מה לעשות כשהילדים מנסים להרוג זה את זה? - תיהנו מהילדים - הבלוג של טלי פלג - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה לעשות כשהילדים מנסים להרוג זה את זה?

במקום להתייאש ולהיות מתוסכלים כשהילדים רבים ואפילו מרביצים זה לזה, עדיף לראות במריבות חממה לרכישת מיומנויות חברתיות

תגובות

מריבות בין אחים הן הזדמנות ללמידת מיומנויות חברתיות. הורים מקווים שילדיהם יסתדרו זה עם זה, יאהבו ויכבדו אחד את השני. המפגש עם המציאות מאכזב. הם שואלים את עצמם איפה נכשלו, ואיך מפסיקים את האלימות והעוינות בין הילדים. אלא שעל ההורים להסתכל על המריבות כחממה או בית גידול לרכישת מיומנויות חברתיות. ילד שיודע להסתדר עם אחיו או אחותו, יידע להסתדר בשדה החברתי ובמעגל העבודה, המשפחה והזוגיות. במקום לחשוש ממריבות בין אחים, כדאי למנף אותן לרכישת מיומנויות לחיים.

מדוע הילדים רבים? הילדים נלחמים על המשאב ההורי, וסופרים נקודות זכות וחובה בדמיונם. כמו במשחק כדורגל, הם מונים "כמה-כמה": כמה עונשים האחד קיבל מול כמה פעמים השני ניצל. סיבה נוספת למריבות היא הרצון לגייס את ההורה שייקח צד, יציל, יחקור, ישפוט ויגשר.

מהם המסרים המוטעים? על פי גישת אדלר, הילד מעצב את סגנון חייו בשנים הראשונות. במריבות בין אחים ההורים מעבירים לעתים מסרים מוטעים שבעתיד עלולים להוות חלק מההנחות הבסיסיות המוטעות של הילד בסגנון חייו. כך למשל, ילדה ששומעת "תוותרי לאחיך", עלולה להסיק בטעות שכדי להשתייך בעולם ולהרגיש אהובה ורצויה היא צריכה לוותר לאחר: לאח, לחברות, לחבר ובעתיד גם לקולגה בעבודה או לבן או בת הזוג. האח ה"קורבן" מקבל מסר שהוא חלש וצריך שישמרו עליו. ילדה אלימה ו"בריונית" עלולה לקבל מסר ששיש להיזהר ממנה. מסר נוסף מוטעה הוא שמריבות הן דבר שלילי ושצריך להימנע מהן בכל מחיר ולחשוש מהן. בנוסף, הילד שכועסים עליו אומר לעצמו, "הנה עוד הוכחה שמעדיפים את אחותי ואוהבים אותה יותר".

מהי מטאפורת הרמזור? ברמזור יש שלושה צבעים המייצגים שלושה שלבים או תפקידים של ההורה. השלב הראשון הוא הצבע האדום, שבו ההורה אחראי על המריבות בין האחים. השלב השני הוא הצבע הצהוב, שבו ההורה והילד פותרים ביחד את המריבה והשלב השלישי הוא הירוק, שבו הילד יודע להסתדר לבד ולפתור את הבעיות. תפקיד ההורה לעבור מהאדום לירוק דרך השלב הצהוב שבו הוא מפשיל שרוולים ומלמד את הילדים פתרונות למריבות. כך לדוגמה: שימוש בטיימר, בקשת סליחה, החלפת צעצוע, הכנת רשימה הקובעת תורות בין הילדים, הבאת מים או קרח ל"פצוע", ויתור או יציאה מהחדר.

מריבה בין אחים

השלב הצהוב מתקיים בזמן רגוע סביב השולחן ועם כל הילדים. הורים לילדה בת שנתיים שנהגה לחטוף לאחותה את כל הצעצועים, ישבו עם שתיהן סביב השולחן ואמרו שחייבים למצוא פתרון לבעיה. מכיוון שאחותה בת העשרה חודשים היתה נוכחת בשיחה, הילדה בת השנתיים הרגישה ששמים את שתיהן באותה סירה ולא תוקפים אותה. בת השנתיים צעקה על אחותה הקטנה שהיא צריכה להקשיב לאבא ולאמא ושאסור לחטוף צעצועים. הקטנה לא ממש הבינה מה קורה ואף פעם לא באמת חטפה צעצוע, אבל חטיפות הצעצועים בבית פחתו מאוד.

מהו קונספט מעורב לעומת מתערבב? ההורה צריך להיות תמיד מעורב. נוכחות הורית קיימת בבית במאה אחוז גם כשההורה בעבודה. כלומר, הילדים יודעים מהם גבולות הגזרה בבית: מה מותר ומה אסור. ההורה צריך להתערב כשהמצב מסוכן ונראה שמישהו הולך להיפצע. חשוב שההורה ישים את הילדים באותה סירה ויאמר, "נראה לי שהגזמנו"; "זה כבר מסוכן"; "בואו ניקח עשר דקות הפסקה אחד מהשני". לא מומלץ לנקוב בשמות או לקחת צד, אפילו שלפעמים "זה לא כוחות" או ברור לנו מי התחיל או מי אשם.

השלב של ההתערבבות הוא השלב המיותר. זה השלב שבו ההורה מכניס את הילדות שלו למריבה, ושוכח שהילדים בסך הכל רבים על הבימבה, או מכניס את האכזבה שלו מההתנהלות בבית למריבה ושוכח שהילדים רק מתווכחים על השלט של הטלוויזיה. אבא אחד אמר לי שהוא לא מוכן להתעלם מהמריבות בין ילדיו, כי אחיו "פוצץ" אותו במכות ואף אחד לא שמר עליו. זו דוגמה קלאסית של התערבבות, כי האבא מעורב רגשית ונותן לעבר שלו לנהל את ההווה. בהתערבבות ההורה הוא כמו קמח והילד הוא כמו מים. יחד הם יוצרים בצק ולא ממש ברור מה שייך לחוויות העבר של ההורה ומה שייך למציאות של הילד בהווה.

האם ההורה צריך להתערב במריבות? כיוון שמטרת הילדים היא לגייס את ההורה למריבה ולזכות בתשומת לב, גם אם היא שלילית, חשוב לעשות מאמץ ולהתעלם מהמריבות עד שלא "רואים דם", או כל עוד ההורה לא יוצא מדעתו. אם ניצור מדרג של מריבות מאחת עד עשר, כדאי להתעלם מכל המריבות בקטגוריה של 1 עד 8, הכוללות משיכות שיער, קללות, דחיפות, שריטות, יריקות, הרבצות, בכי או יללות. קטגוריות 10-9 כוללות מצבים מסוכנים, שעלולים להוביל אותנו לביקור בבית החולים, או מצב שבו ההורה מיואש ומותש.

האם התעלמות כמוה כהזנחה? כן. כשהורה מתעלם ממריבות בין אחים ומאפשר לילדים לקלל או להרביץ ללא התערבות, הוא מזניח את המצב, לא מטפל בבעיה ומעביר מסר שאלימות פיזית ומילולית היא לגיטימית והוא מאפשר אותה. ההצעה שלי היא להתעלם בזמן אמת, כדי לא לתדלק את ההתנהגות, אבל לשבת בזמן רגוע אחת לשבוע, לדבר על הבעיות ולחשוב ביחד על פתרונות.

מריבה בין אחים

אם ההורה לא מסוגל להתעלם מהמריבה בזמן אמת, ניתן לומר: "אצלנו במשפחה לא מקללים"; "אני סומכת עליכם שתמצאו פתרון"; "אני הולכת לטייל עם הכלב. תתקשרו אלי כשהבית רגוע"; "קשה לי לראות שני ילדים שאני אוהבת פוגעים אחד בשני. אני הולכת לעשות כביסה"; או "רשמו את הבעיה על דף התלונות שעל המקרר ונדבר בזמן רגוע".

דף התלונות - הפתרון האולטימטיבי למריבות בין אחים. אני ממליצה לתלות את הדף על המקרר. כשיש מריבה, ההורה או הילד יכולים לרשום את הבעיה על הדף. המטרה היא לרשום בעיות כלליות, כמו שריטות, נשיכות, קללות, דחיפות או השתלטות על המחשב. ילדה בת שלוש כעסה, כי אחותה לא הרשתה לה להיכנס לחדר והיא ציירה על הדף את התלונה שלה. כשהאבא הגיע הביתה היא הראתה לו את "הקשקוש" שציירה והסבירה שזה אומר שהילה לא נתנה לה להיכנס לחדר. כך שגם ילדים קטנים יכולים לצייר את התלונות על הדף או לפנות להורה שירשום את הבעיה על המקרר.

אמא לארבעה ילדים הסבירה שהיא מעוניינת ליישם את השיטה הזאת ובמשך שבוע שלם ארבעת ילדיה מילאו את הדף שעל המקרר בתלונות שונות. אחרי שבוע הם פנו אליה בכעס ושאלו מה מטרת הדף, כי היא לא עשתה איתו שום דבר. האמא הסבירה שהיא לא זוכרת מה צריך לעשות עם הדף, ושביום רביעי היא תיפגש איתי ותשאל אותי. הדף הצליח בגדול, כי במשך שבוע שלם הילדים לא פנו אליה והסתדרו לבד. החוליה החסרה היתה לשבת עם הילדים, לבחור בעיה אחת ולחשוב ביחד על פתרון. בשיחה אין טעם להאשים אף אחד או להיכנס לפרטים ולדקויות אלא להסביר בגדול שצריך להשתפר בלכבד אחד את השני, כלומר לא לקלל ולא להרביץ, להתייחס בכבוד לחפצים ולצעצועים אחד של השני ולכבד מרחב אישי, כלומר, לכבד את הבקשה לא להיכנס לחדר או להפריע במפגש חברים.

כשיושבים לפתור את הבעיות, כדאי להשתמש ביצירתיות ובהומור. המטרה של ההורה היא ללמד את הילדים למצוא פתרונות שטובים לכולם ומכבדים את כולם. כך לדוגמה, כשאחת הילדות היכתה את אחיה בראש עם האבזם של חגורת הבטיחות ברכב, המשפחה ישבה וחשבה מה אפשר לעשות אחרת. האמא הציעה שהם יחבשו קסדות בנסיעה, כי צריך לשמור על הראש. הילדים צחקו, נלחצו והבטיחו שהבעיה לא תחזור על עצמה.

משפחה אחרת התמודדה עם מריבות חוזרות ונשנות סביב הורדת הכלב לטיול. פתרון אחד היה ליצור טבלת תורנויות. הוא הצליח במשך כמה חודשים. פתרון אחר היה לכתוב את שמות הילדים על פתקים, לשים פתק בכל יד ולשאול את הכלב עם מי הוא רוצה לרדת למטה. הכלב בעצם החליט מי יוריד אותו, כי כשהוא פסע לכיוון יד ימין הילד ששמו כתוב בפתק ביד ימין הוציא אותו לטיול.

מריבה בין אחים

פגשתי משפחה שהתמודדה עם בעיית אלימות: הילדים שרטו זה את זה בפנים בשעת מריבה. הילדים הציעו ללבוש כפפות ברגע שהמריבה גולשת לשריטות. במשפחה נוספת אחת הבנות השתלטה על השיחה ולא איפשרה לאף אחד להשחיל מילה. הפתרון שהוצע היה לדבר בזמן הארוחה עם "מקל דיבור" אינדיאני, שמי שאוחז בו הוא בעל זכות הדיבור.

מה שחשוב בסבב פתרון בעיות הוא לא הפתרון עצמו, אלא ההתנהלות המכבדת. העובדה שההורים לוקחים ברצינות את התלונות של הילדים, מטפלים בהן ומלמדים אותם למצוא פתרון שמתחשב בכולם ומתאים לכולם.

מתי כדאי לפנות לטיפול משפחתי? מריבות בין אחים יכולות לנבוע מרצון של הילדים לזכות בתשומת לב, ואז הן נכנסות לקטגוריה של העסקת יתר והפתרון הוא התעלמות. לפעמים המריבות גולשות למאבק כוח בין הילדים ולכן פתרון בעיות בזמן רגוע הוא הכלי המתאים. כשמריבות בין אחים מסלימות לשלב ה"נקמה" , יש לפנות לעזרה מקצועית.

כשרוב הזמן הילדים לא מסתדרים או כשההורים חושבים שהמריבות בין הילדים חורגות מפרופורציה ויש עוינות וקנאה מעבר לנורמה, כדאי לשקול ללכת לטיפול משפחתי. באחת ההרצאות שלי בנושא פנתה אלי אמא ושיתפה שהילד שלה איים בסכין על אחיו. האיום הזה, כמובן, נכנס לקטגוריה השלישית – נקמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#