למה הילד מנג'ס ומציק, ואיך מפסיקים את זה? - תיהנו מהילדים - הבלוג של טלי פלג - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הילד מנג'ס ומציק, ואיך מפסיקים את זה?

הילד מיילל במקום לדבר? הילדה מתעקשת שתלבישו אותה בבוקר אף שהיא מסוגלת להתלבש בעצמה? ואולי הנער רוצה ש"תצילו" אותו בכל פעם שהוא שוכח משהו? כך תילחמו בתופעה הנפוצה "העסקת יתר"

תגובות
ילד עושה תנועה מגונה עם הידיים

על פי גישת אדלר, ילד מיילל משדר על "תדר" של העסקת יתר. בידי ההורה קיימים כמה כלים פרקטיים שיעזרו למתן את ההתנהגויות המפריעות: התעלמות, יציאה מהחדר, הסחת דעת, מגע ללא קשר עין, מילת קוד, פתרון בעיות, עידוד לעצמאות, לתרומה ולמועילות וכמובן Special Time.

ילדים צמאים להתייחסות ולתשומת לב ואנחנו ההורים מרגישים שלמרות שאנחנו נותנים להם את כל כולנו, משקיעים בהם ומבלים איתם, הם לא נרגעים ולא שבעים אותנו. האם הצורך להתייחסות מצד הילד הוא בור ללא תחתית?

מהי תשומת לב שלילית? רודולף דרייקורס חילק את ההתנהגויות המפריעות של הילד לארבע מטרות או דרכים מוטעות להרגיש שייך. העסקת יתר היא דרך אחת בה הילד מקבל באמצעות אסטרטגיה שלילית תשומת לב מוגזמת. ההנחה המוטעית של הילד היא שהוא "מרגיש שייך" כשההורה מתייחס אליו או נותן לו שרותים מיוחדים, למרות שהוא יודע לבצע אותם בעצמו. כך לדוגמה, ילד יילל, ירביץ לאחיו, יפתח ויסגור מגירות, יתלוש עלים מהעציץ, יזרוק אוכל על הרצפה או יתעקש שילבישו אותו. הילד למד איזו דרך מפעילה את ההורה, הוא יזחל לכיוון מפסק החשמל, יחכה ליצירת קשר עין עם ההורה ואז יחייך וייגע בחשמל. כשההורה ייבהל ויתרגז - הילד ירגיש ש"מצא" את השיטה ה"נכונה". 

איזה מחיר משלמים הילד וההורה? לעתים הילד בוחר לרצות את ההורה והוא "מכור" לפידבק. הוא מעדכן אותו כל כמה דקות: שטפתי ידיים, הלכתי לשרותים, עשיתי שיעורים, שתיתי מים. מדובר בטקטיקה מתישה לילד ולהורה. ילד שעשה את הדבר הנכון והביא לאח שלו את המוצץ, צריך להרגיש טוב גם מבלי לזכות ב"כל הכבוד!" מההורה. כשילד בונה פאזל וקורא להורה להתרשם מכל חלק שחיבר, הוא עסוק בקבלת חיזוקים מההורה ולא פנוי להנאה מבניית הפאזל. ילד מרצה יגדל עם ההנחה המוטעית שכדי להרגיש שייך, הוא צריך לרצות את החברים, את בת הזוג או את הבוס. לעתים המחיר שנשלם יהיה כבד יותר והילד יפתח טיקים, יתחיל לגמגם או אפילו ימציא מחלה - הכל כדי לזכות בהתייחסות כלשהיא מצד ההורה.

פינוק הוא מחיר כבד נוסף שהילד עלול לשלם. במקום לקום בבוקר, לבחור בגדים ולהתלבש, הילד מתפנק ורוצה שילבישו אותו. ההנחה המוטעית שלו היא ששרותים מיוחדים הם אינדיקציה לאהבה. עידוד לעצמאות הוא פתרון שמלמד את הילד שיתוף פעולה ומחליף את הפינוק בתחושת מסוגלות. ילד מפונק שהוריו לא משכילים להעביר את האחריות אליו, יגדל להיות בוגר מפונק עם השקפת עולם במסגרתה הוא במרכז העולם. מדובר בחוזה שגוי, המבטיח לאדם ולסובבים אותו קושי ואומללות.

ילד נוגע בתקע

הילד הוא "דוגמן" בזירת הקרב. העסקת יתר היא סוג של "ריקוד" בין הילד וההורה. כשבני היה בן שלוש, הוא סירב לישון שנת צהריים למרות שהיה מאד עייף. בכל יום אחרי ארוחת הצהריים ביקשתי ממנו שילך לנוח והוא הלך לחדרו, ויצא כעבור דקה כשחיוך מרוח על פניו. ה"ריקוד" הזה התקיים שלוש פעמים. הרגשתי שהוא כמו הדוגמנית בזירת האיגרוף המחזיקה שלט עם מספר הסיבוב בקרב. בפעם הראשונה שיצא מהחדר הוא החזיק שלט עם הספרה "1" ובפעם השניה שלט עם הספרה "2" וכך הלאה, כשהמטרה היא התשה.

בשלב מסוים הבנתי שעליי לחדול משיתוף פעולה עם הריקוד המתיש הזה, ולפעול בדרך אחרת. קבענו יחד שהוא לא חייב לישון, אבל עליו לשכב לנוח חצי שעה במיטה, והוא זה שיחליט אם לקרוא ספרים או להירדם. בפועל, הוא נרדם על הספר ברוב המקרים. הפתרון התאים לשנינו, כי אני קיבלתי חצי שעה של שקט ומנוחה והוא החליט מה הוא עושה במנוחת הצהריים.

האם זה מנומס להתעלם מהילד? אחד הפתרונות להעסקת יתר היא התעלמות. הורים רבים מרגישים לא בנוח להתעלם מהילד, אך ההתעלמות היא לא מהילד אלא מההתנהגות המפריעה. כמו שצמח גדל בזכות מים, אור ודשן, כך גם התנהגות מתחזקת בכל פעם שמתייחסים אליה. ההורה צריך להפסיק ל"תדלק" התנהגות שלילית מפריעה, לא להתייחס אליה, להתעלם, לצאת מהחדר, להתרחק מהילד או להסיח את דעתו. הדגש פה הוא לא לדבר על הבעיה. כשילד נוגע במפסק חשמל בפעם הראשונה, אנחנו צריכים להסביר. אבל כשהוא שב ונוגע, עלינו להרחיקו ללא מילים. בכל פעם שנאמר "חשמל זה מסוכן", אנחנו מחזקים את ההסתברות שהוא יגע בחשמל.

כשילד מיילל אנחנו צריכים לצאת מהחדר או לשנות נושא, אבל לא לדבר על היללות ולא לומר "תפסיק ליילל", "לא נעים לי כשאתה מיילל", "אענה לך כשתדבר כמו בן אדם" וגם לא, "לך לחדר עד שתירגע". כל משפט שנאמר בנושא הוא "תדלוק" שמגביר את תופעת היללות. אבא סיפר שביתו בת השלוש אומרת "אבא אני אוהבת אותך" בכל פעם שהוא עסוק בשיחה עם קליינט או עם אישתו, או כשהוא מבשל. גם פה מומלץ להתעלם, אפילו שמדובר במשפט כובש וממיס, כי הוא נאמר בזמנים לא נוחים. חשוב לחבק, לנשק ולומר שאנחנו אוהבים אחד את השני, אבל זה פחות מתאים כשאנחנו מטגנים שניצלים בשמן חם. התעלמות יכולה לעזור גם במקרים שההורה מדבר בטלפון והילד מפריע. פה ניתן להוסיף גם מגע בכתף של הילד ללא קשר עין וללא מילים. הדגש הוא מתן תשומת לב באופן חיובי מינימלי ללא "תדלוק" מילולי שלילי: "אל תפריע" או "אתה לא רואה שאני מדברת" או "עוד שתי דקות".

מה הקשר בין הארי פוטר ויללות? כשבני היה מיילל, בעלי ואני היינו משתגעים ומכיוון שהיה לנו קשה להתעלם בחרנו בטקטיקה נוספת - בחירה במילת קוד. ישבנו ביחד עם הילד וקבענו שבכל פעם שהוא יילל אנחנו נאמר מילה מסוימת שהוא בחר, "מאלפוי", דמות דמיונית מהארי פוטר. בזמן היללות במקום לתדלק אותן ולומר "מספיק ליילל", אמרנו "מאלפוי", וזו היתה תזכורת ידידותית עבורו להתאפס ולשנות אנרגיות. גם במצבים של הרגלים מגונים כמו חיטוט באף או כסיסת ציפורניים ניתן להשתמש במילת קוד שנקבעה מראש על ידי הילד ומזכירה לו להפסיק עם ההרגל המגונה. הדגש פה הוא שיחה בזמן רגוע ובחירת קוד על ידי הילד שיחליף את הכעס או ההשפלה של ההורה.

מהי העסקת יתר אצל מתבגרים? האינדיקציה שאנחנו נמצאים בסגנון יחסים של העסקת יתר היא תחושת ההורה. בכל פעם שההורה מרגיש מוטרד, מותש או רוצה להזכיר משהו לילד, סימן שהיחסים משדרים על תדר של תשומת לב שלילית. מתבגרת בתיכון התקשרה על בסיס שבועי להורה וביקשה שיקפיצו לבית הספר טייץ שחור, כי היא שכחה אותו בבית. זו דרכה השלילית לקבל תשומת לב מההורה. כל שיחת טלפון כזו לוותה בתלונות מצד ההורה שלפעמים הסכים לעזור ולעתים סירב. הבעיה היא "הריקוד" שמשחית את היחסים. אחרי תהליך פתרון בעיות בזמן רגוע, הוחלט שהמתבגרת תשאיר זוגות נוספים של טייץ בלוקר בבית הספר, למקרה שתשכח.

ילד בוכה על הריצפה
Getty Images

לאחרונה שמתי לב שאחת לחודש המתבגר שלי מאבד את כרטיס ה"רב קו", ומכיוון שיש בכרטיס יתרה כספית אני "מתגייסת" למבצע חיפוש מדוקדק בכל התיקים, המעילים והמגירות בבית. כשהבנתי שמדובר בהעסקת יתר החלטתי לשנות "ריקוד" ופשוט לומר, "מה אתה רוצה לעשות?" או "איך תפתור את הבעיה?". לפעמים הוא לוקח כסף מזומן כי הוא ממהר, לפעמים הוא הולך להוציא כרטיס רב קו חדש וסופג את העמלה, ולפעמים הוא מחפש ומוצא את הכרטיס. מה שבטוח הוא שאני החלטתי להפסיק להתעצבן ולהתייצב בכל פעם שהוא לחוץ ליד הדלת ללא הכרטיס וממהר לאוטובוס שמגיע בעוד חמש דקות. במקרים אלה התעלמות מהבעיה לא אפשרית, אבל במקום לסבול ולחיות עם הבעיה צריך למצוא זמן רגוע ולפתור אותה בשיתוף עם המתבגר.

איך אפשר למנוע העסקת יתר? עד עכשיו דיברנו על מה עושים בזמן העסקת יתר, אבל שלב המניעה הוא לא פחות חשוב. מכיוון שהצורך של הילד הוא שייראו אותו וייתייחסו אליו חשוב לעשות עם הילד special time אישי עם כל ילד ועם כל אחד מההורים. בצורה הזו הילד מקבל התייחסות חיובית וישירה ולא מחפש אותה בדרכים עקיפות ושליליות. גם עידוד לתרומה ולמועילות הוא פתרון מונע ומנצח. כשילד בן שנה ועשרה חודשים שופך על הרצפה את צלחות המים והאוכל של הכלב ומעסיק את ההורה, במקום לכעוס עליו או להרים את הצלחות על השיש עדיף לנתב את האנרגיות של הילד לתרומה ולהרגשת מועילות. ברגע שהפעוט עסוק במילוי הקערות במים ובאוכל בעצמו עם עזרה מההורה, הוא יפסיק לשפוך אותם. במקום להתרכז באיך לגייס את תשומת הלב של ההורה באופן שלילי, הוא מטפל בכלב ומרגיש משמעותי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#