מה עושים כשהילדים לא אוכלים? - תיהנו מהילדים - הבלוג של טלי פלג - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עושים כשהילדים לא אוכלים?

הפרעות אכילה מתחילות בגיל שנה וחצי ובמקרים רבים ההורים צריכים לקבל הדרכה כדי להיפטר מהן. חשוב מאוד להבין שאי אפשר להכריח את הילד לאכול, שיש לאפשר לילד לקבל החלטות, לעודד אותו להשתתף בהכנת הארוחות וללמד אותו להקשיב לבטן שלו

תגובות

בררנות היא סוג של "נשק" נגד ההורה. רודולף דרייקורס אמר שהילד הוא צופה מעולה ופרשן גרוע. הילד צופה ומבחין שלהורה חשוב שהוא יאכל באופן בריא ומאוזן, ומפרש בטעות שחוסר שיתוף פעולה בארוחות היא דרך להרגיש שייך, למשוך את תשומת הלב של ההורה. כשהמטרה המוטעית היא העסקת יתר, הוא מרגיש שמתייחסים אליו ורואים אותו כל עוד הוא במרכז ומקבל יחס מיוחד: הילד מסכים לאכול קציצות אבל בלי רוטב עגבניות; הילדה מסכימה לאכול סנדויץ' אבל "בלי הקשה" או שהילדים מסכימים לאכול סלט, אבל בלי גמבה ובצל. 

כשהמטרה המוטעית של הילד להשתייך היא מאבק כוח, הוא מגלה שיש תחום אחד שבו אין להורה שליטה עליו והוא הסוגרים: אוכל, שינה וגמילה, ועשוי לבחור באוכל כטריטוריה שבו רק הוא מחליט ושולט במה הוא מכניס לפה, מתי וכמה. לפני כמה שנים הבן הבכור שלי הכריז שהמרק שהוא הכי אוהב הוא מרק עוף. באותה ארוחה אחיו הצעיר עדכן אותי שהוא לא אוהב מרק עוף וסרב לאכול. אחרי שבוע הבן הצעיר הכריז שהוא הכי אוהב מרק עדשים ובאותה הזדמנות הבכור נזכר שבעצם הוא שונא מרק עדשים. הטעות שלי היתה שבמקום להתמודד עם "המחנות" החדשים, מיהרתי להכין שני מרקים שונים.

מטרה מוטעית שלישית שניסיון להרגיש שייך היא נקמה, בה הילד מרגיש פגוע, ורוצה לפגוע בהורה בחזרה, על ידי הפרעות אכילה. 

ילדה מול קערת סלט

מהן הטעויות השכיחות של ההורים? טעות שכיחה של הורים צעירים היא לשבת עם הפעוט להאכיל אותו, לשעשע אותו באמצעות סיפורים ושירים כדי שיסיים את הארוחה, ולעודד אותו לשתות מים כדי שיבלע יותר מהר. טעות נוספת היא שימוש במוטיבציה חיצונית, כמו קינוח, במקום לפתח מוטיבציה פנימית - היכולת של הילד להרגיש רעב, להקשיב לבטן שלו ולאכול כמה שהוא רוצה וצריך. כפי שלעולם לא היינו מכריחים תינוק לגמור את כל הבקבוק, אחרת היה פולט, כך יש לסמוך על הילדים ולומר להם להקשיב לבטן שלהם ולהחליט מתי הם שבעים.

טעות נפוצה נוספת היא בדיקת קופסת האוכל החוזרת מהגן או מבית הספר. כשההורה רואה שהילד לא סיים את הסנדויץ' או קופסת הפירות, הוא מתחיל לכעוס, והלחץ בארוחת הערב גדל. ההמלצה היא לבקש מהילד לזרוק את השאריות ולהחזיר הביתה קופסה ריקה כדי שההורה לא "יתחשבן" עם הילד ויספור לו ביסים בארוחת הערב. ספירה שכזו היא טעות, כיוון שכך ההורה עסוק בצלחת של הילד וב"תיעדוף" סוגי מזון שונים: השניצל יותר מהפסטה וכו'. מומלץ להגיש את האוכל בקערות מרכזיות, כשכל אחד מגיש לעצמו מה שהוא רוצה, ואוכל כמה שהוא חפץ. אם החשש הוא שהילד המכור לפחמימות יאכל רק את הפסטה, אפשר לא להגיש פחמימה בארוחת הערב. במקום שההורה יהיה עסוק בצלחת של הילד, עדיף לעודד בשעת הארוחה שיחה משפחתית, הכוללת סבב של מה היה נעים ולא נעים היום עבור כל אחד במשפחה.

