אז מי צודק - אמא או אבא? - תיהנו מהילדים - הבלוג של טלי פלג - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אז מי צודק - אמא או אבא?

הורים שואלים אותי מי משניהם צודק ואיך לייצר חזית אחידה מול הילד. אבל אולי אין בזה בכלל צורך?

תגובות
הוריםפ נאבקים על הילד . הילד במרכז וכל הורה מושך את ידו

האם צריך ליצור "חזית אחת"? בניגוד למחשבה הרווחת - ממש לא. אנחנו לא במלחמה מול הילדים. כל אחד מאיתנו מגיע מבית אחר, עם סגנון הורות שונה ואפילו ערכים שונים, ולכן יש שוני בינינו בנושאי גידול הילדים. לכל הורה יש העדפות, רגישויות וגם "שריטות", וזה בסדר. בית דמוקרטי אמור להכיל שני סגנונות הורות שונים. העבודה שלנו היא לתת דוגמה לילדים על הדרך שבה אנחנו מוותרים, מתגמשים, מוצאים נוסחה שעובדת לשנינו, מקבלים ומכבדים את השונות בינינו.

כך לדוגמה, חשוב לי מאוד שהבית יהיה מסודר, ולכן, לפני שאני מגיעה הביתה בן זוגי אומר לילדים, "אמא בדרך, בואו נרים את הצעצועים מהשטיח, כי זה חשוב לה". אם הוא יגיד שסדר חשוב לו, הילדים יזהו במהרה את הזיוף, ויגידו, "אז למה המשרד שלך מבולגן?" או "אז למה אתה לא מרים את הגרביים?". כיוון שהילדים שלנו צופים בנו ורואים את השוני בינינו, אין טעם "לשחק אותה". עדיף להראות לילדים איך אנחנו מתגמשים כדי לבוא לקראת האחר בדברים החשובים לו. היכולת להתחשב באחר גם כשמדובר בדברים שלא חשובים לנו, היא מתנה שהילדים יקחו איתם לבגרות.

האם שני סוגים של שיגרות בוקר וערב מבלבלים את הילדים? לא. הילד צריך עקביות מול כל הורה, לאו דווקא עקביות בין שני ההורים. חלק מאיתנו הם "אנשי בוקר" שקופצים מהמיטה ומתקתקים את המשימות בזו אחר זו, ואחרים יותר חולמניים ומתקדמים לאט. יש לשער שאם תציצו לתוך ביתינו ב-6:45, תמצאו אותי מצחצחת את הכיור, ואת בן זוגי מתמתח במיטתו, ונמנע מתקשורת. זה לא אומר שאמא יותר טובה מאבא - לא כדאי להעביר לילדים מסר שרק אנשים מסוג מסוים (במקרה זה, תקתקנים) טובים יותר מאנשים אחרים (במקרה הזה חולמניים). טוב נעשה אם נסביר שלכל אחד יש את הקצב והסגנון שלו, ואנחנו מקבלים ומכבדים את זה ונערכים לזה. אמא אחת סיפרה שבבוקר היא צריכה עשר דקות שקטות לפני שמתחילים את ההתארגנויות. המסר לילדים, שעליהם להתחשב בבוקר באמא, ולשמור על השקט עד ש"תפשיר" – ולא להתחיל עם פסטיבל מספרי סיפורים ברגע שהיא מתעוררת - הוא ערך שהילדים יוכלו לעשות בו שימוש כל חייהם.

הורים רבים ליד הילדים

יש הורה שיקריא שלושה סיפורים לפני השינה, ואחר שיש לו סבלנות רק לסיפור אחד. אחד מאיתנו יותר סבלני לדחיינות בשלב המקלחות, והאחר מתחיל לצעוק ולהשתולל. הורה אחד מקפץ ומדלג עם הילד כמו ארנב והשני רוצה שיזדרז ויכנס כבר לרכב. אין כאן טוב או רע. שנינו בסדר. אחרי הכל אם שנינו היינו אותו דבר, ייתכן שאחד מאיתנו היה מיותר.

