סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי ענבל טור-שלום, בת 49, נולדתי וגדלתי במזכרת בתיה ומאז קיץ 2010 אני חיה באמסטרדם. אני צלמת שמתמחה בצילום אדריכלות, פורטרטים וצילומי תיירות. בשנים האחרונות עוסקת גם בהדרכת סיורים פרטיים בעיר, סדנאות צילום ושירותי צילום לתיירים".

"במהלך טיול לניו זילנד התאהבתי בבחור הולנדי. אחרי שגרנו ביחד שם, עברנו לאמסטרדם. בשלב מסוים ההולנדי שוחרר מתפקידו ואני נשארתי באמסטרדם, בה אני עדיין מאוהבת. בשנים האחרונות אני בזוגיות עם אמסטרדמי, שזה זן אחר מהולנדי".

"ההולנדים הם אנשים מחושבים, שומרים על איפוק, בודקים כל עניין לגופו ולעומקו ורק אחר כך מחליטים החלטות. לכן, לקח זמן עד שהממשלה הודיעה על סגירת בתי ספר ומקומות בילוי, ועל עבודה מהבית. נכון להיום, באופן עקרוני, מלבד סופרמרקטים, בתי מרקחת, מקומות להזמנת אוכל ושירותים חיוניים, הכל סגור. ההמלצה הרשמית היא כמובן לא לצאת מהבית, אבל זו המלצה, לא הוראה. אפשר לצאת החוצה, אבל לא להיפגש בקבוצות של יותר משלושה ולשמור על מרחק של 1.5 מטר מאחרים".

"אנחנו יוצאים פעם בחמישה ימים לסופר וכמעט כל יום לסיבוב הליכה או רכיבה על אופניים, ביחד או לחוד ולא עם אנשים נוספים. התיירות כמובן נפסקה, המקומיים שקבעו צילומים נמצאים בבית עם הילדים, ואני מוצאת את עצמי בלי שעות עבודה משולמות ועם הרבה יותר שעות מחשב מהרגיל. מוזר".

היום של ענבל טור-שלום הוא היום ה-288 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

07:45

גוררת את עצמי מהמיטה ועם עיניים חצי עצומות הולכת להכין לעצמי ג'ארה קפה. עד שהקפה מוכן, מפנה את המדיח ומסדרת את הסלון. הולכת עם הקפה למחשב לבדוק הודעות ומיילים שנכנסו החל מאתמול אחרי 18:00. לחלקם עונה מיד, חלק משאירה לזמן שהמוח יהיה ער.

צילום: ענבל טור-שלום

09:00

קופצת לסופר ומקווה שלא יהיו שם יותר מדי אנשים. חוזרת הביתה ומכינה לי דייסת שיבולת שועל עם כף קוקוס, צימוקים צהובים חמצמצים וכפית דבש. אוכלת מול המחשב ועוברת על הפיד בפייסבוק. הדייסה מטפטפת על השולחן. מעלה פוסטים בקבוצות הקשורות להולנד, אמסטרדם וצילום. מצד אחד שום דבר לא בוער ומחר גם כן יום, ומצד שני מפגיזים אותנו מכל הכיוונים ש"חייבים לשמור על רלוונטיות עסקית", אז אני שומרת. מה גם שאם לא אעבוד - אשתגע.

צילום: ענבל טור-שלום

10:00

בימים כתיקונם, בין הדרכות לצילומים, יש לי גם ימי מחשב. הרגלתי את עצמי שגם בימים כאלה אני לא נשארת בטרנינג בית אלא מתקלחת ולובשת בגדים רגילים. אז גם עכשיו. אחרי סידורי הבוקר המוח התעורר ואני נכנסת נשאבת לעבודה מול המחשב. או, האמסטרדמי התעורר...

13:00

הבטן מקרקרת. ארוחת צהריים הולנדית טיפוסית זה כריך או משהו קל. האמת, זה נוח, למי יש זמן באמצע היום להיכנס למטבח ולהתחיל לבשל. מכינה לי שתי פרוסות לחם וחצי ליטר תה צמחים ללא ממתיק כלשהו. אוכלת מול יוטיוב בעניין צילום, מנסה לקבל השראה. מסיימת לאכול ותוהה אם לכתוב או לערוך וידאו צילמתי בשבוע שעבר כשאני רוכבת על אופניי ברחבי אמסטרדם השוממה.

מחליטה ללכת לבדוק מה שלום האמסטרדמי. העבודה תמתין ל"מחר-כך". האמסטרדמי גם הוא עצמאי ועובד מהבית, כך שאני רגילה לנוכחותו. בזמנים רגילים, חוץ מעבודה, אני יוצאת מהבית גם ליוגה ולחדר כושר. עכשיו לא. ועל זה אומרים בפולנית מדוברת: "ושאלה יהיו הצרות שלנו".

