"יחסים פקוחים" מאת זהר כרמי וליאת שדה-סעדון: פרק לקריאה

33 אנשים שבחרו בא־מונוגמיה לסוגיה ולגווניה משמיעים קולות אישיים ואמיצים, מספרים על הקנאה שלעיתים שורפת את הנשמה, על האושר שמעוררת האהבה ועל מכאוביה. מונולוג לקריאה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פוליאמוריה. צילום מהגב של אשה מחבקת שני גברים

לאהוב זה כוח־העל שלי

ניצן, 33, מתרגם, 13 שנה עם עדי

עוד הרבה לפני שהיינו פוליאמורים במובן הרומנטי והמיני, הקשר שלנו היה פוליאמורי במובן של ריבוי אהבות. עדי חברה בגרעין שיתופי, היא הייתה בקומונה בשנת שירות ומאז כל חייה היא חיה בקבוצה. היא אוהבת מאוד את בני הגרעין שלה ומערכות היחסים שלה איתם הן משמעותיות לא פחות ממערכת היחסים שלה איתי. אין שם מין, זה לא רומנטי, אבל אלה מערכות יחסים רגשיות עם מחויבות מאוד גדולה. אנחנו רגילים לחשוב שיש היררכיה של אהבות, אהבה רומנטית היא האהבה הכי חשובה, אחרי זה יש אהבה למשפחה, אחרי זה לחברים ואחרי זה אהבה לארץ מולדת או לתחביבים. אהבה רומנטית היא בראש הפירמידה וכשבאמת אוהבים אז שום דבר אחר לא חשוב. משפטים הוליוודיים כאלה. אבל אני לא מפלה בין אהבות.

הכרנו כשהייתי בצבא והיא בשנת שירות. לי הייתה כל הזמן ציפייה שאחרי שהיא תשתחרר מהצבא נעבור לגור יחד, כי ידעתי כבר מאוד מוקדם שזאת אהבה וראיתי אותנו ביחד לכל החיים. כשהיא השתחררה היא בחרה להישאר בקומונה ואני חשבתי, אוקיי, יעבור לה. שנים על גבי שנים הייתי בציפייה שזה יעבור לה, עד שהבנתי שזו הבחירה שלה, שנובעת מאהבה לבני הגרעין שלה, שהיא לא פחות עמוקה מהאהבה שלה כלפיי, ולמדתי לא להרגיש קורבן, לא לחשוב שזה אומר שאוהבים אותי פחות. בהתחלה חשבתי, למה היא לא יכולה לאהוב רק אותי? איזו מין אהבה זו אם אנשים אחרים חשובים לה לא פחות ממני? איזו מין אהבה זו אם היא לא רוצה לבוא לגור איתי, לממש את הדימוי של איך זוגיות צריכה להיראות? זה היה מאוד מכאיב. לשמחתי ולמזלי עדי אישה מאוד חכמה עם לב חם. דיברנו על הדברים והצלחתי להבין שזה לא או או, זה באמת גם וגם. היא גם אוהבת אותי וגם אוהבת את בני הגרעין וגם אוהבת את התנועה, את המעשה האידיאולוגי שהיא עושה. היא לא רוצה לוותר וגם אני לא רוצה שהיא תוותר על חצי מהלב שלה כדי להיות איתי. האהבה שלה לבני הגרעין נובעת גם מתפישׂת עולם ערכית שאומרת שחיים ראויים הם חיים בקבוצה. היא מאוד מאמינה באורח החיים הזה. לעדי יש שני בתים, היא גם גרה איתי וגם בקומונה, והיא מחלקת את השבוע שלה בין שניהם.

מההתחלה היו לעדי כל מיני אמירות שהתייחסתי אליהן בחצי הומור. היא הייתה אומרת: "משעמם להיות רק עם בן אדם אחד, איזה פתטיים אנחנו שאנחנו כל הזמן רק ביחד." כשהתלבטנו אם להתחתן, היא אמרה: "גם אם נתחתן, אז בטח נתגרש כי אי אפשר לחיות עם בן אדם אחד כל החיים." לא חשבתי שהיא באמת מתכוונת לזה, חשבתי שזו דרך לעקוץ אותי.

