בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור קצר מתוך "תקווה 9" מאת עדי לויתן

פֶסֶל אבן שמועבר ממצפה רמון להולנד ומוחזר על עקבותיו, נגר הטס בחלומותיו לאמריקה, בדואי הרואה במפעל הציוני את הזדמנות חייו ותקווה שמחכה לאהובה החייל, הן רק חלק מהדמויות בקובץ הסיפורים של המורה לתיאטרון החי בנגב

2תגובות
עטיפת הספר "תקווה 9"
באדיבות צפרא הוצאת ספרים

סולומון קינג

כשבא מלאך המוות לבקר בעיירתנו ונכנס לחנות של סולומון קינג, לא זיהתה אותו אסתר ממבט ראשון וגם לא ממבט שני. הוא לבש ז’קט כהה מהוה, חולצה כחולה ומכנסיים חומים דהים. אמנם עיניו היו אפורות בהירות כעיני חתול ואישוניו כשני להבים דקים, אך על פניו היה מבט יגע. מכיוון שעמדה מצדו השני של הדלפק לא הבחינה אסתר בנעליו שהיו שחורות, מחודדות ומבהיקות, כאילו צוחצחו ברגע זה ממש. גם לא נתנה את דעתה להבל פיו שריחו כריח הגופרית ולשפתיו שהיו מלאות ומשורבבות, כאילו עוד רגע ייצמדו בנשיקה ללחיו התפוחה של תינוק או לשפתיה של אישה. מלאך המוות קנה קפה שחור, סוכר וקילו עדשים כתומות. לאחר ששילם, השתהה עוד רגע והביט בחלל החנות. צנצנות מלאות בכל התבלינים שניתן להעלות על הדעת מילאו את המדפים. ניחוחות של תה, קפה, עלי דפנה, כמון וקינמון מילאו את האוויר הדחוס. במרכז החנות עמדו שקים ובהם גרגירי חומוס, אורז ואגוזים שונים ומשונים. בחלל האחורי, החשוך, אפשר היה להבחין במעורפל בשקים תפוחים המתגבהים זה על גבי זה עד שכמעט נגעו בתקרה.

“חנות נחמדה יש לך פה,” חייך מלאך המוות.

“תודה רבה,” השיבה אסתר בעת שסידרה את צנצנות הדבש בפירמידה על אחד המדפים.

“את לבד פה?” התעניין המלאך.

“לא,” השיבה אסתר בחיוך, “עוד מעט יחזור בעלי.”

“אז להתראות,” אמר מלאך המוות ויצא.

“שלום שלום,” השיבה אסתר ושבה אל הדבש.

 

חנותו של סולומון קינג היתה לשם דבר בעיירה, סולומון היה סוחר חכם והגון שידע את נפש לקוחותיו ודאג לכל משאלותיהם. בעזרת קשריו הענפים בארץ וגם מחוצה לה, ובעזרת שבע השפות שבהן שלט, השיג סולומון סחורות נדירות ומצרכים שכיחים במחירים שווים לכל נפש. יכולת לבקש ממנו תה אנגלי משובח, ג’ינג’ר סיני ממחוז יונאן או אגוזי מקדמיה מובחרים מאוסטרליה, וכעבור שבוע היה ממתין לך מבוקשך על המדף המיוחד לכך. בני העיירה נהגו להתבדח ולומר כי סולומון שולט גם בשפת הכלבים והחתולים, משום שבפתח החנות תמיד רבצו מספר כלבים וחתולים שזכו לליטוף או לזנב דג מלוח. הילדים תמיד הוקסמו מהחנות שבה נהגו לקנות מיני ממתקים צבעוניים שעמדו לראווה בצנצנות זכוכית, ובזמן שלעסו את דברי המתיקה היו סובבים בין שקי האגוזים והצימוקים ושואפים את ריחות הציפורן והקינמון. מדי פעם היה תועה אחד מהם בחלל האחורי החשוך, שניחוחות של קמח ודבש עמדו בו בערבוביה משכרת, וכשהיה אובד במבוך השבילים הצרים ששקים מתגבהים מעליהם, היתה מופיעה ידו של סולומון אי משם ומחלצת אותו מהאפלה אל אור גדול. החנות שחלונותיה מאובקים עמדה במרכז המסחרי הקטן שמעבר לו עמד בית הכנסת “היכל דוד”, שבו היה סולומון מתפלל מדי פעם.