14:00

חוזרת למחשב. הטלפון מצלצל. חברה מתקשרת לשאול מה שלומי. בהכשרתה היא עובדת סוציאלית ושיחת הקורונה שלנו מגיעה למה יהיה עם האלימות במשפחה בימי המגפה. עבודה ובית ספר הם מקום מקלט לכמה שעות לנפגעי ונפגעות אלימות במשפחה. בימים אלו, לא רק שהם לא הולכים למסגרות, הם תקועים בבית עם האלימ/ה וכולם בסיר לחץ. מפחיד. בהולנד מדברים על זה המון בטלוויזיה. הקימו צוותים שבודקים פתרונות למצב.

גם אם החיים הפרטיים שלי בזמן הקורונה בסך הכל בסדר, החיים בצל המגפה מכניסים אותי לאי שקט. חוזרת למחשב. מצליחה להתרכז אבל מדי פעם המחשבות נודדות לשאלות על העתיד. עד מתי משבר הקורונה ימשך? מה יהיה אחר-כך?

16:00

זהו, נשרף לי הפתיל. לובשת מעיל, צעיף וכפפות ויוצאת לסיבוב בוונדלפארק, שהוא הפארק הכי מקסים באמסטרדם. משתדלת ללכת בשולי השביל, לשמור מרחק מאנשים. אנחנו חיים בסרט מדע בדיוני, אנשים מלכסנים מבט זה לעבר זה ואני רואה את המלים רצות להם בראש - "נידבק ממנה או לא נידבק ממנה, זו השאלה".

הפארק מלא באנשים, נראה כמו סוף שבוע רגיל, הורים עם ילדים, אנשים רצים או מתאמנים, ואחרים מדוושים כנראה בדרכם למקום אחר. המכעיס הוא הצעירים שמתגודדים בחבורות. איזה חלק הם לא מבינים ב-"לא יותר משלושה אנשים ולשמור על מרחק של מטר וחצי"?!

צילום: ענבל טור-שלום

הולנד עסוקה בימים אלה בעיקר בכמות המיטות, המכשירים והצוותים הרפואיים. אין מספיק מהם עבור מקרה קיצון כמו זה שהעולם עובר כעת. את האולם שבו אמור היה להתקיים האירוויזיון במאי מסבים בימים אלה לבית חולים עבור חולים במצב קל. ישנו גם הסכם עם גרמניה לפיו במקרה הצורך ניתן יהיה לאשפז בטיפול נמרץ בבתי חולים שנמצאים ממש מעבר לגבול.

משלימה סיבוב הליכה מסביב לפארק. השמש מציצה מבעד לעננים והרוח שככה. מוצאת ספסל ויושבת מול השמש, בוהה בעוברי האורח וסופגת ויטמין D. מעריכה את הדברים הקטנים ונזכרת בשיר של מונטי פייטוןAlways Look on the Bright Side of Life. מחייכת לעצמי.

צילום: ענבל טור-שלום

17:30

האמסטרדמי ואני הנהגנו מנהג חדש לימי הקורונה: Happy Hour, דרינק אחד לפני הכנת ארוחת הערב בכדי לחזק את המוזה שלי במטבח. הוא לא יודע לבשל, אז בישול זו אחריות שלי. בדרך כלל אנחנו שותים כוס יין. היום התחשק לי ערק. אין כמו חלב לביאות להעלאת המוראל ומצב הרוח.

לפני ביקור המולדת האחרון שלי, האמסטרדמי אמר "תביאי את כל הדיסקים שלך מישראל". הבאתי. הוא איש סקרן ולכן הוא מאזין תחילה לדיסקים שהוא לא מכיר, בעברית, וגם מבקש שאסביר לו על מה השיר. אחד הדיסקים הראשונים ששמע היה של "שוטי הנבואה". תפס אותו חזק. מאז, מנהג חדש נוסף לימי קורונה: האמסטרדמי משמיע לנו את השיר "פנאן", שכל כך מתאים בימים אלה, ואנחנו צועקים איתם ביחד: "הככככככללללל יהיה בסדר, הככככלללל יהיה פנאן, פנאן". עכשיו תדמיינו את זה במבטא הולנדי…

צילום: ענבל טור-שלום

18:00

בימים כתיקונם, האמסטרדמי יוצא בשעה הזו שלוש פעמים בשבוע לשחק סקווש. מועדוני הספורט סגורים, אז אני מבשלת כל ערב. מנסה להיות יצירתית על אף שלא תמיד מתחשק לי. הערב, ארוחת פינוק: עוף על הרוטיסרי. לעוף לוקח כמעט שעה ובינתיים אני מכינה סלט, פירה וברוקולי מאודה. האמסטרדמי פותח בקבוק יין לבן. אני מצהירה על הצורך להגביל את צריכת האלכוהול שלנו והוא אומר שדווקא עכשיו אנחנו צריכים לחגוג את החיים. אני נשברת, בקלות.

צילום: ענבל טור-שלום

21:00

סיימנו לאכול, לנקות את המטבח, לסדר את חדר העבודה ולצחצח שיניים. עכשיו זמן סדרות.

צילום: ענבל טור-שלום

23:30

גוררת את עצמי למיטה. האמסטרדמי נשאר מול המסך. שוקעת לשינה ללא חלומות, שזה מצוין, כי בתקופה הזו החיים עצמם הם חלום. בלהות.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | 365 ימים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