שבח לעומת עידוד - איך בונים ילדים עם ביטחון עצמי אמיתי? - תיהנו מהילדים - הבלוג של טלי פלג - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבח לעומת עידוד - איך בונים ילדים עם ביטחון עצמי אמיתי?

מרעיפים על הילדים כינויים כמו "מושלם", יפהפיה" ו"מקסימים"? אתם דנים אותם לדיאטת ג'אנק פוד

תגובות
אמא נותנת לילדה סוכריה על מקל

כולנו רוצים ילד עם ביטחון עצמי גבוה. מה שברור זה שביקורת, אפילו מה שאנחנו אוהבים לכנות "ביקורת בונה", היא לא הדרך הנכונה. אז איך מחזקים את תחושת הביטחון עצמי?

מפסיקים להאכיל את הזאב הרע. סבא אינדיאני סיפר לנכד שלו, שבכל אדם יש זאב רע וזאב טוב שנלחמים זה בזה. הנכד שאל מי מנצח, והסבא הסביר שהזאב שאנחנו מאכילים - הוא המנצח. ההורים מאכילים בטעות את הזאב הרע על ידי נדנוד, הצקה חוזרת ונשנית וביקורת: למה אתה כזה יללן? למה אתה מרביץ כל הזמן? למה אתם לא מסדרים את החדר אף פעם? המטרה היא לא "לתדלק" את הזאב הרע, אלא לגרום לו למות ברעב ולהיכחד, כדי שיישאר בגוף הילד רק הזאב הטוב.

סימני ידיים שמסמלים דברים שונים. כמו עידוד, אישום..

מה הסכנה בביקורת חוזרת? כיוון שהילדים, מטבעם, מעריצים את ההורה - הסכנה היא שהם יאמינו לו. ילדים ששומעים מסרים חוזרים כמו "למה שכחת? איפה הראש שלך?"; "אתה לא עומד בהסכמים!"; "אתה לא שולט בעצמך"; "לא אכפת לך מהשיעורים" או "אתה לא שם לב לפרטים", יאמצו את המשפטים האלו כחלק מהדימוי העצמי שלהם ויאמינו שזהו חלק מסט התכונות שלהם: הם שכחנים, לא אחראים, יללנים, מפרי אמון. זו היא נבואה שמגשימה את עצמה. זכרו שהדימוי של הילד כמוהו כחומר בידי היוצר, שהוא ההורה. אם נטביע בהם את התחושה שהם "כאלה", הם יאמינו בה כ"עובדת חיים".

איך פועלים אחרת? כשבני היה בכיתה ג' הוא הכין מודל של חומת יריחו. החומה לא היתה מרהיבה בלשון המעטה, אבל היה חשוב לי לעודד אותו, כי הוא השקיע והכין אותה במשך כמה ימים ולבד. אמרתי לו שזה נראה אותנטי, כי הוא צבע אותה בחום. למחרת אמרתי לו שזה מאד יצירתי שהוא שילב חלקי לגו וגלילי נייר טואלט, ואחרי כמה ימים ראיתי שהוא מתקשה לחתוך את הדלת המעוגלת, אז אמרתי לו שזה בטח לא פשוט לחתוך את הדלת ואני מעריכה את דבקותו במשימה.
בתום היום שבו הציג את העבודה, שאלתי אותו אם נהנה מכך. הוא אמר ש"ההורים של הילדים הכינו איתם עבודות פאר אבל לי יצאה חומה אותנטית, הבחירה שלי לשלב לגו הייתה יצירתית והצלחתי לחתוך את הדלת אפילו שזה היה ממש קשה". מדהים ומפחיד לחשוב שכל כך הרבה ממה שאנחנו אומרים לילדים אכן שוקע ומחלחל. לכן צריך לוודא שהתקשורת היא חיובית.

מהי שיטת ההאכלה של הזאב הטוב? צריך "לעדכן גרסה". להסתובב בבית עם זכוכית מגדלת או פנס מטאפורי, ובמקום לדוג מה לא בסדר - לזהות את הדברים הטובים. עדיף להימנע משבח, כלומר שמות תואר כלליים ו"ריקים" מתוכן כמו מהמם, יפה, חכם, גאון, מוכשר וכו'. המילים האלו הן בסגנון "העתק-הדבק" לכל הילדים. עידוד הוא התחליף לשבח. בעידוד אנחנו מחזקים את הפעולה, הכוונה, המחשבה, ההשקעה של הילד ואת התהליך שהוא עובר.