טעות אחרת היא מתן בקבוקים לפעוט. החל מגיל שנה אין צורך לתת לילד מזון תינוקות ואין צורך להשתמש בבקבוקים. סביר להניח שילד הרגיל לקבל בקבוקים עם פורמולה לא יהיה רעב ולא יאכל בזמן הארוחות. הבקבוק הוא מעין "השלמת הכנסה" - הפעוט יושב בארוחה, מנשנש מעט או משחק עם האוכל, כי הוא יודע שהבקבוק אליו הוא רגיל ו"מכור", נמצא בדרך אליו. הפתרון הוא לצמצם את הבקבוקים לבקבוק אחד בלבד בבוקר או בערב, או לבטל אותם לחלוטין. מדובר בשלושה ימי גמילה מאתגרים, שבסיומם הילד הרעב עובר למזון מוצק ואוכל בזמנים קבועים ובארוחות מסודרות.

בקבוק תינוק מלא חלב

בלי סטיגמות. חשוב להימנע מלשים תוויות על הילדים בנושא האוכל, שהרי מדובר בנבואה שמגשימה את עצמה: ילד המוכרז כ"בררן" יתאים את עצמו לתגית, וילדה ש"אוכלת לאט" תדע שזו היא דרכה. כשאחד הילדים "חובש את כובע" הסקרן ומבקש לטעום מאכל שלא רצה בו עד היום, "יושב" על הכסא של הילד ששמח לטעום אוכל חדש, הוא "משאיר" לאחותו את התפקיד של זו שצריך להתחנן אליו בפניה שתאכל ולו ביס אחד לפני שהיא פוסלת את המאכל. לכן, כשילד סרבן בדרך כלל, מבקש לטעום מאכל חדש, יש להתייחס לכך בסטואיות, ולא להפגין התלהבות שעלולה לגרום לתגובה הפוכה.

איך מלמדים ילדים מהי תזונה נכונה? במקום לריב עם הילדים, עדיף שההורה ילמד על תזונה מאוזנת ונכונה על ידי ספרים, שירים, משחקי קופסה או קלפי רביעיות בנושא. ההורה יטפטף את המסרים אחת לשבוע. כך לדוגמה, בספר ילדים יהיה כתוב שחלבון הוא החומר באמצעותו אנחנו גדלים, ואילו פחמימה היא אנרגיה, פחמימה מורכבת מתפרקת יותר לאט ומעניקה תחושת שובע. מסר אחר שההורה "יטפטף" יהיה מהו סולם הרעב והשובע, ושיש להתחיל ארוחה ברמת רעב 3 ולסיימה ברמת סיפוק ושובע 7.

ילדה בת חמש היתה רגילה לאכול ארוחה ערב גדולה מאוד, והיתה מושכת זמן, ומשתמשת באוכל כדי לדחות את המקלחת. אחרי שלמדה על סולם הרעב והשובע, עדכנה את אביה בארוחת הערב, שנראה לה שהיא בשלב 8. האבא חייך ואמר שזה לא נורא, ושתקשיב לבטן שלה בארוחה הבאה.

ילדה מחזיקה ברוקולי ביד ועושה פרוצןף נגעל

"טפטוף" נוסף יכול להיות "הצלחת הבריאה" שאוניברסיטת הרווארד ומישל אובמה יצרו יחד. בצלחת הילד רואה את החלוקה המומלצת בין כמות החלבון, פחמימה ירק ופרי. ניתן לרכוש את הצלחת או להדפיס, לניילן אותה ולהשתמש בה כתחתית לצלחת placemat. טפטוף אחר יהיה להראות לילדים סרטון יוטיוב על "כוח הצבע"  המסביר למה חשוב לאכול חמישה צבעים שונים של פירות וירקות: צבע אדום שומר על הלב, צבע כתום על מערכת החיסון, צבע ירוק על הראייה וצבע סגול על המוח.