אחרי שמונה שנים ביחד היא העלתה את הרעיון לפתוח את הזוגיות. בהתחלה לא הבנתי את מלוא ההשלכות של זה. חשבתי, אוקיי היא רוצה לשכב עם מישהו אחר כי באמת משעמם לשכב כל הזמן עם אותו בן אדם . אז היא תשכב עם מישהו, תוציא את זה מחוץ למערכת שלה ובזה זה יגמר. כך זה התחיל. היא זיהתה הזדמנות, נוצרה דינמיקה שאפשרה את זה, היא שכבה עם מישהו ואני ידעתי על זה רק בדיעבד .בהתחלה לא האמנתי וחשבתי שהיא עובדת עליי. זה היה משהו די סתמי ומקרי וזה לא איים עליי בשום צורה. נכנסתי לפאניקה, מה לא בסדר איתי? למה אני לא מקנא? משהו דפוק בי? אני לא באמת אוהב אותה? חינכו אותנו שקנאה שווה אהבה ואהבה שווה קנאה. היא שכבה עם גבר אחר ואני הרגשתי אדישות. זה היה מבהיל. עם הזמן הבנתי שהכול בסדר ,הממד הפיזי פשוט לא מאיים עליי. אין לי תחושה שהגוף שלה הוא שלי. אין לי בעלות עליה ואני לא חושב שאם היא תשכב עם מישהו והסקס ביניהם יהיה מדהים, אז היא תקום ותעזוב אותי. כולנו שטופי מוח מסרטי פורנו שאישה רואה גבר עם זין גדול, עוזבת הכול והולכת אחריו. היו מקרים שידעתי בוודאות שהסקס שלה עם אנשים אחרים יותר טוב מהסקס איתי. היא גם אמרה את זה. בהתחלה זו הייתה פגיעה רצינית באגו, ועם הזמן למדתי לראות בזה משהו משחרר. אני לא אחראי על הסיפוק המיני שלה. יש דברים מסוימים בחוויה המינית שאני לא יכול לספק לה, דברים שהיא אוהבת ואני לא נהנה מהם. בעבר, חשבתי שאני צריך לשאוף כל הזמן להיות המאהב הכי טוב, כי אני רוצה שתהיה לה את המיניות הכי מדהימה בעולם. היום אני מרגיש שאני לא צריך להגיע לרף, אם יש דברים שהיא רוצה לעשות ואני פחות מתחבר לרעיון, אז לכי תעשי את זה עם אחרים .את חופשייה. אנחנו לא ניפרד רק כי הסקס עם מישהו אחר יהיה מאוד טוב. היא יכולה להמשיך לשכב איתו ולחיות איתי, זה לא סותר. מעבר לזה, אם באמת יהיה לה יותר טוב עם מישהו אחר, אני רוצה שהיא תהיה איתו. אני לא רוצה שהיא תהיה איתי רק כי לא נעים לה ממני והיא מרגישה מחויבת אליי, או בגלל שיש לנו היסטוריה של הרבה שנים ביחד .

זה יקרע את נשמתי וזה יכאב לי נורא אם היא תלך, אבל זאת הבחירה שלה. לא עמדתי במבחן הזה באמת, יכול להיות שאני נושא עכשיו נאומים חוצבי להבות וברגע האמת אני אתכווץ ואתחנן שהיא תישאר. אני מבין כמה מונוגמיה היא אשליה של שליטה, אנחנו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים ומבטיחים שתמיד יהיה בסדר ותמיד נהיה ביחד וזה שקר. זה שקר מוסכם, אבל זה שקר. אי אפשר להבטיח. אפשר לִרְצֹוֹת, אפשר להצהיר כוונות לגבי העתיד, אבל כוונות יכולות להשתנות ורצונות יכולים להשתנות .

במשך שנה חייתי בקומונה עם הגרעין שלה, אני והיא בחדר משלנו, ובבית היו עוד אנשים. אחרי שנה הבנתי שזה לא טוב לי ושכרנו דירה, רק אני והיא, ברחוב ליד. זה אִפשר לה קרבה לגרעין ולי את הספייס שלי. בשלב מסוים נהיה לי מאוד רע, הייתי בתחושת קורבנות קשה, שאני שם רק בשבילה ואני לא מוצא את המקום שלי. היה לי מאוד קשה הניתוק מהמקום שגדלתי בו, התגעגעתי לחברים והמשפחה ורציתי לחזור. הייתי בטוח שכשאגיד לה את זה היא תגיד, טוב, אז נפרדים. זו הייתה שיחה מאוד קשה וכואבת .

