מתי לדבר עם הילדים על מין? - תיהנו מהילדים - הבלוג של טלי פלג - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי לדבר עם הילדים על מין?

אחת לחודש אני מקבלת טלפון מהורה בפניקה, המדווח שבנו או בתו היו חשופים לפורנו או שבית הספר פנה אליו, כי הם מדבר בשפה מחשידה ועל תכנים בעייתיים. לימוד מיניות לא כולל שיחה אחת או שתיים בגיל ההתבגרות, אלא הדרכה ושיח פתוח לאורך כל השנים. אז על מה לדבר בכל גיל?

תגובות
אמא בהריון מראה את הבטן שלה לילדתה הקטנה

מתחילים בגיל שנתיים. כשהילד בן שנתיים חשוב שנקרא לאיברי המין בשמות הנכונים - פין ופות -  ולא נמציא להם שמות ילדותיים. בנוסף חשוב להבין ששפת האהבה שלנו, היא בדרך כלל שפת האהבה של הילד, כלומר אם אנחנו מנשקים אותו בפה, סביר להניח שהוא ינשק אנשים אחרים בפה. אבא קיבל טלפון מהגננת שביתו מנשקת את כולם בפה והחיידקים בגן חוגגים. הוא הופתע כששאלתי אותו אם הוא מנשק אותה בפה והיה בהלם כשהצעתי לו להפסיק את ההרגל, כי בגיל הזה קשה לילד לעשות הפרדה בין גילוי אהבה בבית ובחוץ.

בגיל שלוש-ארבע נקריא לילדים את ספר הדרכה מתאים, כמו "הגוף שלי הוא רק שלי", נצפה בסרטונים על בסיס חודשי (שטיפת מוח חיונית) ונזמין את הצגת הילדים לגן. בספר מעבירים מסרים חשובים כמו ההבדל בין סוד טוב (אמא בהריון, מסיבת הפתעה) לסוד רע כמו נגיעה באיבר פרטי. בנוסף, הספר מסביר שאיבר פרטי הוא בעצם כל מה שמתחת לבגד ים. כשקראתי לבני את הספר היה כתוב שאם הוא לא רוצה לתת נשיקה לדוד, הוא לא חייב ושכשהוא אומר "לא" - זה "לא". הוא מייד שאל אותי "אז למה אתם ממשיכים לתת לי נשיקות ונשיכות בטוסיק, אפילו שאמרתי לכם לא?". התבאסתי, אבל הבנתי שלילד יש נקודה. לקח לנו כמה ימים להיגמל מההרגל המהנה הזה.

לפעמים באזור גיל שלוש הילדים מתחילים לאונן, ומכיוון שבחברה שלנו אין טולרנטיות לסקרנות מינית הכוללת נגיעות, חשוב להסביר לילדים שאוננות (קראו לפעולה בשם) היא טבעית ומותרת, אך חייבת להתבצע בפרטיות ובחדר. כלומר הדגש הוא לא בגן ולא עם אחרים. בנוסף, במידה ויש נגיעות באיברים פרטיים של האחר בזמן האמבטיה, שווה לשקול להפסיק אמבטיות משותפות עם ההורה, עם אחים או עם ילדים אחרים.

בגילאי חמש-שש או אם השאלה עולה מוקדם יותר, חשוב להקריא ספרים המסבירים איך מגיעים ילדים לעולם, כמו "איך נפתלי בא לעולם". ודאו שגיל הילד כתוב על הספר. המסר המועבר הוא שאנחנו המקור של המידע ושיש שיח פתוח בבית. הורה פנה אליי כי בתו מאוננות ושואלת המון שאלות. הצעתי לרכוש ספר שמתאים לגילה, להקריא לה ובכך לספק את סקרנותה. הוא הסכים אבל סיפר מאוחר יותר שהיה נבוך כשהגיעו בספר לתאור גוף האדם ונפגשו עם המילה "דגדגן". להפתעתו, כשהיא ראתה את הציור נפקחו עיניה לרווחה והיא אמרה שהיא יודעת איפה זה. עבורנו מדובר במילה עם קונוטציה אינטימית אך עבור הילדים זה כמו להגיד מצח או רגל, - זה איבר בגוף. בנוסף, כשהילד שואל שאלה כמו איך מביאים ילדים לעולם וההורה "מתייבש", אין טעם לענות מיד אלא לומר שנדבר על כך עוד כמה שעות. אחרי "שהחזרתם דופק", חשוב לבדוק מה הידע הקיים אצל הילד בנושא הספציפי לפני שנענה על התשובה. אם בסולם 1-10 הידע של הילד הוא 4, כדאי שהתשובה שלכם תהיה במדרג 5 ולא יותר.

