מה עושים כשהילד משקר?

אפשר להתאכזב, לגעור ולהשפיל ילד המספר לנו שקרים. ואפשר גם לפעול אחרת, וליצור אווירה שתעודד את הילדים לספר את האמת אפילו בשלב החשוב והמסוכן ביותר - גיל ההתבגרות

טלי פלג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בובות פינוקיו
חשוב להקשיב לילד, להסביר את ההשלכות של השקר ולראות אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות להגשמת חלק מהמשאלות

ילדים משקרים, ומי שטוען אחרת, מוזמן להיזכר בתקופת ילדותו שלו. כשהם קטנים, הם משקרים באשר לצחצוח השיניים, שטיפת ידיים או הדחת האסלה. כשהם גדלים מעט יותר, נכנס אלמנט הדמיון והם ממציאים סיפורים שקריים על המתרחש בגן. בגיל ההתבגרות ההשלכות עלולות להיות גדולות הרב יותר, אבל גם אז, חשוב שההורים לא יגיבו בזעם, יבינו מה עומד מאחורי השקר, יפעלו בהתאם ויזכור שהשקר לא מכוון נגדם, אלא משרת את הילד. 

מה עושים עם שקרים קטנים של ילדים קטנים? עוקפים אותם. כשהילד חוזר עם ידיים מלוכלכות לאחר ש"שטף ידיים", אפשר להגיד לו שלפעמים צריך לשטוף פעמיים. הילד מבין שאתם יודעים שהוא לא שטף ידיים ושהוא משקר, אבל הוא שמח שלא תוייג כשקרן ולא נתפס על חם והושפל. לכן, יש סבירות גבוהה יותר, שבפעם הבאה הוא אכן ימלא את בקשותינו ולא ימהר להכחיש. כשבני הקטן היה במקלחת, בעלי שאל אם כבר חפף את הראש, והילד אמר שכן. אלא שהשיער היה יבש לגמרי, ובעלי כעס. במקום להתעצבן ולהיכנס לעימות, מומלץ לומר, "לפעמים צריך לחפוף פעמיים" ולסגור את הסוגייה. דבר נכון עוד יותר יהיה לנסות להימנע מהשקר, ולא לשאול את הילד שאלה שאנחנו יודעים את התשובה עליה. חשוב לזכור שהילד שיקר, כי לא התחשק לו לחפוף את הראש ולא בגלל שהוא רצה להרגיז. כאמור, השקר הוא בעד הילד ולא נגד ההורה.

ילדים רבים משקרים שהם טיילו בעולם, קיבלו מתנות, חוו חוויות ובעצם מדובר במשאלות לב

מה עושים עם שקרים "בינוניים"? הכוונה היא לשקרים דמיוניים. בגיל שש בני חזר הביתה וסיפר "שהיום היתה שריפה בקפיטריה". מיד התקשרתי לברר את העניין עם בית הספר, והבנתי שלא היה ולא נברא. במקום לכעוס עליו שהוא ממציא סיפורים ומכניס אותי ללחץ, הצעתי שכל יום כשהוא מגיע מבית הספר, הוא יספר לי סיפור אחד דמיוני ואחד מציאותי וגם אני אספר לו סיפור אחד דמיוני ואחד מציאותי. אל דאגה, לא מדובר ביצירת נוהל מתיש של שנים, אלא בכמה שבועות הנותנים במה לדמיון של הילד, במקום לתיוג שלו כשקרן. ילדים רבים משקרים שטיילו בעולם, קיבלו מתנות, עפו בשמיים - ועוד ועוד חוויות שכולן למעשה משאלות לב. חשוב להקשיב לילד, להסביר את ההשלכות של השקר ולראות אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות להגשמת חלק מהמשאלות. לעתים הילד יסתפק בהקשבה ובהכלה שלנו אותו.

ומה באשר לשקרים מורכבים? פה כבר קשה לנו מאוד. אנחנו מאוכזבים, כועסים ושואלים את עצמנו במה כשלנו בתהליך החינוך. גם פה, במיוחד פה, חשוב לזכור שהשקר לא נגדנו אלא בעד הילד. עלינו לשים את הרגשות בצד ולראות מה הבעיה שעומדת מאחורי השקר ואיך אפשר לעזור לילד. כך לדוגמה, כשמוצאים כדורים משלשלים בתיק של המתבגרת והיא אומרת שהם של חברה, חשוב לא להיות מוטרדים כרגע מהשקר עצמו אלא לבדוק אם היא מנסה לרדת במשקל ולנסות לנתב אותה לדרך יותר בריאה; ילד שלא מספר שנכשל במבחן, זקוק כנראה לחיזוק ולאופצייה להעזר במורה פרטי; בן שמונה שגונב כסף מהארנק של ההורה אולי צמא לדמי כיס; בן 16 שרכש אופניים חשמליים מכספיו וללא ידיעת הוריו, הסכים להסתפק בשדרוג משמעותי של אופניו הרגילים אחרי שהשקר התגלה.