אמא ובת מכינות שיעורים

האם זה בסדר מדי פעם להשתמש בשבח? ודאי. שבח זה כמו ג'אנק פוד או ממתקים. מדובר בקלוריות "ריקות" ולא מזינות. כולנו נהנים מדי פעם מממתק או מחטיף, אבל לא מומלץ להפוך אותם לתזונה העיקרית. הבעייתיות של שבח היא שהילד נעשה מכור אליו, ממש כמו לסוכר. הוא מקבל מנה, חווה נפילה במהרה, וצריך "לתדלק" בעוד מנה. ילד הבונה פאזל של 100 חלקים, וקורא לנו כל דקה לראות את ההתקדמות לא באמת נהנה מהפאזל, אלא רק מכור למילות שבח: כל הכבוד, יופי, נהדר, מדהים. כך, אם נחליף את מילות השבח במקרה הזה ב"אני רואה שאתה נהנה להרכיב פאזלים. לא פשוט להבדיל פה בין הגוונים של השמיים. טוב שבחרת פאזל של 'לשבור את הקרח' שאתה מאוד אהוב". באותו אופן, כדאי שלא לומר לילד מילות שבח שיש בהן הגזמה ויוצרות ציפייה מיותרת. כך, אין טעם להגיד לילד שהרכיב פאזל מאה חלקים ש"הוא מרכיב פאזלים מעולה, ממש בנאי מושלם", כי בבואו להרכיב פאזל של 500 חלקים, הוא עלול לחשוש שלא יעמוד בציפיות הגבוהות.

באיזו תדירות צריך לעודד? אחי יותם, שהיה תלמידו של פרופ' רודולף דרייקורס, אמר שלתת עידוד זה כמו לתת מזון, למנוע עידוד זה כמו להרעיב, ולתת ביקורת זה כמו להרעיל. אנחנו מספקים לילד שלוש ארוחות ביום, ולכן כדאי להגיד לפחות שלושה משפטים מעודדים ביום. עידוד כמוהו כתפירת חליפה; כל ילד לובש בגד שונה וכל יום מחליף בגד. באותו אופן, חשוב לומר לכל ילד משפטי עידוד אחרים ובכל יום לחשוב איזה עידוד היום הילד צריך. כשבני קיבל 20 בערבית, הוא ביקש מהמורה מבחן חוזר, למד בשקדנות את המילים ושיפר את הציון ל-97. אמרתי לו: "כשאתה מחליט לעשות משהו, אי אפשר לעצור אותך. כל הכבוד שיצרת קשר עם המורה, אתה צריך להיות גאה בעצמך על התיקון".
כבר למחרת בבוקר הייתי צריכה לחשוב על עידוד אחר, ולמצוא משהו שונה להגיד גם לאחיו. מטרת העידוד היא העלאת הערך העצמי של הילד. כשאתה מעודד, אתה רואה שקומתו של הילד שלך כאילו "גבהה" בכמה סנטימטרים, והמבט נעשה גא יותר.

אב מעודד את בנו

אז איך מעודדים?

האמינו בילד: "אתה יודע הכי טוב מה יצליח עבורך. מה אתה חושב שיעבוד?" (במקום ביקורת: "אתה לא עושה את זה נכון, בוא אני אראה לך", ובמקום שבח: "אתה גאון, קטן עליך").
תארו לפרטים את פעולת הילד: "אני רואה שאספת את כל המכוניות ושמת את הבגדים המלוכלכים בסל כביסה" (במקום ביקורת: "אבל למה השארת את המגבת הרטובה בצד, אף פעם אתה לא יכול לסדר עד הסוף?" ובמקום שבח: "איזה חדר מקסים! אתה ילד טוב").
תארו הרגשה: " תענוג להיכנס לחדר מסודר" (ואין להוסיף: "למה זה לא יכול להיות ככה תמיד?" או לשבח: "אני מאושרת שסידרת את החדר).
חזקו תחושה חברתית: "כל הכבוד שהוצאת את הכלב של השכן בסוף השבוע. הוא מאוד מעריך את העזרה שלך" (ולא: "אתה שכן טוב").
תארו השפעה של הילד על האחר: "תודה שסיפרת לסבתא איך היה בחוג. היא כל כך נהנית כשאתה משתף אותה בחוויות".
חזקו תכונת אופי: "זה מאד אחראי מצידך לבדוק בכל בוקר את ההודעות בסמארט סקול".
עודדו התמדה: "אתה צריך להיות גאה בעצמך שאתה קם מוקדם בבוקר להתאמן על ריצת 2,000 מטר" (מבלי להגזים: "בסוף תהיה יוסיין בולט").
תארו התקדמות: "הבוקר הצלחת לשפר את תוצאת הריצה ב-42 שניות!" (ואין להשוות לאחרים: "אם תתאמץ, תוכל לעקוף את גילי").
התמקדו רק בחיובי: עודדו את הילדים כשהם יוצאים בזמן, משחקים יפה, אוכלים עם סכין ומזלג.
הבחינו בשיפור: "תודה שזכרת לעדכן אותי שאתה על האוטובוס" (במקום: "למה אתה תמיד שוכח להגיד לי? כמה פעמים עוד אבקש" וגם לא: "אתה ילד כל כך אחראי!").

אמא וילד משחקים

מטרת העידוד היא שהילד ילמד לעודד את עצמו ואת האחר, ויתפתח למבוגר מעודד. בהתחלה מרגישים שהעידוד הוא מלאכותי, קשה ושובר את השיניים. הורים מספרים שהם מחפשים "מתחת לשטיח" איך לעודד את הילדים, אבל כמו כלים אחרים, העידוד הופך לשפה שגורה.
מובן, שמילים הן רק דרך אחת לעודד. גם חיוך, חיבוק, הקשבה, תקשורת פתוחה, אמפתיה וניסוח חיובי הן דרכים חשובות לעודד, ועל כך בפוסטים הבאים.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כרטיסים להופעות והצגות