרו. בחיי שלפעמים אני זוכרת להרים עיניים מהסמארטפון וליהנות מהירוק. הכל אצלנו במרחק הליכה סביר (אני לא נוהגת), כך שקל ללוות.

הגדול כבר די עצמאי בשטח, מה שמשמח ומפחיד גם יחד. במקרה של הקטנצ'יק (חושבת שאקרא לו ככה גם כשיהיה אבא), אני נשארת בזמן החוג ומעבירה שעה קלה בעבודה וסידורים דרך הטלפון או בפטפוט עם הורים אחרים. השכונה שלנו לא רק נראית כמו קיבוץ עירוני, היא גם מתפקדת כקהילה מקסימה עם אנשים משובחים במיוחד.

4
צילום: מיה שלק

18:00

הבעל מגיע מהעבודה ומשחרר אותי לפגישות עם סטודנטים. רק בזכות שיתוף הפעולה והפרגון שלו, כל זה עובד (וגם בזכות גוגל קלנדר). זה דורש תיאום תמידי בינינו. הוא האדם הכי חכם שאני מכירה ואבא מסור שלגמרי מאוהב בילדים שלו. ובצדק.

3
צילום: מיה שלק

21:00

כשאני לא מלמדת עד שעה מאוחרת, הרגע האהוב עליי ביום הוא כשאני מתכרבלת עם הילדים במיטה הזוגית ומקריאה להם ספר. אחד מהדברים שלמדתי מהמרצה המיתולוגית שלי, פרופ' דורית ארם, הוא כמה חשוב להמשיך ולהקריא לילדים גם אחרי שהם כבר יודעים לקרוא בעצמם. נמצא שזה תורם מאוד ליכולות האורייניות, הקוגניטיביות והחברתיות. זה גם זמן איכות אולטימטיבי מבחינתי ומבחינת הקטנים.

2
צילום: מיה שלק

22:00

דייט עם כביסה מול הטלוויזיה. בעיקרון אחרי השעה 21:00 אני לגמרי טוטאל לוס. מצליחה להיות יעילה רק בקיפול כביסה תוך כדי בהייה במסך. אני מתה על טלוויזיה, ולא איכותית במיוחד. רק ככה אני יכולה לגרום למוח שלי לנוח ולעבור בהדרגה למצב שינה. אני זקוקה להרבה שעות שינה (באופן אידאלי) ונהנית מהגיבוי שאני מקבלת מהמחקרים האחרונים לפיהם 7-9 שעות שינה בלילה חיונית לבריאות ולתפקוד.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

1
צילום: מיה שלק
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