 

עדי לויתן על כתיבתו - דלג
עדי לויתן על כתיבתו

שנים רבות היה סולומון גבה הקומה ונאה המראה רווק. לא שחלילה התנזר מחברת נשים ואפילו ריננו עליו שלא פחות מאלף עלמות חן אחזו בשפמו השחור והנאה, אלא שמעולם לא מצא את זו שבאמת רצה לחלוק את חייו עמה. “זה כמו דבורה,” היו אומרים עליו הבטלנים א’, ב’, ג’ וד’, “כל פעם מוצץ צוף מפרח אחר.”

יום אחד, בעת שישב סולומון בפתח החנות ובדק משלוח של שקי ג’ינג’ר שזה עתה הגיע מהודו, התגנב לנחיריו ריח בושם עדין. היתה זו תערובת של ניחוח פרחי יערת הדבש ואגוז מוסקט. סולומון הרים את מבטו מן הג’ינג’ר ונתקל בעיניה השחורות המאירות של אסתר שהביטו בו מחייכות, חוקרות ונטולות חשש. פניה היו שחומות ונאות, על צווארה ענדה ענק כסף מבהיק משופע בעיטורים, שמלתה היתה צהובה כשמש, על כתפה עמדה ציפור דוכיפת שליקטה פירורי לחם מכף ידה וצעיף משי מוזהב היה כרוך על ראשה במקלעת סבוכה. חבורת חתולים מנומרים סבו סביבה במעגלים, מייללים יללות פינוק קלות.

סולומון נאלם דום. יופייה של אסתר היה זוהר וקרן ממנה בביטחון של נהר שקט ורב עוצמה. משראתה אסתר כי נעתקו המילים מפיו, חייכה אליו ואמרה, “שמעתי על החנות שלך ועליך עוד כשגרתי בשיקגו, ועכשיו כשהגעתי סוף-סוף למדבר לגור בקהילה שלנו, החלטתי לבוא ולראות את הדברים במו עיני.”

סולומון עדיין לא אמר דבר ואסתר חייכה ואמרה, “אחוד לך חידה ונראה אם תדע לפתור אותה:

תמיד אזלול ולא אשבע

הכול אשמיד, חורבן אזרע

לעד אוֹכל ולא אחדל

עד כי את העולם אבלע.”

 

סולומון התעשת, הישיר מבט אל העיניים השחורות והשיב, “ברור כשמש, התשובה היא הזמן.” מאותו רגע ואילך זרמה השיחה בין השניים כאילו הכירו זה את זה שנים רבות. סולומון הראה לאסתר את חנותו על כל אוצרותיה, מגבישי הסוכר ועד לאגוזי המלך, ממקלות הקינמון ועד לתרמילי הווניל השחורים והריחניים, מהזעפרן ההודי ועד לפולי הקפה “ערביקה” המגיעים מן הרמות ההרריות של אתיופיה. בסופו של אותו יום ידע סולומון כי מצא את האישה שהיתה מיועדת לו מימים ימימה, וכעבור חודש ימים נקבע מועד חתונתם.

