יום בחיי שגיא פרידמן, המחשב עייף (כמוני) ומאובק (כמו שנת הלימודים הזו)

בן 34, בזוגיות, גר בתל אביב, מורה למתמטיקה ורכז שכבת י"ב בתיכון בגן יבנה, התקופה הזו מוציאה מאיתנו את המיטב וגם את המיץ. כל שיעור או ישיבה נפתחים במיינדפולנס - זה עושה שינוי של ממש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
10

"קוראים לי שגיא פרידמן, בן 34, ובשש השנים האחרונות אני מורה למתמטיקה, מחנך כיתה ורכז שכבת י"ב בתיכון אורט ע"ש נעמי שמר בגן יבנה. חי יחד עם שרון אהובי המתוק מכולם בבית קסום בשכונת יד אליהו שבתל אביב.

"גדלתי במעלות-תרשיחא ומעולם לא חלמתי להיות מורה. לא הדרכתי אף אחד, לא הייתי בתנועת נוער ולא פיקדתי בצבא. בגדול, התרכזתי בעצמי מבלי לדעת לאן יוביל העתיד (פרט לעובדה שרציתי להרוויח כסף). אבא שלי תמיד אומר שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, נו שויין".

"בזמן לימודי התואר הראשון בכלכלה וחינוך מיוחד, איש יקר זיהה בי משהו שאני לא ראיתי ואמר לי 'היי אתה, מתאים לך להיות נציג באגודת הסטודנטים!' מי, אני? מפה לשם נהייתי פוליטי ורציתי לעשות טוב סביבי. נזכרתי ביאנוש קורצ'אק שאמר משהו על תיקון וחינוך והרעיון ללמד תלמידים בפריפריה (כמוני כילד) קסם לי. אחרי התואר נכנסתי ל'תוכנית חותם' להכשרת מורים. אמרתי לעצמי 'יאללה ננסה, מקסימום יזרקו אותי אחרי יומיים'".

"היום שבחרתי לתעד נעשה מהבית בגלל שלימדתי בכיתה תלמידים חולי קורונה מאומתים (ואומרים שלא צריך לחסן את המורים...). קצת התרגלתי לשינויים היום-יומיים האלה, אבל גם הרבה לא התרגלתי לזה. מהבית מורים עובדים הרבה יותר קשה, חכו ותקראו".

היום של שגיא פרידמן הוא היום ה-364 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים" 

06:00

השעון המעורר הראשון (כמו הסגר הראשון או מלחמת העולם הראשונה) מעיר אותי בצווחות. גיליתי שמרוב עייפות אני לא מצליח לקום מהשעון המעורר שבסמארטפון אז שרון הביא שעון אמיתי, כזה שהצלצול שלו נעים ורך בערך כמו אזעקה של משטרה בתוך האוזן. קם אל השידה (מיקמתי את השעון רחוק ממני כי אני כזה חכם ויודע שאם יהיה קרוב אני אכבה ואמשיך לישון), מכפכף אותו וחוזר אל המיטה החמימה. תמיד יש תוכנית מגירה...

צילום: שגיא פרידמן

06:45

מגרד את עצמי מהמיטה, מבין שוב שלא אצליח להיות חלק מ"מועדון חמש בבוקר", אלא חבר של קבע במועדון "רצתי לשטוף פנים רגע לפני שהלו"ז שלי מתחיל, אמאלהההה אני לא מספיק כלום, אלוהההההים".

מספיק ללטף את בובי, הכלבה של אחותו של שרון שבאה להתארח לכמה ימים, להכין שוקו חם ולשבת לקחת כמה נשימות במרפסת. בימי קורונה, ישיבת הבוקר הזו היא לא זמן אידאלי להירגעות בגלל שאני מגלה בו בדרך כלל 976,986 הודעות וואטסאפ, 300 מיילים וכמה שינויים דחופים להיום בעבודה.

07:16

שולח הודעה לקבוצת וואטסאפ שבה חברים וחברות אנשי הצוות החינוכי של בתי הספר. אנחנו שולחים מדי בוקר זה לזה רעיון לפעילות מיינדפולנס שניתן לעשות בכיתה עם התלמידים. אני מת על זה שבית הספר שלי משתתף במסלול בו שואפים להטמיע מיינדפולנס, ולכן לקחתי על עצמי להיות חלק מאלה שמובילים את העניין.