אמרתי לה שאני מאוד אוהב אותה, אבל הבנתי שאני אוהב את עצמי יותר. לשמחתי היא הבינה אותי, אמרה שזה כואב לה ושהיא לא רוצה שאני אוותר על עצמי ובעצם הסכימה לעשות את ההקרבה הגדולה שהיא עושה עד היום ולחלק את השבוע שלה בין הבית שלי בדרום ובין הקומונה בצפון. אני מרגיש שאולי עלינו על משהו – אולי קל לי להגיד כי אני לא עושה כל שבוע נסיעות בחצי מדינה – אבל יש יתרונות בלהתגעגע. לא נפגשים כמה ימים ואז פתאום יש מה לשתף ולספר. יש גם התכווננות אמיתית. כשחיינו יחד, נפגשנו כל ערב ולא הייתה לי שום התכווננות. היום כשהיא באה אליי זה מייצר כוונה. גם בהקשר הפוליאמורי יש פחות רגשות אשם. יש ימים שהיא נמצאת ויש ימים שאנחנו בנפרד, ואנחנו מאוד משתדלים שהפגישות עם אנשים אחרים יהיו בימים שאנחנו בנפרד. זו זוגיות שבבסיס שלה יש הרבה חופש ומרחב ואוויר ואני מרגיש שזה עושה טוב לאהבה שלנו.

כשפתחנו את הזוגיות, תיאורטית זה היה הדדי, אבל בפועל זה היה חד צדדי, כי אני לא הייתי עם אחרות. בכל השנים שקדמו לפתיחה, אפילו לא הייתי קרוב לחשוב על להיות עם מישהי אחרת. אני יודע בדיעבד, שהתאהבתי מלא פעמים בנשים אחרות בתקופה ההיא, אבל לא ידעתי לתת לזה שם .חשבתי שפשוט נוצרת פה חברות עמוקה. תמיד היו לי חברות, אבל הגדרתי אותן כידידות טובות ומכיוון שמין עם נשים אחרות היה מבחינתי מחוץ לתחום, בכלל לא חשבתי על זה .

כשעדי באה עם הרעיון של הפתיחה, אמרתי, אוקיי, מגניב, יש נשים שהייתי שמח לשכב איתן. באתי לחברה טובה, שהיום אני יודע להגיד שהיו לי רגשות של אהבה כלפיה, אבל אז לא קראתי לזה ככה, ואמרתי, הנה, זו הזדמנות. סיפרתי לה על פתיחת הקשר ביני ובין עדי, והיא הייתה מאוד אמפתית כלפי הסיפור ולא שפטה. בסוף השיחה אמרתי לה: "את חושבת שתרצי לשכב איתי?" היא פרצה בצחוק בלתי נשלט ואמרה: "אין שום סיכוי שאני אשכב איתך, אני בחיים לא אכנס בינך לבין עדי." אמרתי, אוקיי הבנתי, זה לא רעיון טוב לנסות עם מישהי שמכירה גם את עדי. הייתה לי עוד חברה טובה שלפעמים היינו נפגשים וחשבתי, כן, בעצם אני גם נמשך אליה. עשיתי איתה את אותה השיחה ואמרתי לה שאני חושב עליה גם באופן מיני והייתי שמח שנשכב. ניסיתי לשכנע אותה למה זה טוב והגיוני, למרות שהיה ברור שהיא לא רוצה. זו הייתה שיחה לא נעימה, באותו זמן היא הייתה בתסכול גדול מזה שהיא לא מוצאת בן זוג ואני אמרתי לה, הנה את לא מוצאת בן זוג אז אנחנו יכולים להיות ביחד. היא ניתקה איתי את הקשר. אחרי כמה חודשים הצלחתי לדבר איתה, כדי לבקש סליחה, והיא אמרה לי שהיא נעלבה עד עמקי נשמתה. היא הרגישה שבמקום להיות באמת חבר שלה, ניסיתי לנצל את המצב הפגיע שבו היא נמצאת ולשכב איתה .

