למה האימהות של בר רפאלי כל כך מעצבנת אותנו? - באה ממחול - הבלוג של טל לוין - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה האימהות של בר רפאלי כל כך מעצבנת אותנו?

מעבר לאפשרויות הכלכליות ולמראה שקשה להתחרות בו, קשה לנו עם העובדה שבר רפאלי לא חשה שום רגשות אשמה על העובדה שהיא בוחרת לצאת לחופשות, לא להניק ולהיות אשה חופשייה בצד האימהות

תגובות
בר רפאלי בהריון הראשון על שער מגזין Elle איטליה ב-2016

בר רפאלי מאוד מרגיזה אותנו. מאוד מאוד מאוד מרגיזה אותנו. כבר הרבה שנים שהיא מאוד מאוד מרגיזה אותנו. לא מתגייסת לצבא, אומרת שעדיף לחיות בחו"ל מאשר בישראל, לא מסכימה שנטוס מעל החתונה שלה ולא מוכנה שנראה את התינוקת שלה. ובכלל היא מרגיזה אותנו כי נדמה שהכל בא לה בקלות: היא יפה שאין לתאר, היופי הזה זיכה אותה בגישה למקומות מגניבים ביותר בעולם ולאנשים מגניבים עוד יותר, וגם בהרבה מאוד כסף. חוץ מזה היא התחתנה עם מיליונר חתיך, נכנסה להריון תוך דקה וחצי, והנה היא יולדת לה בת שנייה כאילו אין תפרים בעולם. והילדונת הזאת, שזכתה לשם של מגזין אופנה, זכתה כמו אחותה גדולה בחיים מרופדים כלכלית, וכמובן גם בגנים משובחים.

למי שבמקרה נרדם בימים האחרונים, רפאלי ובן זוגה עדי עזרא, הביאו לעולם את אֵל עזרא, בתם השנייה, אחות לליב. הילדה הראשונה קיבלה את שמה בהשראת השחקנית ליב טיילר, בתו של סולן להקת אירוסמית' סטיבן טיילר, שאף זכה להיות הפרזנטור של חברת קרולינה למקה, שרפאלי מייצגת בעצמה (הו, סגירת המעגל). נניח רגע בצד את העובדה שאל עזרא נשמע קצת כמו אל אקצה, ונראה שרפאלי ממשיכה לפעול כרצונה בעולם. אם לחלק ניכר מאיתנו, בבואנו לבחור שם לילדנו, יש חשש שמא הטעם האקסצנטרי שלנו בשמות יביא על צאצאנו כאפות בחצר או גרוע מכך קושי בהזמנה בארומה, רפאלי לא מפחדת מכלום. יהיה קשה להגות את השם שלה בארץ? נו, גם ככה בישראל אף פעם לא הבינו אותנו, הרפאליז, וגם בעניין הילדים נראה שהוודג' כבר מופנה לחו"ל.

Saturday 🍃 vibes

A post shared by Bar Refaeli (@barrefaeli) on

זאת כאמור לא הבחירה הראשונה שרפאלי עושה לגבי חיי המשפחה שלה שמקימה עליה את זעמו של העם היהודי. חוץ מהשמות הלועזיים היו גם אמירות נוסח "היו חברות שלי שהניקו, שלא היו להן חיים", לאחר שפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה תמונה של בקבוקון סימילאק לצד כוס יין. בעולם שבו הנקה מוצגת כמעשה האימהי המושלם, שלא לומר המחייב, היא הצהירה שמראש לא חשבה להניק, ושיש לה מטרות ורצונות אחרים. אחר כך הגיעה החופשה במלדיביים, שהשאירה את ליב הקטנה בבית לטובת מים צלולים, בונגלוס מפוארים ותמונות מפתות עם הבעל. ואז, כשכבר הייתה בהריון השני, התראיינה למגזין "את", והודיעה קבל עם ועיתון שהיא לא מסוגלת להיות עם הילדה שלה כל היום. "אין לך רגע לעצמך", אמרה בראיון להדס בשן, "אני רוצה לטוס, לנסוע לחופש, להיות עם בעלי".

גם רפאלי מבינה שלאימהות רבות יש את הרצונות האלה. מבעד לבקבוקים, הפליטות, החלפת החיתולים והמיעוט בתקשורת בוגרת, יש ודאי מי שמפנטזות על טיסה, על חופש ועל זמן איכות עם בן/בת הזוג. אלא שבניגוד לשיח האימהות הטוטאלי (שלא לומר טוטאליטרי) הרווח, שלפיו כשנולד לנו ילד נולדים אתו גם רשות האשם האימהיים, לרפאלי אין יותר מדי אשמה. ההתלבטות בין הורות לקריירה, התלבטות שלפעמים נדמה שמגדירה מבחוץ את האימהות, לא קיימת אצלה.

Today a year ago I made the best decision of my life 💍

A post shared by Bar Refaeli (@barrefaeli) on

נכון, המצב הכלכלי משחק כאן תפקיד, ומאפשר לרפאלי לשכור מטפלת ולקבל עזרה בהרבה דברים אחרים, אבל לא זאת הנקודה. רפאלי, שהתרגלה לחיות תוך הדחקה והתעלמות מכל מה שאומרים עליה, מספקת לנו הצצה לחיים שלא מוכפפים לשיח האימהות הרווח. אם אנחנו, האימהות פשוטות העם, מחוברתות לתוך שיח האשמה הזה, וחשות אשמה (גם על כך שאנחנו לא מרגישות אשמות), רפאלי לא משחקת בחוקים הללו. היא מזיזה הצידה את הטוקבקים, אותם טובקבקים שמגיעים אלינו בצורת הערות וביקורת מההורים שלנו, החברים הקרובים, הסביבה והתרבות, ומספקת מודל מעניין של מחשבה על אימהות. כי גם אם בנותיה הן כל עולמה, הן לא כל חייה, והיא יכולה – וחשוב מכך  רוצה – לעשות ולהיות דברים אחרים.

Hers & Hers 🍼🍷

A post shared by Bar Refaeli (@barrefaeli) on

אז כן, אפשר להתרגז מבר רפאלי, שמקבלת לבית החולים מגשי סושי, בקבוקי יין ומשלוחים ממסעדות יוקרה, בעוד אנחנו מדדות בחלוקים לחדר האוכל המשותף כדי לתפוס את שאריות הפירה התפל, אבל אפשר גם ללמוד ממנה משהו. כי אם אנחנו היינו יודעים (ויודעות) לשים קצת את התביעה להיות אימהות, שאינן אלא פונקציה בשירות הילדים, פונקציה שאם חורגים מגבולותיה צריך מיד לחוש כישלון ואשמה, אולי היה לנו קצת יותר קל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות