"חוסר עניין לציבור": כך מטפלת המשטרה באיומים על עיתונאית - אשה עובדת - הבלוג של טלי חרותי-סובר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חוסר עניין לציבור": כך מטפלת המשטרה באיומים על עיתונאית

ארבעה חודשים של "מאמץ יוצא דופן" מצד משטרת ישראל לאתר את האנשים ששלחו לי מודעת אבל עם שמי (איום שלישי ברצף) הניבו סגירת תיק מ"חוסר ענין לציבור"

תגובות
מודעת האבל שנשלחה לטלי חרותי בהודעה

הרבה מילים נכתבו על החוויה הלא נעימה שחוויתי לפני ארבעה חודשים. במהלך תחקיר הגיעה אלי הודעת וואטסאפ הכוללת מודעת אבל הנושאת את שמי, כשהמתאבלים הם ילדיי. זו לא הייתה הפעם הראשונה בה אוימתי, ושמות ילדיי הוזכרו. פעמיים קודם לכן כבר ביקרתי במשטרה, והעברתי לידיהם מסרונים ושיחות איום מוקלטות מאנשים שכמה מהם רמי דרג, ואחרים עוזריהם ושליחיהם, אבל הפעם נדמה היה שנחצה קו. מודעת אבל עם השם שלי היא איום לא מרומז על החיים.

נדמה היה שזה ששלח הבין בשלב מסוים את גודל האירוע, כיוון שטרח למחוק את ההודעה, ואת אלו שקדמו לה, רגע אחרי שצילמתי את המסך. לאותו משלוח קדמו יומיים של הטרדות בלתי פוסקות. מישהו שלח בתפוצת ענק את מספר הטלפון שלי בתוך הודעה בזו הלשון: "אני למטה למה אתה לא יורד תתקשר לטלפון...", ואנשים התקשרו. מה זה התקשרו, הם גם שלחו הודעות וכעסו מאוד כי אני מטרידה אותם. באותם ימים כמעט לא ניתן היה להשתמש בטלפון שלי כי הגיעו אליו אלפי שיחות של אנשים ש"הודיעו" להם להתקשר.

מיד אחרי שהגיעה המודעה נסעתי לתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריי, ובמהלך הגשת התלונה העברתי שני מספרי טלפון: אחד של הטלפון ממנו נשלחה ההודעה בתפוצה רחבה, והשני של הטלפון ששלח את מודעת האבל. בו במקום בדק השוטר את שני המספרים והודיע לי שמדובר בטוקמנים. "בעיה", אמר השוטר החביב. על אף הסקפטיות אמרו לי לא מעט אנשים שהמשטרה, אם רק רוצה, יכולה לאתר את השולחים.

בשלב הבא פרסמתי את הסיפור: "פחות משנתיים אחרי גל האיומים הקודם הגיע אליי עוד אחד. אם בפעם הקודמת הייתה זו שיחת טלפון והודעה עם שמות הילדים שלי, הרי שהפעם זו הייתה מודעת אבל שמודיעה כי הלכתי לעולמי, וכוללת גם היא את שמות הילדים. האם המשטרה תעשה את עבודתה הפעם?".

הפירסום גרר אחריו רעש תקשורתי גדול, והמשטרה הודיעה לי מיד כי הטיפול יועבר מהתחנה הקטנה למחוז וכי הם עושים "מאמץ יוצא דופן לאתר את השולחים". אחרי כמה ימים נאמר לי שהם עובדים קשה אבל לא יכולים לפתור את הנושא מהר מדי, כדי שלא יגידו שיש כאן איפה ואיפה, כשהמתלוננת היא עיתונאית. במקביל גם רמזו לי שלא כדאי לתקוף בימים האלה את המשטרה, שהרי סיפרתי תחת כל עץ רענן ששני תיקי איום קודמים נסגרו, והבעתי סקפטיות גם הפעם.

שיחת הווטסאפ בה נשלחה המודעה

במהלך החודשים האלה נשמעו קולות של עשייה. המשטרה התקשרה לבת שלי וביקשה ממנה לבוא להעיד כי היא "מקושרת לתלונה". רק כשהזכירה שהיא הבת של המתלוננת קישרו בין הסובר הזו לסובר הזו. פעם אחת הם גם התקשרו אליי ושאלו עוד כמה שאלות שהתשובה עליהם ניתנה עם התלונה הראשונה. מאז - שקט.

ואז הגיעה הודעת אסמס ממשטרת ישראל שמזמינה אותי להיכנס למערכת מנע בעניין תיק שמספרו כך וכך. התרגשתי, אבל כדי להיכנס למערכת צריך קוד וסיסמה. התקשרתי למספר הטלפון שהיה בהודעה אבל שם לא ענו. בצר לי התקשרתי לפקיד שלקח ממני את התלונה. הוא בדק והודיע חגיגית ש"התיק נסגר". נסגר? שאלתי בתדהמה. "כן כן", ענה האיש באדיבות. "מחוסר עניין לציבור". צודק. תמונות העירום של שרון פרי הן עניין לציבור, איום על החיים – פחות.

עוד כמה שיחות עם המשטרה, וניכרה התעשתות. "לחצו בטעות על סיבה שגויה", הייתה לשון ההודעה. מדובר ב"עבריין לא נודע". אכן הקלה. ההסבר הנילווה היה מעניין במיוחד: "אין למשטרה יכולת טכנולוגית להגיע לשולחים".

ארבעה חודשים ו"מאמץ יוצא דופן" רק כדי שהמחוז המהולל יגיע לאותה מסקנה של הפקיד בחדרה. עברייני ישראל יכולים לישון בשקט כל זמן שהם משתמשים בטוקמנים. למשטרה אין יכולת טכנולוגית להגיע אליהם. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#