ילדים בבית ספר יסודי נחשפים לסרטוני סקס באינטרנט החל מגיל שמונה. זה קורה בצהרון, כשנפגשים אצל חבר ואפילו בהפסקה בבית הספר. כאשר נודע לכם כי ילדכם נחשף לסרטון פורנוגרפי מומלץ לדבר עם הילד ללא כעס. הסבירו כי מדובר בתופעה שכיחה באינטרנט, והבעייתיות היא שיש פער בין הסרט לבין המציאות. הסרט לא מייצג את החוויה הבתולית העתידית, הגודל הנורמלי, ההרכב, הקולות, ולכן עושה נזק וגורם תסכול.

חינוך מיני

נסו לברר, באופן רגוע ולא מאיים, כמה שיותר פרטים: מתי צפה בסרט, עם מי, באיזו תדירות הוא נתקל בסרטים כאלו ומה הרגשתו בנושא. בדרך זו תקבלו תמונה ברורה יותר לגבי רמת החשיפה. הימנעו מליצור אוירה של חקירה, ותרגלו איתו איך אומרים "לא" בפעם הבאה שחבר או אח גדול של חבר משתף אותו בסרטון: "כבר ראיתי את זה; לא בא לי עכשיו לראות את הסרט הזה; זה מגעיל אותי; אני הולך לאכול; באתי לשחק עם..." וכו'.

בנוסף, חשוב לרכוש ספר גם בגילאים האלו ולהקריא לילדים. ילד בן שבע הופתע לקרוא בספר על זקפת בוקר, ואמר לאימו שעכשיו הוא מבין מה קורה לו כל בוקר ושזה בעצם נימי דם שמתרחבים ולא כמו שהוא חשב, שהעצם גדלה וקטנה. האמא לא היתה מעלה על דעתה שיש לילד שאלה על זקפת בוקר, ובזכות הספר נפתח ערוץ תקשורת בנושא כל כך חשוב - המיניות. הילדים שלנו חכמים, סקרניים, גופם מתפתח ויש להם שאלות. חשוב שאנחנו נהיה המקור של האינפורמציה ושהם ישמעו את הגרסה הנכונה ולא את הגרסה של החברים או הדימיון שלהם.

ילדים בחטיבת ביניים הספר המומלץ בגיל הזה הוא בסגנון "על בנים ועל בנות". בגיל הזה סביר להניח שהילדים צופים מדי פעם בפורנו. לא מומלץ להעביר מסר שאסור לצפות בפורנו, אלא להסביר את ההשלכות של הצפייה. חשוב לחפש הזדמנויות למידה שוטפות. השיחה על מיניות היא לא שיחה אחת רצינית וכבדה לפני בר או בת המצווה, אלא משפט או פסקה אחת לשבוע. כמו ממטרה שמטפטפת מים המחלחלים לאדמה ומרווים את הצימאון, כך גם ההורה צריך לטפטף את הערכים והשקפת העולם שלו. "טפטוף" אחד יכול להתרחש בזמן הצפייה בתוכנית ריאליטי. נניח: "לא מכובד לדבר בשפה הזו"; "הלבוש הזה לא לעניין ומעביר מסר מיני בעייתי"; "אם הבחורה לא מעוניינת, אז צריך לכבד את זה"; או "זה לא יפה שהם מרכלים ומספרים דברים אינטימיים על חבריהם".