החתונה נערכה בבית הכנסת הגדול “היכל דוד”. לקראת החתונה תרם סולומון כסף רב למען ישופץ היכל בית הכנסת מן המסד ועד הטפחות, ואמנם כך היה. נתלו בו נברשות חדשות ונוצצות, חלונותיו הוחלפו בחלונות זכוכית צבעוניים המתארים את נופי ארץ ישראל ואת שבעת המינים, וגם ספר תורה חדש נכתב בידי סופר סת”ם ידוע מטבריה. את החופה ערך הרב “ארבע על ארבע”, ובמוטות החופה הצחורה אחזו הבטלנים א’, ב’, ג’ ו-ד’. סולומון היה אהוב ומקובל על הבריות ועל כן הגיעו לחגיגת החתונה כל תושבי עיירתנו, מגדול ועד קטן. לא היה איש או אישה שרצו להיעדר מן השמחה שבה סולומון גבה הקומה ויפה המראה בעל השפם העבות בא בברית הנישואים עם בחירת לבו.

 

נכבדי עיירתנו לבשו את מיטב מחלצותיהם, סוחרים מארצנו ואף מחוצה לה כיבדו בנוכחותם את האירוע, לא נפקד גם מקומם של פקידי העירייה הבכירים ובראשם המיור השחור, אשתו ומזכירתו. הגיעו כמובן גם הסוחרים הקטנים, בעלי המלאכה הזעירים, החיילים והשוטרים. ילדים התרוצצו הלוך ושוב, מכרסמים מן התקרובת וזוחלים תחת השולחנות שהיו מכוסים במפות לבנות. גם בני קהילתה של אסתר שהגיעו לעיירתנו משיקגו סבבו כחתנים, לבושים בגלימות זהובות ולבנות ופניהם הכהים מאירים וקורנים כירח במילואו. הכלה אסתר היתה לבושה בשמלה לבנה פשוטה שהדגישה את יפי פניה שקרן ממנה כנהר שקט ורחב, וכשהתחילה התזמורת לנגן והזוגות רקדו לצליליה, לא היה זוג מלכותי ונאה יותר בהיכל מסולומון קינג וכלתו אסתר.

 

יום אחד, כאשר חזר סולומון מעיסוקיו אל חנותו, התעכב על סף הדלת ורחרח את האוויר. אדי גופרית דקים פילסו את דרכם אל נחירי אפו הרגישים והוא נדרך. כאשר נכנס פנימה שאל את אסתר מי ומי היו בחנות והיא דיווחה לו על הלקוח בעל העיניים האפורות והשפתיים המשורבבות. מה ששמע לא מצא חן בעיניו כלל וכלל ומכיוון שלא רצה להדאיג את אסתר ולהעלות עננת פחד על פניה היפות, רק הזהיר אותה לבל תכניס שוב לחנות את בעל השפתיים המשורבבות והעיניים האפורות, מכיוון שהוא “טיפוס שעושה צרות”.

 

חודשיים ימים שהה מלאך המוות בעיירתנו. הוא שכר חדר עם מטבחון וטלוויזיה באכסניית הנוער ורוב הזמן עיין בפנקסיו, צפה בסרטים ישנים בטלוויזיה, אכל מרק עדשים כתומות, שתה קפה שחור ועישן סיגריות זולות. לעתים רחוקות היה יוצא מחדרו כדי למלא את השליחות שלשמה בא לעיירה, וכך קרה שבאותו חודש הלכו לעולמם יום-טוב הנגר ואביגיל המורה לתנ”ך.