מה עושים כשיש צעקות ומריבות? כמעט בכל בית לאחד ההורים יש פתיל יותר קצר והוא ממהר להרים את הקול, לאיים או להעניש. או אז, נכנס ההורה השני לתמונה ומגן על הילד. התנהלות כזו לא באמת פותרת את הבעיה או מצמצת את התכיפות שלה. ההתנהלות המועדפת היא להסכים שההורה שהתחיל את פעולת החינוך יהיה זה שיסיים אותה. כל עוד לא צריך לקרוא לרשויות הרווחה, אין טעם שההורה השני ייכנס לתמונה. לעתים קרובות הילד רץ להורה הרגוע, מלשין ומבקש עזרה. אז כדאי להגיד "זה בינך ובין אמא/אבא. אני סומך/כת עליכם שתסתדרו".  אמא בסדנת הורים סיפרה בכאב שנמאס לה מ"הטיילת" בערב, והיא מושכת לילד בשיער כדי שייכנס לחדר. למרות שאני לא בעד אלימות, ביקשתי מהאבא לא להעביר ביקורת, לא להתערב ולא להרגיע את הרוחות. אחרי כמה ימים הבעיה נפתרה כלא היתה.

ילד מתרפק על אביו

האם אמא יודעת מה נכון יותר טוב מהאבא? לא, אבל רוב האימהות משוכנעות שהן יודעות יותר טוב. כשילדיי היו קטנים, יצאתי לשיעור פילאטיס. כשחזרתי, הבנתי שהילדים לא התקלחו ולא אכלו ארוחת ערב. כמובן שכעסתי והתשובה שקיבלתי היתה "לא יודע...לא ביקשו...לא יצא...". בזמנו חשבתי שזו תשובה לא רצינית ולא מספקת. היום ההמלצה שלי לנשים מבינינו היא להוריד את הסטנדרטים ואת השתלטנות. לא הכל צריך להתבצע בדרך שלנו. צריך ללכת הצידה ולאפשר לבן הזוג ליצור מערכת יחסים שונה ואחרת מול הילד – שתורמת לילדים דברים אחרים שקשה אפילו לשער.
אמא אחת סיפרה שהיא שולחת את בן זוגה ליום הורים בבית הספר ומבקשת שיקליט את המפגש, כי כשהוא חוזר הוא אומר ש"לא היה שום דבר מיוחד". לא מומלץ לבקש דבר כזה, שכן המסר המומלץ כלפי בן הזוג – שמועבר גם לילדים – הוא שאנחנו סומכים על בני הזוג שלנו, גם אם דרכי ההתנהלות שלהם שונות. אנחנו סומכים עליהם ביום ההורים, אצל השיננית, כשמקפיצים לחוג או כל משימה לוגיסטית ונפשית אחרת. כששני ההורים כשירים לבצע את כל המשימות, כל מה שצריך לבדוק זה מי פנוי באותו הרגע. זה נכון שהרבה פעמים אמא יותר פנויה, אבל דווקא משום כך, חשוב שנאפשר לאבא גם לקחת חלק, ונכבד את ההתנהלות השונה שלו.

אז מה ההמלצה? ללמוד יחד (אני ממליצה על סדנאות אדלר – יש מאות כאלה ברחבי הארץ, הניתנות על ידי גופים ומדריכים שונים) איך זוכים בשיתוף פעולה בלי שימוש בכוחניות מצד אחד וללא ההרגשה שמבטלים את אחד הצדדים מצד שני. חלק קשה והכרחי אחר, הוא לעודד את בן/בת הזוג על כל שינוי ומאמץ שהם עושים - אפילו הקטן ביותר. במקום לבקר אחד את השני ולבחון כל צעד בפנס וזכוכית מגדלת, בחרו לראות את כל הטוב שהם כן עושים. בעיות יש בכל משפחה – ההבדל העיקרי בין המשפחות הוא הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם הבעיות ופותרים אותן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#