צילום: באדיבות זהר כרמי וליאת שדה-סעדון

אני לא רואה את עצמי יוצא לבר, מתחיל עם מישהי ושוכב איתה. אני צריך קשר רגשי. הבנתי שבמערכות היחסים הקיימות, שכבר יש בהן דינמיקה מסוימת, זה לא רלוונטי להכניס מיניות, כי זה הורס את החברות. שאלתי את עצמי, למה אני לא מסוגל פשוט להכיר מישהי ולשכב איתה? הבנתי שזה קשור לעניינים שיש לי עם מיניות, עם הביטחון בגוף שלי, עם היכולת להתפשט בפני מישהי שאני לא מכיר. היה לי חשש שאולי אעשה משהו שיפגע בה במובן המיני, כי איך אני יכול לסמוך על התקשורת עם מישהי שרק הרגע נפגשנו. רציתי להשתחרר אבל פחדתי, אז נעלתי את הדבר הזה במגירה ואמרתי אוקיי, לא חייבת להיות סימטריה. זה לא באמת מפריע לי שעדי עם אחרים, אני לא חייב גם לשכב עם אחרות .

במשך ארבע שנים וחצי הפתיחה של הקשר שלנו הייתה חד צדדית. זה היה מתסכל. ראיתי כמה עדי משוחררת ונהנית ואני לא הצלחתי. הרגשתי שזה לא הוגן, שלאישה זה מאוד קל. לעדי לא קרה שהיא באה לגבר, אמרה לו: אתה שומע? אני במערכת יחסים אבל הבנזוג שלי סבבה עם זה, אתה רוצה רק לשכב איתי? אף פעם לא היה גבר שאמר לה, לא, אני לא מוכן, זה מורכב מדי, אני חושש מה זה יעשה לבן הזוג שלך .

עם הזמן נהיו לעדי ממש מערכות יחסים. זה קרה לאט לאט, לקח לה זמן לראות שהיא מפתחת רגשות מעבר למשיכה המינית. כל מערכות היחסים שהיו לה, היו עם אנשים שהיא לא ראתה בהם פוטנציאל לזוגיות. גם היום היא במערכת יחסים משמעותית עם מישהו, אבל בגלל נסיבות החיים שלה ושלו, אין שום אפשרות שהם אי פעם יחיו יחד. יש שם אהבה, זה כבר נמשך זמן, יש מחויבות, אבל זו לא זוגיות וזה לא מאיים עליי כי אני לא רואה שום תרחיש שהיא תגיד לי שהיא רוצה לחיות איתו במקומי. יש לי ביטחון שהיא לא תעזוב אותי בקלות וכבר למדתי על עצמי שאני מספיק חזק, שגם אם ניפרד אני אהיה בסדר. יכאב לי מאוד, אני לא רוצה לדמיין את החיים שלי בלעדיה, אבל יהיה בסדר. אני לא צריך אותה כדי שיהיה לי טוב, אני רוצה אותה כדי שיהיה לי יותר טוב. אני שמח שהיא אוהבת אנשים אחרים ויש לה הרבה אהבה בחיים. האהבה היא לא משחק סכום אפס. אהבה מביאה עוד אהבה, ואהבה לאחד לא באה על חשבון אהבה לאחר. הלב יכול להתרחב ולהכיל הרבה אהבות .

לפני כשנה שכבתי עם מישהי אחרת בפעם הראשונה. זה קרה עם מישהי שהכרתי דרך העבודה. היינו תקופה מסוימת חברים טובים וסיפרתי לה שאני ביחסים פתוחים. היא הייתה מאוד מונוגמית בתפישׂות שלה ובכל זאת היא יזמה מפגש מיני בינינו. אחרי ששכבנו היא רצתה שנישאר לישון ביחד ואני הרגשתי שאני לא מסוגל. יצאתי מהמפגש בתחושה לא טובה, כי בסופו של דבר היה פער בין הרצון שלי רק במין איתה לבין הרצון שלה בקשר שלם. היא כל הזמן אמרה שהיא רוצה מישהו שיהיה רק שלה, סיפרה איך היא מדמיינת חתונה וכמה היא רוצה כבר משפחה וילדים. הרגשתי רגשות אשם, אני רוצה רק מין ולא יכול לתת לה את הדברים האלה, וזה נגמר .

שמחתי שהוכחתי לעצמי שאני יכול לשכב עם אישה אחרת והשמיים לא נפלו עליי ושום ברק לא פגע בי. החלטתי שאני רוצה להתנסות ונכנסתי לקבוצות היכרויות א־מונוגמיות בפייסבוק. ראיתי פוסט היכרות של מישהי בשם שירה, שכבר מהתמונה שלה הרגשתי איזה חיבור, היא הייתה מאוד יפה בעיניי ורציתי מאוד להיות חבר שלה. פניתי אליה והיא אמרה: "אני לסבית, בזוגיות עם אישה, ואני מחפשת להכיר עוד נשים למטרה רומנטית ,אבל גם אשמח להכיר אנשים חדשים ואני אוהבת טבע וטיולים." אמרתי לעצמי, מדהים, גם אני אוהב טבע ומגניב שתהיה לי חברה לטייל איתה ואולי היא גם תכניס אותי לתוך העולם הלא־מונוגמי, ודרכה אכיר עוד אנשים. דיברנו בטלפון כמה פעמים, הבנו שיש חיבור טוב, נפגשנו לטיול ופשוט התאהבתי ברגע. זה היה מלחיץ; מה קורה פה, מה זה הרגש הזה, ומה זה אומר שאני מתאהב בה, מה, אני בן 16? פגשתי מישהי לכמה שעות וכבר אני מאוהב, ועוד בלסבית? ומה זה אומר על האהבה שלי לעדי, זה הגיוני בכלל? אז עשיתי איזה טריק עם עצמי ואמרתי לה: "אני מרגיש שהתאהבתי בנשמה שלך ואני לא נמשך אלייך." יש לה גוף שלכאורה הוא לא הדבר שאני רגיל להימשך אליו, היא נראית מאוד שונה מעדי, אז זה הסתדר לי. שירה ואני התחלנו לטייל ביחד ואז נהייתה בינינו מיניות שהיה בה הרבה להט. היא מגדירה את עצמה כלסבית, היא נמשכת בעיקר לנשים, ורואה את עצמה בזוגיות עם אישה, אבל בעבר היא הייתה נשואה לגבר ועשתה איתו ילדים. בסופו של דבר כשמרגישים קרבה רגשית, אם לא שמים הגבלות ואיסורים, נוצרת גם משיכה מינית. באחת השבתות שהייתי אצלה בבית, הרגשתי שנוצר חיבור גדול גם עם נינה, בת הזוג שלה. בדיוק יצא שהייתה שם גם נגה, שהיא חברה מאוד טובה של שירה וגם הייתה מאהבת שלה בעבר. יצאתי לטייל עם נגה ונהיה גם בינינו חיבור. למחרת אמרתי לשירה חצי בצחוק: "רציתי לבקש את ברכתך להיות עם נגה כי הרגשנו שנוצר בינינו משהו חזק," ושירה אמרה לי: "אני מרגישה כמו איזה מקובל שצריך לתת ברכות, כי גם נינה, בת הזוג שלי, ביקשה שאתן את ברכתי לזה שהיא תהיה איתך." הרגשתי וואו, ממש זכיתי בפיס של הפולי.

באותה תקופה עדי טסה לחודש וחצי לשליחות ואני מצאתי את עצמי במערכת יחסים עם שלוש נשים. שירה הציעה לי להצטרף אליה ואל נינה לפסטיבל במדבר ונגה אמרה שהיא מצטרפת גם. עדי אמרה שהיא לא תעמוד בזה אם אעשה איתן שלישייה, אם יקרה בינינו איזה משהו קוסמי כזה וביקשה שאבטיח שלא יקרה. אמרתי לה: "ברור, אני לא חושב שאני מסוגל, זה מפחיד מדי. אני עוד לא בטוח איך אני מרגיש כלפי כל אחת בנפרד, איך אני יכול להיות איתן ביחד "?

באחד הערבים בפסטיבל, נינה ושירה הזמינו אותי להיות איתן במיניות ואמרתי שאני לא מעוניין. הן נכנסו לאוהל ואני נרדמתי בחוץ לצלילי לסביות עושות אהבה במדבר. הייתי מאושר. בבוקר שתיהן העירו אותי בליטופים ונסחפתי לזה, למין, זה פשוט קרה. זה היה מאוד מוזר ומפחיד ומרגש ומדהים, ומטריף. אבל לא באמת השתחררתי, נשארתי חצי לבוש, הייתי מאוד עצור. כל פעם שנגעתי בהן הרגשתי כאילו אני מחזיק בידיים חוט חשמל חשוף. כל הגוף שלי רטט, בתחושה שאם אחזיק את זה יותר מדי, אקבל כוויה, אשרף, אתחשמל למוות. רציתי להיות בתוך זה אבל גם הרגשתי שזה יכול להרוג אותי. אחרי זה הלכתי לחפש את נגה, ביקשתי ממנה שתחבק אותי ופשוט פרצתי בבכי .

עדי הייתה בחו"ל ואני תיווכתי לה בשיחות טלפון את כל מה שעובר עליי. היא כעסה והתאכזבה והייתה בפאניקה מהסיפור הזה. היא הרגישה שאני משתנה, עובר תהליכים מואצים, חווה התאהבות ומיניות שונה והיא פחדה לאבד אותי. פחדה שהיא תחזור וייווצר בינינו פער גדול בחוויות והיא כבר לא תוכל להכיל. הסיפור המיני מאוד איים עליה, איך היא תוכל להתחרות עם זה שיש לי מיניות עם שלוש נשים מטריפות בחיים שלי, בטח עם זוג לסביות. היא הרגישה שזה מציב רף שהיא לא תוכל לעמוד בו .

אחר כך הייתי בעוד סיטואציות מיניות עם נינה ושירה וגם עם נגה, אבל שם במדבר אני זוכר שהרגשתי, הנה חוויתי את הדבר שהכי מפחיד אותי. הפחד לאבד שליטה, להיות בעוצמת רגשות שהלב שלי לא עומד בה ואני נסחף עם דברים שאולי יפגעו בי או באחרים. יצאתי משם עם תובנה שזה בסדר, יש פגיעה, יש כאב, יש בלבול, אבל אפשר לחיות ככה. הלב שלי מספיק חזק, אפשר להכיל אהבה לכמה נשים, אפשר להכיל משיכה, אפשר להכיל את זה שפגעתי. זה היה ממש רגע מכונן ביכולת שלי להבין מה זה אומר לחיות בפוליאמוריה.

נכנסתי לתקופה שהרגשתי שאני לא מצליח לעשות כלום חוץ מלהתאהב ,כאילו כל הרגש זורם ממני בשיטפון בלתי נשלט. כל חיוך ממיס אותי וכל נשיקה הופכת אותי לשלולית. הרגשתי כל כך חי. לאט לאט הבנתי שאני פשוט טוב בזה, טוב בלאהוב. זה כוח־העל שלי. זה נובע ממני בקלות. להקשיב, לתמוך, להסתכל בעיניים מעריכות, לפרגן, להכיל, לתקשר באופן כן את הרצונות שלי ולקבל בהשלמה את זה שהם לא תמיד נענים, להעניק ולקבל מגע, להיות נוכח, לכאוב, לסלוח. הרבה שנים הייתי מלא ספקות לגבי עצמי, אם אני מספיק חכם, מספיק מוכשר, מספיק יפה. היום אני מרגיש שמצאתי את הייעוד שלי, אני כאן לאהוב.

כל כך התרגלנו שלמערכות יחסים יש תכלית, יש אינטרס ואני פשוט נהנה מהקשר, מלהכיר אדם לעומק, מלנהל שיחה אמיתית. אני נהנה יותר מחברה נשית, כי כשיש משיכה פיזית זה תורם. להיות עם אדם שהוא יפה בעיניך זה מהנה, גם אם לא שוכבים יחד. פעם כשהייתי פוגש אישה, הייתי מראש שם סט של ציפיות מהקשר. הולך להיות פה קשר רומנטי ?ידידות? מיניות? היום אני משוחרר מכל זה. אני פוגש אישה בלי ציפיות. אין לי הגדרה ערכית שאומרת אם יקרה בינינו כך וכך זה טוב, אם לא אז חבל לי על הזמן. אני בא להכיר בן אדם ולראות לאן זה הולך. הכול פתוח וזו תחושת חירות מדהימה .