בבוקר המיועד, לאחר הקפה והסיגריה, יצא המלאך מחדרו ופסע ברחובות הריקים והנקיים. אור שמש חמים שטף את המדרכות והבתים הנמוכים ורוח קלילה הניעה קלות את צמרות העצים. היה זה יום חורף נפלא. מלאך המוות עבר ליד בית הכנסת “היכל דוד” וחצה את רחבת העפר הגדולה שבקצה עמדה החנות של סולומון. דלת הכניסה היתה פתוחה ואסתר נראתה מוציאה כמה שקי קטניות מן החלל הפנימי אל מחוץ לחנות. מלאך המוות התקרב לאטו ושלף סיגריה מן החפיסה שבידו. אסתר שעדיין היתה עסוקה בסידור השקים, לא הבחינה בו עד אשר עמד מאחוריה ממש ופלט סילון עשן שערפל את נשימתה. כאשר הסבה את ראשה, הבחינה מבעד לעננת העשן בעיניו האפורות ובאישוניו הדקים כלהבים. שתי שפתיו התפוחות התקדמו לעבר שפתיה וביקשו לנשקן, ואסתר התעשתה וקפצה לאחור, מתנשמת בבהלה, אך תוך כדי קפיצתה מעדה מעל לשק גרגירי שעועית שחורה שהתהפך ונפלה אפיים ארצה. מלאך המוות התקרב ונשק את נשיקתו הקרה לשתי רגליה שהיו מורמות אל על, רגליה צנחו חסרות חיים על המרצפות המנוקדות בשעועית המפוזרת לכל עבר. לאחר מכן, ותוך שאסתר צופה בו בבעתה בעיניה השחורות והגדולות, ינק המלאך מן הסיגריה פעם נוספת, נשף את העשן בסילון ערפילי אל פניה והתקדם במתינות אל שפתיה היפות שנאלמו דום. באותו הרגע ממש הגיע סולומון והכה את מלאך המוות מכה נמרצת בעורפו. מלאך המוות נפל על גבו ולאחר שהתעשת, נסוג במהירות אל תוך החנות כדי להתרחק מסולומון שירה זיקי זעם מעיניו והתקדם לעברו במהירות. בבלי דעת אחז סולומון בצנצנת דבש שעמדה על אחד המדפים ויידה אותה בפניו של המלאך.

הצנצנת התעופפה באוויר כחרב המתהפכת, פגעה באפו של המלאך שנתעקם באופן משונה כאילו היה עשוי מגומי והתנפצה על הרצפה, משלחת ניחוחות נפלאים של דבש פרחי אקליפטוס בחלל החנות. מלאך המוות הצליח להתרומם ולאחוז ברגלו של סולומון שניסה לנער אותו ללא הצלחה. שפתיו של המלאך השתרבבו קדימה בזמן שפלט אדי גופרית דקים והתרומם כלפי מעלה, אוחז בגופו של סולומון בידיו שהיו חזקות כצבתות ברזל. לרגע אחד שנדמה כנצח היה סולומון כמשותק, אך במשנהו התעשת ונגח בחוזקה במצחו של המלאך שהרפה מאחיזתו בסולומון ונפל על שק קמח פתוח והחל משתעל מחמת האבקה שחדרה לגרונו. ברגע זה הסתער סולומון על מלאך המוות, אחז בו בחוזקה ותחב אותו, ראשו תחילה, אל תוך חבית שמן זית שעמדה בפינת המחסן. הוא מיהר וסגר את מכסה החבית בחווקיו המיוחדים ופנה במהירות לאסתר שהיתה שרועה בפתח החנות.

 

עטיפת הספר "תקווה 9"
באדיבות צפרא הוצאת ספרים

חודש ימים שהתה אסתר בבית החולים אשר בעיר המחוז. טובי הרופאים בחנו אותה מכף רגל ועד ראש וערכו בגופה בדיקות שונות ומשונות אך לשווא, רגליה משותקות היו ולא היתה להן תקנה, כמו כן בישר ראש המחלקה לסולומון כי מחמת הפגיעה הקשה לא יוכלו להיוולד להם ילדים.

כל זמן שהייתה של אסתר בבית החולים סעד אותה סולומון במסירות, ולמעט הפעמים המעטות שבהן יצא כדי להזמין עבורה מטעמים מיוחדים ומשקאות מובחרים לא מש ממיטתה יומם וליל. רבים מאנשי העיירה הגיעו לבקר את הזוג בבית החולים, וביניהם גם ילדים וילדות שזכרו את לבבות השוקולד הבלגי המשובח שאסתר החליקה לידיהם בעת שרכשו מן הממתקים הנפלאים שבחנות, ומיטתה של אסתר נראתה כמונחת בלב שדה של פרחים וטבליות שוקולד. כל אותה עת לא מש חיוכה של אסתר מעל פניה וכשנשאלה על פרטי התקרית, השיבה בחיוך, “היה לנו מפגש קטן עם מלאך המוות, אבל סולומון ניצח אותו.”

 

הזמן חלף, סולומון ואסתר שבו לביתם. כשחזר סולומון לחנותו שעמדה מסוגרת כל אותם ימים, עמד בחלל האוויר ריח כבוש של דממה ותבלינים דחוסים. כשפסע אל החלל האחורי של החנות וניער את חבית שמן הזית שבתוכה טמן את מלאך המוות, חש כי החבית קלה כאילו אין בתוכה דבר. הוא פתח את חווקי המכסה בזהירות והרים אותו בבת אחת... החבית היתה ריקה ורק אד גופרית חזק וצהוב עלה ממנה.

סולומון סגר את המכסה במהירות, הידק את חווקיו ונפנה למעשיו. בתוך ימים ספורים שיפץ וחידש את החנות, הרחיב את הכניסה ואת השטח שמאחורי הדלפק ופינה מקום למעבר בין שקי הסחורות, הקמח והאורז והתבלינים השונים, כך שאסתר תוכל לנוע בחופשיות בעזרת העגלה החשמלית המיוחדת שרכש עבורה. ובאמת כעבור ימים ספורים שבה אסתר אל השגרה ולצדו של סולומון המשיכה לשרת את הלקוחות שחזרו ופקדו את החנות כמנהגם מימים ימימה. הילדים שבו והוקסמו מן הממתקים שעמדו לראווה בצנצנות הזכוכית ומן הפירות המיובשים והמסוכרים שניצבו בתוך סלסילות קש קלועות, אך במיוחד הוקסמו מן העגלה החשמלית המיוחדת שבה נסעה אסתר בין משעולי שקי האורז והשעועית. העגלה היתה מחופה בבד קטיפה אדום ושרשרות פרחים צהובים וכתומים השתלשלו מן החופה כלפי מטה. פעמון כסף קטן צלצל והתריע כאשר היה אחד הילדים עומד בדרכה, ומידיה עטויות הצמידים המדנדנים זכו הילדים וגם סתם קונים להתכבד בלבבות שוקולד בלגי משובח. לעת ערב היה יושב סולומון קינג מחוץ לחנותו וצופה אל מגרש העפר הריק שמעבר לו ניצב בית הכנסת “היכל דוד” ומימינו שיכונים נמוכי קומה. על ידו מרכבת מלכות העגלה החשמלית, ובתוכה יושבת היתה אסתר ומחייכת אליו, מלטפת את הכלבים והחתולים שסבבו אותם, חלקם יושבים וחלקם עומדים וחלקם דוחקים את ראשם אל ידיהם של סולומון ואסתר כדי לזכות בליטוף או בזנב דג מלוח.

 

כך חלפו להן השנים, שיבה זרקה בשפמו של סולומון וקמטים דקים נקוו בזוויות עיניה הצוחקות של אסתר, הילדים שהוקסמו מן הממתקים בצנצנות הזכוכית בגרו ונסעו למרחקים, ורק לעתים רחוקות היו חוזרים לעיירה לבקר את הוריהם הזקנים. יום אחד סגרו סולומון ואסתר את החנות ונסעו מעיירתנו, אין איש יודע לאן. ולעתים, כאשר עוברים ילד או ילדה במגרש העפר הריק על יד חנותו המסוגרת של סולומון קינג, יש ויעצרו וירחרחו לרגע את בדל ניחוח התבלינים הנפלא העולה עדיין מן הפתח, ואם ישתהו עוד רגע קט יגיע לנחיריהם אד קל של ריח גופרית.

_____________________

"תקווה 9", עדי לויתן, צפרא הוצאת ספרים, 207 עמודים, 84 שקלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו