"ת-כי-ני כבר שיעורים!" - עד כמה אנחנו אחראים על משימות בית הספר של הילדים שלנו? - תיהנו מהילדים - הבלוג של טלי פלג - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ת-כי-ני כבר שיעורים!" - עד כמה אנחנו אחראים על משימות בית הספר של הילדים שלנו?

הבשורה הגרועה היא שאי אפשר להכריח את הילדים ללמוד. הבשורה הטובה היא שאפשר לנסות לשכנע אותם שכדאי להם

תגובות
שיעורי בית
אבישג שאר-ישוב

על פי התיאוריה האדלריאנית, האדם פועל ומתפקד בשלושה מעגלי חיים: משפחה, עבודה וחברה. גם לילד יש את אותן שלוש משימות חיים, כאשר אצלו משימת העבודה היא משימת בית הספר. כפי שזוגיות היא משימת חיים בה האדם צריך "לעבוד" כדי לשמר אותה, כך גם הילד צריך לעבוד במשימת בית ספר, והאחריות להכנת שיעורי הבית היא שלו.

מהי ההתנהלות המומלצת של ההורה בנוגע לשיעורי הבית? החל מכיתה א' כל ילד אמור להכין את שיעורי הבית לבד. אל תחטטו לילד בתיק כדי לבדוק אם היו שיעורים, ממש כפי שלא הייתם רוצים שיחטטו לכם; אל תשבו ליד הילד כשהוא מכין שיעורים, כדי לא להעביר לו מסר שאין ביכולתו להתמודד עם השיעורים לבד. חשוב להבין שילד בכיתה א' אמור לקבל שיעורי בית המתאימים לגילו, ועליו להכין אותם לבד, וכך גם בכל שאר הכיתות. אם הילד מתקשה, יש לבדוק את הנושא מול המורה. כשהילד מכין שיעורים על השולחן בפינת האוכל (בדרך כלל, אם יש לילד מכתבה, היא נותרת מיותמת מהכנת שיעורי בית, והילד מעדיף שטחים ציבוריים), ההורה יכול להיות זמין, להישאר באזור,  ולסייע לפי הצורך.

איך קובעים מתי ובמשך כמה זמן להכין שיעורי בית? לגבי זמן הכנת השיעורים, כדאי להכין טבלה ולקבוע יחד מתי מתאפשר להכין שיעורים בכל יום בהתאם ללו"ז המשפחתי. כדאי לקחת בחשבון שלא חייבים לסיים את השיעורים מיד עם חזרת הילד הביתה – זה בסדר שהילד יבחר לבלות קודם עם המסכים, ורק אחר כך להכין שיעורים. במידה שהילד "מורח" את הזמן ולוקח לו שעות לסיים את שיעורי הבית, בידקו עם המורה כמה זמן מומלץ להקדיש להכנת השיעורים. אם תשובתו היא 20 דקות, אל תאפשרו לילד לשבת יותר זמן. אחרי עשרים דקות אמרו: "לא נורא אם לא סיימת. מה שהספקת הספקת, תמשיך מחר עם מה שנשאר". הימנעו מלבדוק את שיעורי הבית ולתקן שגיאות, אתם לא המורים של הילד. לסיום, עודדו את הילד: "אני רואה שהשתמשת בסרגל לרישום הטבלה"; "ראיתי שהקפדת על רווח בין המילים"; "הצלחת בתרגיל, כי אתה עובד בצורה מסודרת, שמת את האחדות והעשרות בטור ועבדת על נייר משובץ".

איך מעבירים לילד את האחריות להכנת שיעורי הבית? מטאפורת הרמזור ממחישה להורה איך מעבירים אל הילד את האחריות על הכנת השיעורים, על ידי שימוש בשלושת הצבעים: אדום, צהוב וירוק. בכיתה א' מתחילים באור אדום המסמן שהאחריות על שיעורי הבית היא של ההורה, עוברים דרך האור הצהוב שהוא שלב ביניים בו האחריות היא משותפת, והמטרה ההורית היא להגיע להבשלת המיומנות והעברת האחריות לילד - שלב המיוצג על ידי האור הירוק. יש ילדים שמגיעים לאור הירוק באופן מידי, ואחרים שלוקח להם כמה שבועות או חודשים. באור הצהוב ההורה מאמן את הילד לעבוד מול יומן, לבדוק את שיעורי הבית באתר בית הספר ולהכין את מערכת השעות. בהתחלה עושים את זה ביחד, ולאט לאט ההורה משחרר, הולך אחורה ומאפשר לילד להתארגן לבד, לטעות ולהסתדר כשהוא עדיין בגזרה וזמין על פי הצורך. לעתים אנחנו שומעים שאחריות על הכנת שיעורי הבית היא רק של הילדים, אבל רבים מהם צריכים שאנחנו "נרפד" את התהליך ונהיה שם איתם, לפחות בהתחלה.

אמא וילדה מכינות שיעורי בית
אי־פי

מה עושים כשהמורה מעדכן שהילד לא מכין שיעורים? מומלץ להעביר את המסרון או המייל אל הילד, לשבת איתו בזמן רגוע ולומר: "כשאני מקבל הודעה שאתה לא מכין שיעורים אני מתוסכל, כי זו אחריות שלך ואלה הן דרישות המערכת. מה לדעתך הפתרון?", אז צריך לשמוע את הצד של הילד ואת הפתרון שלו. כשבני היה בן תשע, הוא עידכן שעלמה המורה למתמטיקה בדקה וראתה שהוא לא הכין שיעורי בית והוא צריך להשלים בחוברת 60 עמודים. שאלתי אותו איך הוא מתכוון לפתור את הבעיה והוא השיב שהוא יקום כל בוקר בשש, ישלים כמה עמודים, וייקח לו שבוע לצמצם את הפער, וכך היה. בדרך כלל הילדים שלנו קוראים את המפה ויודעים באיזה מקצועות הם חייבים להכין או להעתיק שיעורים, ובאיזה מקצועות הם לא חייבים, כי המורה לא בודקת. במקרה הזה בני אמנם התרשל, אבל קיבל עליו את האחריות ופתר את הבעיה.

האם שיעורי בית הם משימה הכרחית להצלחה בחיים? לא ממש. חשוב שנבין שדף העבודה שניתן לילד לא מייצג את הצלחתו בלימודים או בחיים. הילד יושב בבית הספר ולומד חמש עד תשע שעות ביום, ולכן 20 הדקות הנוספות בבית הן פחות משמעותיות. בנוסף, צריך להתאים את עצמנו למסגרת. כשגרנו בארצות הברית, בית הספר דרש בין שעה לשלוש שעות למידה עצמאית בבית, ורוב הילדים עמדו במשימה, כי זו היתה האווירה וזה היה הסטנדרט. בארץ דרישות בית הספר שונות - הרף להגשת פרויקטים והכנת שיעורים הוא יותר נמוך. מצד אחד נראה לנו שהילדים לא משקיעים ולא יסודיים, ומצד שני אנחנו מופתעים שהציונים שלהם טובים. כל עוד הציונים סבירים, אין טעם להיכנס לעימותים, ודאי לא בגילאי בית ספר יסודי. לסיום, חשוב לזכור שלכל ילד יש סגנון למידה שונה. יש ילדים שמספיק להם להקשיב בכיתה כדי להצליח במבחן, ויש אחרים שצריכים לסכם את החומר בכיתה, להכין שיעורי בית ולשנן שוב ושוב.

ומה אם הילד מתקשה בלימודים? לפני העניין עצמו, חשוב לזכור שלא מומלץ שההורה ישב עם הילד ויעזור לו או ילמד אותו, כי במוקדם או במאוחר העניין יגיע לכדי פיצוץ, וכל התהליך מלווה בחוסר סבלנות וחוסר עידוד. זהו מתכון בטוח להחרבת היחסים והורדת הדימוי העצמי של הילד. עדיף להשקיע במורה פרטי או אפילו בתלמיד תיכון שישב פעם או פעמיים בשבוע עם הילד.