ברמה האישית, אני מרגיש שזה מאפשר לי להפנות את תשומת הלב לחוויות המתרחשות כאן ועכשיו, ללא שיפוטיות, עם חמלה, סקרנות ומתוך גישה מקבלת ופתוחה. זו השנה השנייה שכל שיעור (כולל מתמטיקה) ואפילו ישיבות הצוות/הנהלה מתחילות עם כמה דקות של מיינדפולנס. זה עושה שינוי של ממש.

לא מספיק לסיים את השוקו ורץ למטבח להכין לאהובי ולי סנדביץ' לארוחת עשר (הוא עוד נוחר וגם בובי חזרה לישון). זו שגרה שלא אוותר עליה גם אם אני עובד מהבית.

צילום: שגיא פרידמן

07:45

נכנס לחדר עבודה. דיכאון... אף אחד לא בא בלילה וסידר את הדפים, הפתקים, היומנים, הספרים. מעיף הכל (מחביא מתחת למחשב, אל תגלו) ופותח את היומן ליום. קולט שעוד עשר דקות מתחיל זום עם אחת הכיתות בשכבה שלי. הבטחתי למחנכת שאצטרף לפעילות בוקר טוב שלה, כדי לעודד את התלמידים להשלים את חובותיהם במעורבות חברתית.

צילום: שגיא פרידמן

08:00

נכנס לזום לבוש פיג'מה, אבל לפחות סידרתי את השיער והוא נראה סביר.

הרגע שבו נכנסתי לראשונה לכיתה כמורה היה רגע קסום ומבעית. אני נותן את כל מה שיש בי למען דור העתיד (והוריהם והחברה למען השם!). בשלוש השנים האחרונות אני גם מתפקד כרכז שכבה. קיבלתי נערים ונערות צומחים ומשתנים בכיתה י' ומדהים לראות איפה הם היום - גבוהים ממני בראש, מחוספסים יותר, מעניינים יותר, חסינים יותר.

08:30

שיעור מתמטיקה בזום. בדיוק מה שחשבתם, לא פיקניק! שולח קישור, תלמידה אחת נכנסת ומפעילה מצלמה ללא המתנה, כמו שצריך. ממתין קצת ועוד קצת. "להדליק מצלמות כולם!"

מקבל וואטסאפ מתלמיד שאומר שהוא בנוחיות, אחרת מודיעה שהיא לא מרגישה טוב ולכן מבקשת לוותר על המצלמה, ועוד עשרה אומרים "רק רגע שגיא, אני רק מתארגן פה על עצמי ומדליק/ה".

עוד דקה חולפת וכולנו מוכנים. פעילות מיינדפולנסית קצרה ומתחילים.

11:10

שיחה עם מחנכת על הכיתה שלה. מדברים על מה שהולך ועל מה לא, נלחצים יחד מכל המשימות ומהאתגר הגדול ביותר למורים בתקופה זו - תעודות מחצית השנה. אין מה להילחץ - זה כולה לבדוק מבחנים, להזין ציונים, לחשב אחוזים, להתקשר להורים, לכתוב "בנימה אישית" לכל אחד, להיערך למועצות פדגוגיות, לקיים שיחות אישיות עם התלמידים, להדריך אותם לכתוב רפלקציה לתעודה (חידוש מהקורונה), לעבור על מה שכתבו, לגייס את מי שלא רוצה לכתוב, להיות עירני למי שזקוק לתשומת לב (כולם!), לעודד, לחזק ולתמוך. 

הכל בסדר, זאת התקופה והיא תעבור. התפר בין תחושת המסוגלות שלנו להתמודד עם הימים הטרופים האלה לבין הטירוף האישי של כל אחת ואחד מאיתנו, דק עד לא קיים. זה מוציא את המיטב וגם את המיץ.

12:50

פגישה נוספת, מחנך נוסף, תכנים זהים. מאמץ את כל המילים המרגיעות שלי ופוצח במונולוג מנחם ומרגיע. נראה שזה קצת משפיע, יופי. סוער אך יציב, זה יכול לעבוד לנו לעת עתה.

13:35

הפסקה של עשר דקות כדי לרוץ לשירותים, להיזכר שלא אכלתי (חוטף איזה יוגורט), לשטוף כלים, עוד קפה (שני במספר) ולהזדרז לשיעור הבא.

פותח זום. נתקע. המחשב הזה עייף כמוני לפחות. חייב חדש... הצלחתי! שולח קישור לשיעור הבא.

