נורות האזהרה בגוף נדלקות ומודיעות: צריך להתחיל לזוז

כשהמכונית מתקלקלת לוקחים אותה למוסך, שם היא עומדת ומישהו מתקן אותה. אבל כשהגוף נפגע כדאי לפנות לפילאטיס שהיא שיטת טיפול המתמקדת בתנועה

סמדר הירש
סמדר הירש
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מדריכת פילאטיס מסבירה למתאמנת איך להשתמש במכשיר פילאטיס
אינטליגנציה קינטית היא השפה התנועתית של כל אדם שנוצרת כשהוא מניע את רקמות החיבור בגוף, שהופכות אותו למכלול אלסטי גדול ומורכבקרדיט: מרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב
סמדר הירש
סמדר הירש

"כואב לי הראש, הברך שלי לא משהו, נתפס לי הגב, קיבלתי מכה במרפק, אכלתי משהו לא טוב, קמתי עם בחילה, נכשלתי בבחינה ולא ישנתי כל הלילה". יש הרבה מאוד סיבות לחוסר שינה או למצב רוח רע, כאבים, חריקות ומכות – זה נשמע קצת כמו הדברים שאומרים למוסכניק. אני שומעת את כל הדברים האלה ומבינה אותם מאוד ואפילו מזדהה, אבת באותה נשימה מתייקת אותם במגירת "הכלב את לי את שיעורי הבית".

אכן, אפשר לומר שהגוף שלנו הוא כמו מכונית אמינה למדי שמתבגרת באטיות וזקוקה לתחזוקה שוטפת. ההבדל הוא שבעוד שכלי הרכב בנוי ממתכת, מפלסטיק ומחומרים קשיחים אחרים, הגוף יכול להיעזר בטיפול פסיבי של פיזיותרפיסט או אוסטיאופת, אבל ישתקם הרבה יותר טוב והרבה יותר מהר באמצעות תנועה.

הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות בשביל הגוף הוא תנועה עצמאית שמתבססת על הנשימה. על מה שאנחנו יכולים להביא לתרגול כאן ועכשיו, במצבנו הנוכחי. אם נקפיד על תחזוקה קבועה של תנועה מיטבית, הגוף גם לא ייפצע כמעט אף פעם.

הטקסט הכי מטריד ששמעתי השבוע היה של אישה בת 49 שאמרה שהדבר הבא שתרכוש לבית ששיפצה לא מזמן הוא מיטה מתכווננת לחמישה מצבים. אני לא מצליחה להבין את העניין הזה - מה יישאר לנו אם לא נוכל להתרומם משכיבה לישיבה בעזרת שרירי הבטן שלנו? לא הרבה. כל מה שהגוף שלנו זקוק לו הוא תנועה, תנועה, תנועה. חוסר תנועה גורם ניוון.

מהיכן מגיע הפחד לזוז ומה מקורו של הרצון לחכות שהדברים יסתדרו לפני שנזיז את עצמנו? כמו תמיד, הבעיה טמונה בכך שהראש שלנו מלא בדעות קדומות, ושאנחנו אוהבים להיות תלויים. אנחנו מפתחים תלות בבעל סמכות שיגיד לנו לנוח ולקחת תרופה כלשהי, יזיז לנו את הרגל ויעסה לנו את השכמות, וגם יגיד מתי ואיך לקחת נשימה ארוכה בזמן שאנחנו נמצאים בטיפול. נכון, לפעמים זה נעים ונכון לקבל מידע מאיש מקצוע טוב, אבל בסופו של דבר אתם רוצים שהמוסכניק יגיד לכם: "סעו לשלום, המפתחות בפנים". כלומר לא הייתם נוסעים לכל מקום עם המוסכניק הצמוד שלכם, אלא אתם רוצים להיות מטופלים ועצמאיים.

פיזיותרפיסט מטפל בברך של אדם ששוכב על הגב
מקורם של הפחד לזוז ושל הרצון לחכות שהדברים יסתדרו נובע מכך שפיתחנו תלות בבעלי מקצוע. אלא שתנועה עדיפה על חוסר תנועה, ולכן כדאי לתרגל בשביל למנוע נזק מתמשךצילום: LSOphoto / Getty Images / iStockphoto

עצמאות היא ערך חשוב ביותר, ולכן כשג'וזף פילאטיס התחיל לטפל באנשים עם מוגבלות בתנועה הוא הבין שכל מה שעליו לעשות הוא להתניע עבורם את היכולת לנוע. הוא ידע שהמשימה שלו היא מציאת הסטארטר שעליו יוכלו לסמוך כדי לתרגל חזרה לעצמאות. הרעיון שהוביל את הגישה הזו הוא שהמטופלים לא יפתחו תלות במטפל, וזו הסיבה לכך שפילאטיס קרא לשיטה שלו Contrology. הוא קיווה שאנשים יחזירו לעצמם את השליטה בחייהם, במקום לחכות שהאוסטיאופת המצוין ימצא עבורם מקום ביומנו העמוס.

התרגול הפילאטי נעשה במכשירים הפועלים על התנגדות קפיצית, והוא מחזיר את השליטה בגוף על ידי חידוש האלסטיות של מערכת רקמות החיבור הסבוכה העוטפת את השרירים ואת השלד. לרוב, כל מה שהגוף צריך לדעת כדי להתחיל לעבוד נכון זה טריגר של דלקת קטנה שמאותת כנורית חיווי על כך שמשהו צריך להשתנות. הגוף צריך להתחיל תהליך של ריפוי שהוא ארגון מחדש של רקמות החיבור.

תהליך הריפוי באמצעות פילאטיס מתקיים בקבוצות קטנות או בעבודה פרטנית. בשונה מאימונים פונקציונליים למיניהם, הוא מאפשר פיקוח על כך שהתנועה של איברי הגוף מתמקדת ברקמות החיבור של מרכז הגוף ובשיקום הליבה והרקמות הרכות לפני שמניחים עומס על המפרקים ועל השרירים הגדולים והארוכים של הידיים והרגליים.

כמטפלת על פי שיטתו של פילאטיס, תפקידי להתבונן באדם שמולי. אני בוחנת את התנועה שלו בחלל, את הליכתו ואת התנועות הקטנות והגדולות שהוא עושה עם הראש, הכתפיים והידיים. אני חייבת להבחין בכל ניואנס, קטן כגדול, ולראות מעבר לברך כואבת, לדיסק פרוץ, לכתף מודלקת או למרפק פצוע.

הריפוי אינו מתחיל, ובטח שאינו מסתיים, באיבר שבגללו אנשים חושבים לוותר על שיעור, או דווקא להיפך – איבר שבו "חייבים" לטפל ממש עכשיו. לפעמים הכאב או האזור הפצוע הם רק התסמין לפגיעה הגדולה יותר. זהו המקום שנפגע, או התפרק ראשון, בגלל עומס מצטבר.

המשמעות היא שתהליך הריפוי מתחיל בשינוי המנהגים וההרגלים. אם ריצה גורמת דלקת במפרק הירך או בעצב האישיאס (Sciatica) עלינו להפסיק לרוץ ולהתחיל לעבוד על השרירים המייצבים ועל רקמות החיבור במרכז הגוף, אם שימוש בעכבר מחשב גורם להופעת תסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף היד עלינו להיגמל מעבודה עם עכבר, ואם ישיבה ממושכת גורמת דלקת בעצם הזנב צריך לחפש דרך לשבת אחרת או לוותר על ישיבה בכלל.

מחקרים שנעשים בשנים האחרונות נשענים על מה שלא ידענו בעבר על אינטליגנציה תנועתית: היו IQ (סתם אינטליגנציה) ו-EQ (אינטליגנציה רגשית), ועכשיו מדברים על KQ - אינטליגנציה קינטית. זוהי השפה התנועתית של כל אדם שנוצרת כשהוא מניע את החיתולית (Fascia), רקמות החיבור בגוף שהופכות אותו למכלול אלסטי גדול ומורכב. אפשר לשפר גם את השפה הזו על ידי סיגול הרגלים טובים יותר, למשל לנשום לעומק במקום נשימות שטחיות, לנהל את השרירים המייצבים באיזון מול השרירים של הכוח המתפרץ, ובאופן כללי לווסת תנועה שנשענת על אלסטיות ועל עבודה פנימית ולא רק על כוח מתפרץ שעלול לשחוק את המפרקים במהירות.

אחת הדרכים לעשות זאת היא תרגול פילאטיס שמטפל בכאב, בדלקת או בבעיה. כל אלה הם תוצאות של פגיעה ברקמות החיבור הנרחבות. הריפוי צריך להגיע לפני ההחלטה להמשיך להפעיל עומס גדול על השרירים הגדולים. רקמות חיבור פצועות וכואבות מתאחות לאט יותר משרירים לכן יש צורך בסבלנות רבה, אבל אם ממתינים שהדלקת תעבור כדי להמשיך בהרגלים הישנים שגרמו לה להתפרץ לפעמים היא עוברת למקום אחר בגוף, או שבפעם הבאה היא תתפרץ בעוצמה רבה יותר ותתפרש על פני שטח גדול יותר. בשורה התחתונה: לא לזוז זו לא אופציה, פשוט צריך להתחיל לזוז נכון.

סמדר הירש

סמדר הירש | |תחושת בטן

אני לא יודעת מתי הפסיק המושג "גוף-נפש" להרים גבות, ונכנס באופן חוקי לשיח היומיומי, ולא רק כשהוא מלווה בקריצה או בחצי חיוך. היום, גם ספקנים גדולים ברוח ובאופנות הטיפוליות העונתיות שהיא מביאה איתה, מקבלים את המושג כמובן מאליו.

ג'וזף פילאטיס, שהיה מספיק צנוע כדי לא להמציא שיטה על שמו, וקרא לשיטה שלו Contrology, הבין כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת, שהגוף והנפש מסונכרנים, וקיווה להחזיר למטופלים שלו את השליטה בחייהם, בגופם ובנפשם. מבחינתו כמטפל – What you see is what you get. אם אתה מטפל שיודע להסתכל כמובן. כלומר – שמצבו הגופני של המטופל שלך מספר לך מיד את מצבו הנפשי. זה כמובן נשמע בסיסי ופשוט מדי.

וזה באמת מה שיפה בשיטה: הפשטות. הפשטות שבאמצעותה אפשר לפתור בעיות יומיומיות. מהגוף פנימה לנפש, ומהנפש פנימה לגוף. בעבודה דיפוזית שמשתמשת בכלי עבודה בסיסיים ביותר ומתייחסת לגוף ולנפש ככל החומרים בטבע, המושפעים מתהליכים פיזיקליים, כימיים וביולוגיים.  

אני אשתמש בניסיון שלי כמטפלת בשיטתו של פילאטיס, ובמחקרים מאסכולות שונות, כדי לדון בשאיפה שלנו לפעפוע הזה, לזרימה נכונה וטובה יותר כדי להגיע לסנכרון בין הגוף והנפש באמצעות תנועה נכונה ונטולת פציעות וכאבים.

קוראים מוזמנים להעלות שאלות ותהיות במייל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