הורים שואלים אותי אם יש דרך לגרום לילד לרצות ללמוד. האמת היא שאין לנו דרך חיובית או מכבדת לגרום לאדם אחר להצליח. שלוש דרכים עשויות לעזור לפתח אצל הילד מוטיבציה פנימית:
1. להפסיק עם איומים, עונשים ופרסים, כי על אחד מהם מפתח מוטיבציה חיצונית בלבד.
2. להסביר לילד למה כדאי לו ללמוד ומה יצא לו מזה. לאט, וכמו טפטפת בלתי נגמרת, צריך להעביר את המסרים שוב ושוב. הורה שחשוב לו שהמתבגר ילמד חמש יחידות מתמטיקה העביר אליו כתבה המראה מהו השכר הממוצע של בוגרי חמש יחידות מתימטיקה מול שלוש יחידות. לפני שנתיים ישבתי עם הילדים שלי במסעדה ודיברנו עם המלצר. שאלתי אותו אם הוא סטודנט והוא אמר שלא כי אין לו תעודת בגרות, אף שהוא רוצה ללמוד באוניברסיטה. הוא סיפר שיש לו ציונים גבוהים בחמש יחידות פיזיקה, מתמטיקה ואנגלית, אבל הוא נכשל בבגרות בספרות, ואמא שלו לוחצת עליו להשלים את תעודת הבגרות, כי הוא כבר בן 29. במשך חודשים, בכל פעם שחלפנו סביב המסעדה הבנים שלי היו סקרנים לדעת אם הוא הצליח בבגרות ומה קורה איתו עכשיו. לא חסרים סיפורים שיכולים להראות לילדים שלימודים וציונים יכולים להשתלם, בואו נשכיל להשתמש בדוגמאות ביעילות ולא בכוחניות ובהפחדה.
3. הדרך לעודד אצל הילד מוטיבציה פנימית ללמוד ולהצליח היא באמצעות עידוד לפעולה בצעדים קטנים. ילד שלא מצליח נוטה להרים ידיים ולהימנע מההתמודדות. כדאי לשבת עם המערכת וליצור ביחד סביבה תומכת לילד הכוללת: מורה פרטי, שימוש בשעות "אופק חדש" כשעות חיזוק פרטניות בבית הספר ללא עלות, איבחון לקויות למידה, הפחתת כמות שיעורי הבית או החומר למבחן. ילד בן 10 עם בעיות קשב וריכוז נעזר במורה פרטית במתמטיקה אבל התקשה לעבור בציון הגבוה מ-60. הצעתי לאמא למצוא מורה פרטית במתמטיקה שמתמחה בבעיות קשב וריכוז, כי במקום לתרגל איתו שאלות של אחוזים או משוואות על הנייר היא יוצאת החוצה ומראה לו את החומר הנלמד דרך הסביבה: הסתכלות על עמודי חשמל, עצים ומכוניות. החלפת המורה הפרטית היתה בחירה נכונה. הילד הבין את החומר ושיפר את הציונים באופן משמעותי, ויחד איתם את הדימוי שלו בעיני עצמו.

שיעורי בית
טס שפלן

מה עושים עם מתבגרים שלא מכינים שיעורים? יושבים איתם בזמן רגוע ומשתמשים בתהליך פתרון בעיות הכולל להשמיע את דעתנו ולהקשיב לצד שלו במטרה למצוא יחד פתרון ששנינו יכולים לחיות איתו בשלום.

כשבני היה בכיתה י' הוזמנתי ליום הורים בסמסטר הראשון והמורה שאלה אותו אם הוא יודע מה משימת החיים שלו. הופתעתי מאוד מהעובדה שהשתמשה במושג הזה, חייכתי בליבי והתיישבתי נינוחה בכיסא. תשובתו הייתה שהוא לא יודע, והיא הסבירה שמשימת החיים שלו היא ללמוד. המורה שאלה אותו איך לדעתו הוא מבצע את המשימה והוא היה נבוך וענה שהוא לא מספיק משקיע ולא מכין שיעורים. המורה שאלה איך הוא היה מרגיש אם אמא היתה מכינה לו רק חצי סנדוויץ' או רק חצי שניצל או קונה לו חולצה חצי שרוול בחורף. בני היה בהלם מההשוואה, וראיתי איך "גלגלי המוח" שלו התחילו להסתובב. כשאנחנו ממשיגים את נושא בית הספר ושיעורי הבית כמשימת חיים של המתבגר, אנחנו מעבירים מסר שמדובר במשימה שלו ומעבירים אליו את האחריות.

כשהוזמנתי ליום הורים בסמסטר השני, הופתעתי לשמוע צד נוסף של המטבע. הפעם אותה מורה לא שאלה את בני לגבי משימת החיים שלו, אלא אם הוא נהנה ללמוד, אם יש לו חברים ואם הוא מרוצה בבית הספר. כשהעלתי את העובדה שהוא לא משקיע בלימודים ולא מכין שיעורים, היא היסתה אותי ואמרה שלא פחות חשוב שהמתבגר מגיע עם חיוך לבית הספר, נהנה מהחברים ומהלמידה.

מבחן בגרות במתימטיקה, רמת גן
אילן אסייג

אני חייבת להודות שיותר נהנתי מהשיחה בסמסטר הראשון כשהיא הסבירה לו על משימת החיים שלו, אבל זה היה שיעור חשוב עבורי, כי צריך להסתכל על כל "החבילה" ולא רק להסתכל על מימד הלימודים או הכנת השיעורים. שאלו את עצמכם: האם הילד מאושר? האם יש לו חברים? האם הוא פעיל בצופים? האם הוא עסוק בספורט או בחוגים? הסתכלו על התמונה הגדולה ובדקו את התפקוד של המתבגר בשלושת משימות חיים: לימודים חברה ומשפחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#