"טפטוף" אחר יכול להיות לדבר על מקרה שהיה בחדשות, לדוגמה: "שמעת על המקרה שילדה בת 13 קיימה יחסי מין עם שישה ילדים? לדעתי מדובר בילדה שחיפשה את המקום שלה ובילדים סביבה שניצלו את זה. חשוב לזכור שצריך לכבד את עצמך ואותה. זה ש'נותנים' משהו 'בחינם' זה לא אומר שצריך לקחת. יחסי מין זה קודם כל יחסים. סביר להניח שהסיבה שזה קרה היא כי הילדים צופים בפורנו ושם נראה להם לגיטימי לקיים יחסי מין בקבוצה או אפילו כשהבחורה אומרת 'לא' או בכוח. הפורנו נותן לגיטימציה לחוויה מינית שלא מתאימה לגילכם והיא גם לא חוקית". לצערי החדשות מלאות מקרים שאפשר למנף לשיחה כנה ופתוחה עם ילדינו.

ילדה מציצה מתחת לשמיכה

עם מתבגרים בתיכון אנחנו בשלב הכי מאתגר, כי מצד אחד הם צריכים את ההכוונה שלנו ומצד שני אנחנו נבוכים או סומכים על המערכת שתספק חינוך מיני. ייתכן שגם החרבנו את היחסים איתם עקב מאבקי כח מיותרים, ולא נשאר לנו עם מי לדבר או על מי להשפיע. 80% מהמתבגרים מדווחים שהיו שמחים שההורים שלהם היו משוחחים איתם על מיניות ועל דברים שמעסיקים אותם, במקום שיריבו איתם על על זמן מסך, לימודים וסידור חדר. חשוב לקחת זמן אחת לשבוע או אחת לשבועיים ולבלות בנפרד עם המתבגר, לחלוק תחביב או לצאת ביחד לבילוי. כשהיחסים עם המתבגרים טובים, נצליח להשפיע עליהם. זה לא אומר שהם יקשיבו לנו, אבל לפחות יכללו את דעתנו בנוסחה שלהם לפני שהם מקבלים החלטה.

חשוב לשאול שאלה השלכתית לגבי חבריהם, ולהסיק שהתשובה כוללת לעתים גם אותם. מתבגר בכיתה ט' שיתף שילדה בשכבה נכנסה להריון ולקחה פוסטינור, מתבגרת סיפרה שהם שותים אלכוהול בבית של חברה ומתבגר אחר סיפר על קבוצת המעשנים בכיתה. כמובן שחשוב לא להשתולל ולא לאיים, כדי שערוץ התקשורת יישאר פתוח. במקרה שהמתבגר פחות מפותח מינית ולא בענייני בנים או בנות, חשוב להעביר מסר שזה בסדר ונורמלי, ושכל אחד מתקדם בקצב שלו. במידה שאנחנו יודעים שהמתבגרים מקיימים יחסי מין, חשוב לוודא שהמתבגרת או החברה של המתבגר ביקרו אצל רופא נשים. לכו איתם או עדכנו אותם על מרפאות שנותנות שרות ללא עלות וללא נוכחות הורה. אולי הם בשלים לקיים יחסי מין, אבל הם בטח לא בשלים להפוך להורים.

ומה לגבי ערבות הדדית? חשוב להסביר לילדים שאם הם שומעים על מקרה שקשור למיניות, לאי צדק או לסכנה - חשוב שהם יעבירו את המסר אליכם או ידווחו בצורה אנונימית ליועצת או למחנך הכיתה (השארת פתק בעילום שם). זו החובה שלנו כחברה. אמא ספרה ששמעה שילדה בכיתה ה' הזמינה שני בנים, הורידה חולצה ונשארה עם גוזיה. ברגע שהגיע לידינו מידע כזה, חשוב להעבירו הלאה. זה מביך, לא נעים ואולי אפילו מדובר במידע לא מדויק, אבל אם היינו בצד השני, היינו רוצים מאוד לקבל את המידע ולטפל בנושא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#