עדי לא רוצה ילדים ואני מאוד רוצה ילדים, הרבה שנים אנחנו יודעים שיש את הפער הזה בינינו. אני מאוד רוצה להיות אבא, אני ממש מרגיש את זה בבטן. הרבה שנים זה היה הפחד הכי גדול שלי, מה נעשה כשנגיע לנקודה הזו? איך נגשר על זה? זה הפריע לי לדמיין את העתיד שלנו ביחד, כי לא ראיתי עתיד שבו אנחנו ביחד ולשנינו טוב. בסוף או שאני אצטרך לוותר על עצמי או שהיא תצטרך לוותר על עצמה. זה היה מקור לכאב ותסכול עצומים. עדי סחבה משא של ציפיות – אני לא בסדר, למה אני לא עושה ילדים לניצן? כמובן שגם הסביבה דאגה להגיד לה כל הזמן, מה יש לך, מה לא בסדר בך? את אישה, כל הנשים צריכות לרצות ילדים. זה יצר אצלה תחושה שהיא פגומה. חברים שלי, מתוך דאגה כלפיי, היו אומרים לה, יאללה, תעשי לו כבר ילדים, מה הסרט שלך? ואומרים לי, אתה פשוט צריך לשים לה אולטימטום, או שהיא עושה לך ילדים או שאתם נפרדים ,אתה לא יכול לחכות לנצח. זה היה מקור להרבה מאוד סבל .

הפתיחה של הקשר והעובדה שנכנסתי למערכות יחסים נוספות אפשרו לי פתאום לראות אותנו אחרת. ראיתי איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים האלה, עם הכאבים. עם פוטנציאל הריחוק שמערכות יחסים עם אחרים יכולות ליצור ואיך אנחנו מצליחים לגשר ומתקשרים די טוב ועוברים את זה. היכולת שלי להכיל סיטואציות מורכבות היא הרבה יותר גדולה היום. שחררנו את הסיפור שכדי להיות מאושרים צריך לגור יחד ולהתנהל כלכלית יחד ולשכב רק אחד עם השנייה ולאהוב רק אחת את השני. אולי אנחנו יכולים לשחרר גם את זה, שזוגיות טובה זה לא אומר שחייבים לעשות ילדים יחד?

ופתאום אני יכול לראות את עצמי עושה ילדים עם מישהי אחרת. לקח הרבה זמן עד שהצלחתי לדייק לעצמי מה אני רוצה וגם להיות מספיק אמיץ כדי להגיד את זה במפורש. היום אני רוצה למצוא שותפה להורות משותפת. אני רוצה להישאר בזוגיות עם עדי ואני רוצה מישהי שתקבל את זה שעדי תהיה חלק מהחיים שלי וחלק מהחיים של הילד שלי, כדמות משמעותית. החלטנו שאנחנו הולכים על זה. יש הרבה דברים לדבר עליהם, למשל אני לא הייתי רוצה לעשות הזרעה מלאכותית, הייתי רוצה שהתהליך של ההפריה ייעשה ממיניות. עדי ביקשה שזה לא יקרה ככה, היא אמרה: "זה יכאיב לי נורא, לחשוב שאתה גם עושה איתה ילדים וגם שוכב איתה, כי אז אולי גם תתאהב בה והכול יהיה איתה." מכיוון שאני באמת מאמין בריבוי אהבות, אני אומר בכנות שאם תבוא מישהי שהיא גם פוליאמורית ותרצה להיות איתי במערכת יחסים אוהבת ולגדל איתי ילדים, וזה יהיה בסדר מבחינתה שבמקביל אני אמשיך להיות בזוגיות עם עדי, אז זה יכול להיות מדהים. מבחינת עדי זה התממשות אחד הפחדים הכי גדולים שלה. היא שואלת, אז למה אתה צריך אותי? ואני עונה לה תשובה שכרגע כנראה לא מספיקה: כי אני אוהב אותך .

הדבר היחיד שמחבר בינינו הוא שאנחנו באמת אוהבים אחד את השנייה. אין לנו חשבון בנק משותף, אין לנו ילדים, יש לנו שני בתים, אנחנו יכולים מחר בבוקר להיפרד ובפרקטיקת היומיום שלנו שום דבר כמעט לא ישתנה .יש לנו אהבה גדולה, אנחנו לא צריכים שום דבר אחר שיחזיק אותנו יחד.

_____________________

"יחסים פקוחים", זהר כרמי וליאת שדה-סעדון, הוצאת אדמה, 328 עמודים, 98 שקלים. ניתן להזמין דרך אתר "עברית" ובעמוד הספר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