מה מומלץ שלא לומר כשהילד משקר? אין טעם לומר "אתה יכול לספר לנו הכל, רק אל תשקר", כי המשפט הזה לא עומד במבחן המציאות. אם בפועל כשהילד משתף במעשה בעייתי שעשה, ההורה מאוכזב, כועס ומעניש, הילד יבחר בפעם הבאה לא לספר את האמת. אלפרד אדלר אמר שיש לפעול באמצעות Trust Movement כלומר, הילד בוחן את ההתנהגות שלנו ולא את מה שאנחנו אומרים, שכן המעשים שלנו הם שמשפיעים עליו, ולא הנאומים. אדלר הסביר שקיימות שתי לשונות: הלשון בפה (דיבור) והלשון בנעל (פעולה) - וללשון בנעל יש משקל גדול בהרבה. לכן, כשילד מספר לנו על מעשית בעייתיים מצידו, נסו שלא לשפוט אותו במקום. הודו לו על השיתוף והכנות, היו אמפתיים ("אני מתארת לעצמי שהיית מאוד בלחץ אם בחרת להעתיק במבחן") והימנעו מלנזוף בו. אחרי שנרגעתם וכעבר כמה שעות, שבו עם הילד ללבן את הבעיה.
בנוסף, אין טעם להשתמש במילים כמו משבר אמון, קווים אדומים או כלא, כי זה מתייג את הילד כפושע או כשקרן ו"מצמצם" אותו ואת הסיכוי לשמוע את האמת.

חשוב שההורה לא ישתולל, יבין מה עומד מאחורי השקר, יפעל בהתאם ויזכור שהשקר לא נגדנו אלא בעד הילד

איך מצמצמים שקרים? בונים הסכמים יחד, ולא בסגנון "אנחנו החלטתי", ומוכיחים לילדים בזמן אמת שאנחנו לא מענישים אלא פותרים בעיות. בכל פעם כשגיליתי שילדיי משקרים, שאלתי את עצמי איך אני יכולה ליצור אווירה משפחתית שלא תגרום להם לשקר. כשילדיי היו קטנים היה הסכם בסגנון אנחנו "החלטתי" שכל יום אוכלים רק חטיף אחד. באחד הימים כשניקיתי את חדר הצעצועים מצאתי "בונקר" מעטיפות של חטיפים ועיניי חשכו. כמובן שכעסתי מאוד, אבל אחרי שנרגעתי דיברתי איתם ואמרתי להם שנראה לי שהחוק הזה של חטיף אחד ביום לא ממש עובד, כי לפעמים בא להם עוד אחד ומה לדעתם אפשר לעשות. הפתרון שלהם היה שבימים שהם רוצים חטיף נוסף הם יאכלו יותר "בריא". זו היתה הזדמנות עבורי להוכיח להם שאין ממה או ממי לפחד.

לכל משפחה יש בעיות, השאלה היא אם ההתנהלות שלנו בונה או מחריבה את היחסים. חשוב לזכות בכנות של הילדים כבר כשהם קטנים כדי לסלול תשתית אמון בגיל ההתבגרות, אז נרצה לדעת אם הם מעשנים, שותים אלכוהול, מקיימים יחסי מין ופרטים רבים נוספים. 

טלי פלג

טלי פלג | תיהנו מהילדים

אני טלי פלג, נשואה +2. "הרומן" שלי עם גישת אדלר התחיל לפני 15 שנה. התמודדנו עם בעיות שינה קשות שנפתרו אחרי הרצאה אחת של שעתיים. משם עברנו לבעיית "יללות" של אחד הילדים, שהטריפה אותנו, וגם אותה צלחנו. למדתי שבמקום לסבול במשך חודשים או שנים, צריך לפתור את הבעיה.

אני מאמינה שדמוקרטיה היא שלטון החוק ולא שלטון הילד. שחשוב לפתח אצל הילד מיומנויות תקשורת, חשיבה וקבלת החלטות, ולזה מגיעים באמצעות פורמט מכבד של פתרון בעיות עם הילד. גרתי בארצות הברית, למדתי הנחיית קבוצות בארגון PEP ובארגון Positive Discipline, ובארץ למדתי ב"מכון אדלר". אני שולחת כבר 10 שנים טיפ שבועי ל-10,000 הורים בכל העולם, הנחתי 130 סדנאות הורים לצעירים ולמתבגרים בארצות הברית ובארץ, אני מדריכה באופן פרטני, התנדבתי בהדרכת אסירים בכלא ואני מרצה בארגונים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