מובילות וראויות או מובילות וראויות בעיני עצמן

קהילת הנשים "סופרסונס" מציגה יותר מ-2,000 מנהלות, מומחיות ויזמיות וממליצה עליהן לכנסים או תפקידים שונים. הבעיה מתחילה כשמאגר המלצות אינו בודק על מי הוא ממליץ

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילוסטרציה נשים
"באתר נכתב כי כל פנייה נשקלת בכובד ראש"קרדיט: All Royalty-Free licenses includ / Getty Images / iStockphoto
טלי חרותי-סובר

קהילת הנשים "סופרסונס" הוקמה ביום האשה הבינלאומי 2015 עבור מטרה נאה: "לקדם נוכחות נשית שוויונית ולתת תשובה מוחצת לתירוץ 'אין נשים'". ואכן, הקהילה מציגה לציבור מאגר דיגיטלי ובו קורות חיים של מנהלות, מומחיות ויזמיות עליהן היא ממליצה לכנסים או תפקידים שונים. המוטו הוא "נוכחות נשית. נקודה".

מנכ"לית סופרסונס, ירדן אברבנאל, כותבת באתר כי היא הקהילה "מציגה כיום יותר מ-2,000 נשים מובילות וראויות... ומאפשרת מאות חיבורים, הזדמנויות ושיתופי פעולה".  אז זהו שלא בדיוק. בשיטת סופרסונס כל אשה היא "מובילה וראויה" אם החליטה שהיא כזו. הקהילה אינה בודקת את קורות החיים שהיא מקבלת ואלה עולים למאגר כפי שנשלחו בתום מילוי שאלון בסיסי.

באתר סופרסונס אמנם מופיע דיסקליימר לפיו "המידע על הסופרסונות נמסר על ידן והאחריות על נכונותו עליהן בלבד", אך בהמשך אותו משפט נאמר כי "ההצטרפות לאתר כרוכה באישור מראש ובכתב... הנהלת סופרסונס שוקלת כל פנייה בכובד ראש והינה רשאית לאשר או לדחות פניה של מועמדת, הכל בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי".

בשיחה עמי הסבירה אברבנאל כי היא "מאמינה לנשים" ולכן קורות החיים שמגיעים אל הקהילה אינם נבדקים. היא ציינה שאם נניח אכתוב בטופס הבקשה שאני מנהלת בנק - ככל הנראה קורות החיים יעלו כפי שהם, אבל אם אכתוב שאני שרת האוצר - זה לא יעבור. לדבריה, גם בפייסבוק או לינקדאין ניתן להציג קורות החיים ללא התערבות. היא צודקת, רק בהבדל אחד - בסופרסונס הפרסום אינו עצמאי אלא נעשה בידי צוות הקהילה ובאפשרותו לבדוק את מהימנות המידע. מה גם שפייסבוק ולינקדאין אינם מגדירים עצמם מאגר מידע, או "קהילת נשים מובילות וראויות" אלא רשתות חברתיות.

הנה דוגמה לבעייתיות שבקבלת המלצה ללא בדיקה. בין נשות סופרסונס נמצאת למשל ד"ר ענאן פלאח, שב-2016 נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות. בקורות החיים שפרסם אז משרד התרבות נכתב כי פלאח היא רופאת שיניים, עורכת דין, טייסת ופרופסור לחינוך. בסופרסונס אותו דבר, רק שבעקבות פנייתי הוסר התואר "עורכת דין". גם בדף של משרד התרבות נעשו תיקונים מינוריים בדיעבד.

העובדות שונות: פלאח למדה לתואר ראשון במשפטים בקריה האקדמית אונו, אך היא אינה עורכת דין בשום אופן. את "הפרופסורה" בחינוך קיבלה בהמשך לדוקטורט לא מוכר מאוניברסיטת "אימפרסיאל" בקוסטה ריקה, הניתן דרך העבריין המורשע עקיבא פרדקין. את "הפרופסורה" שלה קיבלה מבלי שכף רגלה דרכה במוסד האקדמי ממרכז אמריקה, ומבלי שכתבה אף מחקר. "טייסת אזרחית"? פלאח אמנם עברה קורס טייס אזרחי, אך גם היא מודה שכבר שנים לא חידשה את הרישיון.

דוגמה נוספת היא אשה בשם גלית לוי, שהציגה עצמה בסופרסונס במשך זמן רב בתואר "פסיכולוגית חברתית" על אף שאינה פסיכולוגית כלל. התואר הזה נעלם ממאגר סופרסונס רק לאחר שפניתי אליה, ומבלי שמסרה תגובה או הודתה בהתחזות. יש כמובן עוד דוגמאות רבות נוספות. התוצאה היא שיוזמה יפה של נשים למען נשים יורה לעצמה ברגל ופוגעת במטרה שלשמה קמה.

אז הנה עצה פשוטה ועכשווית: בעולמנו רווי הפייק, ראוי שכל מאגר מידע מקצועי יבדוק מי הם הגברים או נשים שמקבלים או מקבלות אצלו במה. אם אין דרך לבדוק - פשוט אל תפרסמו, ובטח שאל תמליצו או תספקו "תו איכות" כלשהו.

תגובת סופרסונס: "אנחנו רואות בחומרה רבה שימוש בלתי הולם בפלטפורמה שלנו תוך הטעייה מכל סוג שהוא. נבחן את המקרים שעלו בכתבה על מנת לוודא שמקרים כאלו לא יחזרו על עצמם".

טלי חרותי-סובר | |אשה עובדת

עורכת מדור שוק העבודה - ניהול, יזמות, קריירה ב-TheMarker מאז 2007. לפני כן כתבה בגלובס ו-ynet ומרצה מן החוץ באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. עוסקת בשוק העבודה ובהתפתחויותיו מימי המערה עד היום, מתוך תקווה אופטימית (שאין לה תמיד בסיס במציאות) לעתיד נבון, רגיש ושווה יותר. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