איך גורמים לילדים לאכול בריא ומאוזן? ההורה יזכה בשיתוף פעולה עם הילד רק על ידי שימוש בכבוד הדדי, בפתרון בעיות ובאימון. ארוחת הבוקר אצלנו בבית כללה במשך שנים דגני בוקר. לפני כמה שנים רציתי לשפר את ארוחת הבוקר, כך שתכלול דגנים מלאים עם מינימום סוכר וחומרי צבע ומאכל. הדרך הקלה עבורי היא לעדכן שאני לא מרשה יותר לאכול את הדגנים המסוכרים ולזרוק אותם לפח. כיוון שמדובר שפתרון כוחני, שתלטני ולא מכבד, בחרתי במסלול הארוך יותר. ישבתי עם הילדים והסברתי שאנחנו צריכים לשפר את ארוחת הבוקר ואני צריכה את עזרתם בנושא. נסענו לחנות טבע וביקשתי מהם לחפש קופסת דגני בוקר בריאה יותר. ההסכם היה שרשימת הרכיבים צריכה להיות באורך שתי שורות ולא שמונה, שהם אמורים לזהות את כל המילים שכתובות ברשימת הרכיבים ושלא יהיו אותיות ברשימה המייצגות חומר מאכל או משמר. הסברתי להם שהמילה הראשונה ברשימת הרכיבים היא המרכיב העיקרי במוצר ולכן חשוב שהיא תהיה מרכיב בריא. הבנים חיפשו ומצאו קופסת דגני בוקר שגם הם וגם אני יכולים לחיות איתה בשלום.

ההורה יכול לצאת ממאבק הכוח על ידי החלפת שליטה שלילית בחיובית. דרך אחת היא להעצים פעוט על ידי שינוי כסא האוכל של התינוק לבוסטר; ניתן לוותר על הסינר, להגיש בכלים של גדולים ולא בכלי פלסטיק ולאפשר לו לאכול לבד עם סכין ומזלג. דרך אחרת לצאת ממאבק כוח היא להכין עם הילדים תפריט שבועי משפחתי הכולל מנת פרי, ירק וחלבון יומי. המשפחה תקבע ביחד את התפריט, ותוודא שכל ילד משבץ מאכלים שהוא אוהב לאורך ימי השבוע. בכל יום יהיה משהו שהילד אוהב באחת הארוחות. המסר הוא שצריך ללמוד לחיות בשלום אחד עם השני, להתגמש ולמצוא נוסחה שמתאימה לכל הילדים ולא מקשה על ההורים.

סבא מנסה להציע תפוח לנכד שמסרב

דרך נוספת היא לשלב את הילדים בתהליך תכנון הארוחה, רכישת המצרכים, הכנסתם למקרר, הכנת הארוחה, עריכת השולחן ו"סגירת" המטבח. ככל שהילדים יהיו יותר מעורבים בתהליך, כך הם יאכלו יותר. אמא לילד בן שלוש שסירב לאכול ירקות, החלה לשתף אותו בהכנת מרק ירקות. הילד קלף את הגזר ואת תפוחי האדמה, שטף את הפטרוזיליה והכוסברה, ובמשך שלושה ימים התעקש לאכול מהמרק שהכין.

הורה למתבגר ספורטאי שלא הקפיד על צריכת חלבון מספקת התעייף מהמריבות עם הילד בנושא והחליט לשבת איתו ולשוחח בזמן רגוע. הם בדקו יחד באינטרנט כמה גרם חלבון אמור לצרוך ספורטאי בגילו, ויחד חישבו אלו מנות חלבון זמינות וטעימות באות בחשבון. בסוף השיחה השניים מצאו נוסחה שנוחה לשניהם, הבעיה נפתרה והמאבק שנמשך חודשים, הסתיים.

מומלץ לעודד את המתבגרים לקחת חלק בהכנת הארוחות. לקבוע שגרה בהתאם ללו"ז הצפוף שלהם, ולעודד אותם להכין פעם בשבוע ארוחת ערב משפחתית. בעקבות תוכניות הבישול, ילדים היום יותר פתוחים להיכנס למטבח ולהתנסות. מדובר בעזרה משמעותית להורים, בהכנה טובה לחיים ובהנאה משפחתית משותפת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#