שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בעולם אימוץ הכלבים והחתולים, הפרופורציות לפעמים הולכות לאיבוד

אימוץ בעל חיים הוא עניין חיובי אך רציני ואין להקל בו ראש. מצד שני, לעתים קרובות מדי היחס של המתנדבים, אלה שהחיות יקרות לליבם, למבקשים לאמץ הולך על ארבע, הוא קיצוני ובלתי הולם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"יש מצבים בהם החיטוט בחיי המשפחה מרגיז ומוגזם"
"יש מצבים בהם החיטוט בחיי המשפחה מרגיז ומוגזם"קרדיט: אמיל סלמן
טלי חרותי-סובר

עסקי האימוץ של כלבים וחתולים הם שוק פרוץ לגמרי. עמותות, גופים כאלה ואחרים ואזרחים פרטיים עוסקים בנושא ללא נהלים ברורים, העבודה כמעט תמיד נעשית בהתנדבות והמחירים נקבעים באופן שרירותי. איש הישר בעיניו יעשה. על פי רוב, מדובר בעיסוק חיובי שבו מעורבים אנשים שההולכים על ארבע יקרים מאוד ללבם, אך מסתבר כי לעתים לא נדירות הוא חורג מפרופורציה ומלווה ביחס בלתי הולם אל המבקשים לאמץ. הנה שתי דוגמאות שהגיעו לשולחני לתיאור התופעה.

א' הגיעה עם שני ילדיה בני התשע ליום אימוץ שקיימה לאחרונה עמותה הפועלת בדרום. המשפחה גרה בבית גדול עם גינה וחושבת על אימוץ כלב זה זמן רב. כיאה לאנשים שמגלים רגישות וחמלה לבעלי חיים, בני המשפחה בחרו לא לקנות גור גזעי אלא לאמץ כלב שלא שפר עליו גורלו. העמותה, שבדף הפייסבוק שלה מספרת כי מטרתה היא לשנות את המציאות הכואבת של בעלי החיים ולהציל את חייהם, נראתה כמו הגורם הנכון לפנות אליו.

א' וילדיה הסתובבו במתחם העמותה ולבסוף מצאו כלבה חמודה. אהבה ממבט ראשון. המחיר - 600 שקל + המלצה לקניית כלוב. א' הסכימה ואז החלה לעבור תחקיר מקיף. "חוץ ממידת הנעליים שאלו הכל", היא מספרת, "איפה גרים, מה גודל הבית, איך נראית הגינה, מי יטייל עם הכלב, מי יאכיל ועוד ועוד". לדבריה, נציגי העמותה גם הביעו מורת רוח מהעובדה שהיא עובדת במשרה מלאה והכלבה תהיה לבד מדי יום בין 08:00 ל-16:00.

בנקודה זו חשוב להדגיש: עצם העובדה שהמתנדבים מבררים פרטים על המשפחה ועל אורחות חייה - רלוונטית מאד. איש אינו רוצה שהכלב או החתול ימצאו את עצמם כעבור זמן קצר שוב ברחוב. מן הראוי לוודא שהבית המאמץ הוא בית חם, אוהב ומטפל. העניין שעומד לדיון כאן הוא כאמור הפרופורציות. במקרה של א', בעמותה שמו לב כי אין אבא  בתמונהומיד הודיעו שללא אב - אין אימוץ. לדבריהם, יותר מדי פעמים חזרו כלבים בגלל שהאבא החליט "שלא מתאים לו".

א' לא התכוונה לשתף את נציגי העמותה בנבכי המשפחה, אך הסבירה בסבלנות שאבי הילדים חי בארה"ב, אינו יכול להגיע, וחשוב מכך - אינו רלוונטי להחלטה. ההסבר, למרבה תדהמתה, נדחה. א' וילדיה חזרו הביתה מאוכזבים, כועסים, בוכים וללא הכלבה. לדבריה, החיטוט בחיי המשפחה היה מרגיז ומוגזם ובשורה התחתונה - הכלבה, שהיתה יכולה לזכות לבית נותרה במכלאה. בעמותה הבטיחו לבדוק את פנייתי אבל לא חזרו עם תשובה.

דוגמה אחרת מקרה שאירע למשפחה מהצפון שמגדלת במשך שנים רבות כלבים, בדרך כלל שניים. לאחר שאחד הכלבים נעלם מהחצר המגודרת של הבית (ככל הנראה נגנב, מספר כלבים נעלמו בתוך פרק זמן קצר ביישוב), הגישה המשפחה תלונה במשטרה ופתחה בחיפושים נרחבים. מאות כרזות עם תמונתו של הכלב ניתלו באזור עם הבטחה לפרס גדול. בנוסף, הופצה המודעה בקבוצות פייסבוק של אוהבי חיות. במשך חודשים חיפשו בני המשפחה אחר הכלב, ענו והגיעו אל כל מי שטוען כי ראה אותו - ללא הועיל. 

בשלב מסוים החליטה המשפחה לצרף לכלב שנותר בחצר חבר או חברה. בני הבית נסעו אל העמותה שפועלת באזור מגוריהם ואחרי סיבוב במכלאה נמצאה כלבה מקסימה. אלא שאז חלה תפנית מפתיעה בסיפור: האחראית על המקום הודיעה כי זיהתה את בני המשפחה מחיפושיהם ברשת אחר הכלב וכי בגלל ש"איבדו כלב" מגיע להם "עונש" - הם לא יקבלו את הכלבה. אעשה סיפור ארוך קצר: כעבור זמן לא רב מצאה המשפחה כלב נטוש אחר ואימצה אותו לחיקה.

לקראת כתבה זו שאלתי אשה שמכירה היטב את עולם אימוץ הכלבים והחתולים מה דעתה על סיפורים מעין אלה. "האהבה של המתנדבים לחיות אינה מוטלת בספק", היא ענתה בעדינות, "זו האהבה לבני אדם שלא תמיד נמצאת שם". ואכן, איש אינו מטיל ספק באהבת העוסקים במלאכה לכלבים וחתולים, איש אינו מבקש להשחיר אותם. רצוי ואף צריך לוודא כי הבית שאליו מגיעה החיה הוא בית ראוי. אין גם שום בעיה בעצם הדרישה לתשלום. אבל הגבולות לפעמים קצת הולכים לאיבוד.

טלי חרותי-סובר |אשה עובדת

עורכת מדור שוק העבודה - ניהול, יזמות, קריירה ב-TheMarker מאז 2007. לפני כן כתבה בגלובס ו-ynet ומרצה מן החוץ באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. עוסקת בשוק העבודה ובהתפתחויותיו מימי המערה עד היום, מתוך תקווה אופטימית (שאין לה תמיד בסיס במציאות) לעתיד נבון, רגיש ושווה יותר. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