איך מפסיקים להיאבק בילדים ועוברים לשיתוף פעולה? - תיהנו מהילדים - הבלוג של טלי פלג - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך מפסיקים להיאבק בילדים ועוברים לשיתוף פעולה?

הילד מסרב לאכול ואנחנו מפתים באמצעות קינוח; הילדה הולכת לישון וחוזרת כל שתי דקות ל"טיול" בעוד אנחנו מאיימים עליה בעונשים. איך מפסיקים את מאבקי הכוח וממשיכים לעבר עתיד טוב יותר המכבד אתכם ואת הילד?

תגובות
"הארץ"

מאבק כוח היא השנייה מבין הדרכים המוטעות של הילד להשגת תחושת שייכות, כך על פי רודולף דרייקורס (הדרך הראשונה היא העסקת יתר). הילד מרגיש שייך ובעל ערך רק כשהוא הבוס, כשאף אחד לא יכול להחליט עליו או לשלוט בו, וכשההורה עושה מה שהילד אומר. בסגנון יחסים של מאבק כוח גם ההורה מרגיש פגיעה בערכו, הוא כועס שנלקחת ממנו הסמכות, ומגיב בהפעלת יותר כוח. העניין בא לידי ביטוי במקומות היומיומיים והמתישים ביותר, כמו גמילה ושינה. ההורה חושב שהוא יכול לגרום לילד ללכת לישון, לאכול או להיגמל מחיתולים, אך הילד מבין שלהורה אין באמת שליטה על הסוגרים שלו ומכאן מתחילה ה"חגיגה".

מתי מתחיל סגנון היחסים של מאבק כוח? מאבקי כוח מתחילים בגיל מאוד צעיר כשהתינוק מסרב לנעול נעליים ומותח בכוונה את הרגליים. ההורה הממהר בכוח נועל לו את הנעליים. המאבק ממשיך כשההורה קושר בכוח את הילד בכסא תינוק ברכב, גוזר בכוח ציפורניים, מצחצח בכוח שיניים ומכניס לאמבטיה בכוח. המסר הוא שיש אנשים גדולים, חזקים ושולטים ויש אנשים קטנים, חלשים וחסרי אונים. כך מחפש הילד דרכים שבהם הוא יהיה זה שישלוט בסיטואציה ויכניע את ההורה. עלינו לזכור שהמטרה היא לא ללמוד איך לגרום לילד להכין שיעורי בית או לסדר את החדר, אלא איך לצאת מסגנון יחסים כוחני כדי לזכות בשיתוף פעולה ולפעול בשיוויון ערך.

מה המחיר שנשלם בסגנון יחסים של מאבק כוח? מחירים כבדים ומיותרים. ראשית, מדובר בהחרבת היחסים עם הילד שלא מרגיש אהוב, בטוח, רצוי או נחוץ, אלא בעייתי, נודניק ומתיש. שנית, סגנון יחסים של מאבק כוח יתדרדר בתוך כמה חודשים או שנים לסגנון יחסים של נקמה. ממצב של חוסר שיתוף פעולה יסלימו היחסים לכאלה שבהם הילד מרגיש פגוע ורוצה לפגוע בחזרה בהורה באופן פיזי או רגשי. זאת כיוון שהפסד מתמשך במאבקי כוח יוצר את התשתית ליחסים נקמניים. בנוסף, ההורה יאבד את היכולת להשפיע על הילד, כי כשהיחסים הם כוחניים הילד לעתים קרובות פועל "אנטי" או "דווקא".

ילדה שהוריה מושכים אותה בחבל משני הצדדים

המחיר הכבד ביותר שנשלם על יחסים כאלה הוא בהשלכות לטווח ארוך. להורה חשוב להשפיע על חיי הילד בבחירת מגמה או חוג, בבחירת חברים, מקצוע לעתיד, מקום מגורים ותעסוקה ואפילו דעותיו הפוליטיות. כשהיחסים לא טובים וכוחניים, הילד "יבעט" בערכי ההורה ויבחר בקיצוניות השניה. הבחירות של הילד עלולות להיות לאו דווקא לאחר מחשבה מעמיקה או העדפה אמיתית, אלא מתוך דווקאיות המרחיקה ומבדילה אותו מההורה השתלטן.

מהי הבעייתיות בסגנון יחסים של מאבק כוח? כיוון שתחושת הערך של ההורה נפגעת, הוא עושה הכל על מנת להבין איך "לנצח" את הילד ולגרום לו לשתף פעולה, זה לא כיוון בריא ליחסים. המטרה שלנו היא לא לשבור את רוחו של הילד, לגרום לו להרגיש מובס או להראות לו מי שולט. זיכרו שלא אתם כהורים ולא הילד עומדים בראש הפירמידה, כי אם היחסים ביניכם. לא כדאי להעביר מסר או ליצור אווירה שההורה מנהל את הילד ובטח לא שהילד מנהל את ההורה, אלא שניכם מנהלים את המציאות והיא מנהלת אתכם. כורח הנסיבות והאילוצים מנהלים גם את ההורה וגם את הילד. כך לדוגמה, כשצריך לאסוף את אחד האחים בשעה 16:00 משער הגן, כשיש להורה שיחת ועידה בשעה 08:30 במשרד, או כשהמתכונת בהיסטוריה היא בעוד שלושה ימים. ההורה לא נגד הילד אלא שניהם משתפים פעולה בניסיון לצלוח את משימות החיים.

איך יוצאים ממאבק כוח? הורים רבים המבינים את המחיר של מאבקי הכוח, מבקשים להפסיק את "הריקוד" הכוחני. ההחלטה שלהם נובעת מהפנמת המחיר, הנזק העתידי ומההבנה שניתן לבצע שינוי משמעותי ביחסים עם ילדיהם. אחרי השלב הראשון הכולל העלאת הסגנון הכוחני למודעות והחלטה לפעול אחרת, יש להגיע לשלב הפרקטי של היישום.

שחררו את החבל. מאבק כוח הוא מצב שבו שני אנשים מושכים חזק בחבל, כל אחד לצד שלו, כדי לשמור על הערך שלהם בעיני עצמם. הילד מסרב לאכול וההורה מושך את החבל מהצד השני ואומר "אם לא תאכל אין קינוח"; "אתה חייב לסיים את כל מה שיש בצלחת"; "לפחות תסיים את השניצל". דוגמה אחרת היא בזמן ההשכבה כשהילד יוצא מהחדר ומתחילה "טיילת". ההורה כועס ורוצה לגרום לו להישאר בחדר על ידי צעקות ואיומים ובמקרה קיצוני הורה משך את ידית הדלת מצד אחד והילד בכה ומשך את ידית הדלת מהצד השני. צריך לשחרר את "החבל", כי אין לנו שליטה על העפעפיים של הילד או על מנגנון ההירדמות שלו. שחרור החבל לא אומר שהילד ניצח את ההורה, כי אנחנו לא במלחמה. שחרור החבל אומר שאנחנו מבינים שמשיכות בחבל ופגיעה בערך הם לא הכיוון הנכון ואנחנו בוחרים לפעול אחרת.

ילד על הריצפה וההורה שלו מושך אותו

איך משחררים? מרחיבים את התנאי. הורה שבסגנון חייו יש צורך בשליטה באחר ובמצב, מניח הנחה בסיסית מוטעית שרק כשדברים יתבצעו בדרך שלו הוא בעל ערך. תבנית חשיבתו או התנאי שלו הם צרים ומזמינים מאבק: "אתה חייב לסיים את כל האוכל שיש על הצלחת". הרחבת תנאי היא גמישות מחשבתית האומרת שגם כשדברים מתבצעים בדרך שלי וגם כשאינם - אני עדיין בעל ערך. חשוב לי לפתח אצל הילד מוטיבציה פנימית לאכול כשהוא רעב בניגוד מוטיבציה חיצונית כמו ריצוי ההורה, חשש מעימות עם ההורה או אכילה לשם קינוח. הרחבת התנאי תהיה ההבנה שההורה אחראי להכין אוכל בריא ומזין שהילד אוהב, ובזה הוא סיים את חלקו או הרחבת תנאי שהילד מוזג לעצמו את האוכל ואחראי על הכמויות.

בדוגמה של "הטיילת" תנאי צר הוא נוהל "כיבוי אורות": "אתה הולך לישון עכשיו ולא יוצא מהחדר". הרחבת תנאי תהיה לדחות את שעת השינה משעה 20:00 לשעה 20:30, או לאפשר זמן לקריאת ספרים במיטה עם אור בחדר והילד יירדם כשהוא עייף. הרחבת תנאי נוספת יכולה להיות לאפשר לילד להירדם במיטת ההורה ולהעבירו למיטתו אחרי ההירדמות או לבנות לו אוהל או לפרוש שק שינה על השטיח בחדרו.

מה הבעיה עם הרחבת התנאים של ההורה? לעתים הורים מדווחים שמרוב הרחבות הם כבר לא מזהים את עצמם ואת עקרונותיהם. הם צודקים, כי גם גמישות מחשבתית והרחבת מסגרת החשיבה מתנאי צר לתנאי רחב צריכות להתבצע במידה. תארו לעצמכם גרף הכולל שני פסים מקבילים וביניהם גל המייצג את "חלון ההרחבה" שבה ההורה מרגיש נח. ברגע שהגל חורג מהגבולות של הקוים או של "החלון", ההרחבה שביצענו היא לא במידה ואנחנו נזהה את זה, כי זה השלב שבו אנו כועסים.

כשבני ביקש בכיתה ו' להישאר בערב עד 23:00 כדי לצפות בתוכנית ריאליטי אני הרחבתי את התנאי והסכמתי. אחרי חודשיים הגענו למצב שכמעט כל ערב הוא נשאר עד מאוחר וצופה בתוכניות. אני הרגשתי ש"נרדמתי בשמירה" - שנתתי אצבע והוא לקח את כל היד. כלומר ב"חלון ההרחבות" הגל עבר את שני הפסים וההרחבה שנתתי היא לא במידה ולא מתאימה לי. במצב כזה אין צורך להילחץ או להצטער על הרחבת התנאי שביצענו אלא לשבת לשוחח עם הילד ולהסביר שזו לא היתה כוונת המשורר, ושצריך למצוא סידור אחר. מטאפורה נוספת להרחבת תנאי היא גומיה. ברגע שיש מאבק נבחר להרחיב את הגומיה באופן זמני, אבל לא יותר מדי, כי אז היא עלולה להיקרע. כלומר חשוב שנקשיב לעצמנו ונחליט עם איזה פתרון או גמישות מחשבתית אנחנו יכולים לחיות ועם איזה לא.

ילדה שלא רוצה לאכול

פתרון בעיות הוא כלי מרכזי ביציאה ממאבקי כוח. בזמן המריבה כשההורה והילד כועסים אין טעם לשוחח או לנסות להגיע להסכם. פתרון בעיות מתבצע בזמן רגוע, בו ההורה מודה בפני הילד שהוא הבין שהוא לא יכול ולא רוצה לגרום לו ללמוד למבחן או לסדר את החדר, והוא צריך את עזרתו במציאת נוסחה שתתאים גם לילד וגם להורה. מאבק כוח מרמז על עמדה כוחנית של ההורה. כך לדוגמה בנושא המסכים, רבים מהההורים קובעים באופן שרירותי שבאמצע השבוע הילדים לא יצפו במסכים, או שקודם כל מכינים שיעורים ורק אז מדליקים מסך, או שכשמגיע חבר קודם כל משחקים במשחקי קופסה ורק אחר כך בפלייסטיישן.

מדובר בשליטה מיותרת המזמינה מאבקי כוח. דוגמאות להרחבות תנאי בנושא המסכים יכולות להיות לאפשר לילד להנות ממסכים בכל יום בשבוע, גם לפני הכנת שיעורי בית, וכשמגיע חבר הם יכולים להנות ממסכים שעה וחצי במקום שעה ולשחק בפליסטיישן לפני המונופול. במקביל להרחבות תנאי שההורה מבצע, חשוב לראות עם הילד איך הוא יצליח להתנתק מהמסכים ללא עימותים ולהמשיך לבצע את משימות החיים הכוללות עזרה בבית, הכנת שיעורים, חוגים או שגרת ערב.

מתן בחירה כדרך יציאה מהמאבק. בחירה מאפשרת לילד להרגיש שווה ערך ו"לרדת מהעץ". כשבני היה בן ארבע הוא סירב להתקלח. נתתי לו לבחור בין מקלחת ארוכה ומפנקת לבין מקלחת "צבאית" מהירה הכוללת רק שטיפה קלה מתחת לבית השחי ובישבן. כמעט בכל פעם הוא העדיף מקלחת צבאית. כשילד בן שלוש סירב לשים מצופים בבריכה במשך שלושה שבועות הצעתי להורה לתת לו בחירה: להיכנס למים לבד עם מצופים או עם אמא ללא מצופים. מתן בחירה או הרחבת תנאי הם פתרונות זמניים המשמשים דרך לצאת ממאבק הכוח ולשנות את סגנון "הריקוד" הכוחני למערכת יחסים המעצימה את הילד, מכבדת אותו ומעודדת שיתוף פעולה.

זוג הורים שהשתתף אצלי בסדנת הורים הסביר לבתם בת השלוש על נושא ההרחבות והם הצליחו ליישם חלק גדול מהכלים. אחרי חצי שנה בתם הקטנה נזפה בהם שהם צריכים לחזור לסדנה, כי הפסיקו לעשות הרחבות בבית. הרחבות תנאי הם התנהלות מדבקת, כי גם הילדים ירחיבו את מסגרות החשיבה בסגנון החיים שלהם ויגדלו להיות אנשים שנעים לחיות איתם.

ילד שצריך ללכת לישון


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#