צילום: שגיא פרידמן

13:45

שיעור מתמטיקה לי"ב 2. שוב הזום נתקע ושום אני כועס על המחשב. הוא תמיד נגדי ובימים כאלה זה ממש פשע. מצלם את המסך וקולט כמה זמן לא ניקיתי אותו. אני מרגיש שככה גם נראית השנה הזאת - העדשה (אני) מתאמצת להתמקד בעיקר, אבל קולטת מיליון שבבי אבק שמפריעים לראות.

צילום: שגיא פרידמן

בסוף השנה תסיים השכבה שלי 12 שנות לימוד. זה מאוד מרגש ולצד זאת המון דברים מוטלים בספק - מסיבת סיום, מסע לפולין, ספר מחזור, טיול שנתי אחרון, ימי שיא, פעילויות שכבתיות וכיתתיות. בית הספר ממשיך לעבוד ולתפקד היטב ואני יודע שנצליח לעשות את המקסימום. יחד עם זאת, אין ספק שזה קשה לעבוד לחינם, לבנות, לחלום, להקדיש זמן, והופ הכל משתנה. 

15:15

מסיים את השיעור עייף. מחמם לשרון ולי חזה עוף ובורגול שהוא הכין אתמול ויושבים לאכול יחד. היתרון שבבידוד – יותר זמן יחד.

16:00

משחק קצת עם בובי ונותן לה לאכול. שולח כמה וואטסאפים לתלמידים שלא הגיעו לשיעורים היום כדי לברר מה הסיפור + טלפון לרכזת חנ"ג להתייעצות על קיום הבגרות בצל הקורונה.

16:15

חוזר לחדר העבודה. הוא באותו מצב... שולף את הפתקים המוחבאים תחת המקלדת ומציץ. נזכר שבעוד כמה ימים תתקיים המתכונת במתמטיקה וחייבים לבנות את ההיערכות להשגחה בקפסולות (המתכונת נדחתה לבסוף לאור ההחלטה על הסגר; ס"ק). עוד מייל ועוד אחד, עוד שיחה עם רכזת המערכת על השינויים למחר ועוד הודעה לכיתה שלי. כל תוכנית היא בסיס לשינויים, אני מזכיר לעצמי, אבל גם לזה צריך להיות גבול.

18:30

קם מהמחשב ויושב עם שרון. חיבוק ושיתוף על כמה זה קשה. אוי רגע, קבעתי שיחות אישיות עם תלמידים... רק אשלח קישור לזום.

20:00

פגישה מרחוק עם מורי מתמטיקה לשלוש יחידות בנוגע למתכונות. זה ירד? זה לא לימדנו! זה במיקוד? מה? אני מבולבל מהשינויים, אבל אנחנו מצליחים בסופו של דבר לבנות כמה גרסאות. כל מורה יכול לפגוש עד שלוש כיתות, אבל במתמטיקה המבחן שכבתי אז יש שלוש קבוצות מעורבות ובכל קבוצה עד 20 תלמידים. בקיצור, זה מורכב לפחות כמו להמציא חיסון לקורונה, וזה מעניין כקליפת השום,אבל אין ברירה אלא להתעסק בזה כל יום כל היום.

צילום: שגיא פרידמן

22:30

זמן מקלחת. לוקח את הזמן. המים החמים מלטפים אותי ושוטפים את העומס מעליי. יוצא כמו חדש וממהר להרוויח זמן זוגי בסלון. שרון המתוק הזה מפתיע אותי עם עוגת תפוזים חמה ושכבת שוקולד צ'יפס. וזה אחרי שהבטחתי לו שאכין עוגת תפוזים בשבוע האחרון... טעיםםםםם!

בהיעדר "המרוץ למיליון" רואים "מאסטר שף". מבטיח לעצמי ללכת לישון מוקדם, גג 23:30. עוד קצת חיבוקים, מדברים על היום שהיה, טלפון לאמא שניסתה להשיג אותי ללא הצלחה כמה פעמים היום, ומפה לשם כבר 01:30. כמו בשיר של אברהם טל שאני אוהב מאוד מאוד - "אני לא מבין איך היום עובר עליי, אני לא מבין איך הולך לו ונגמר".

מי ייתן ונחזור לשגרת בית ספר, כדי שנוכל להיישיר מבט אל העיניים הטובות של תלמידנו, לאהוב אותם ללא גבולות וללא תנאים, להכיל ולהיות שם גם כשהם חווים הצלחה וגם כשהם מרגישים שהשמיים נפלו עליהם. ליל מנוחה!

צילום: שגיא פרידמן
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