האם יש עוד מקום בעולם לגברים כמו דיויד לטרמן? - באה ממחול - הבלוג של טל לוין - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם יש עוד מקום בעולם לגברים כמו דיויד לטרמן?

תכניתו החדשה של לטרמן בנטפליקס היא ניסיון מעניין של המנחה הוותיק לאחוז בימים עברו. לא חלילה כמטרידן סדרתי אלא פשוט כגבר של הדור הישן

תגובות
דיוויד לטרמן עם פריס הילטון
ASSOCIATED PRESS

לדיוויד לטרמן היה הרבה מזל בחיים. בן למשפחה פשוטה מאינדיאנפוליס, הצליח להתיישב בכיסא מנחה תכניות האירוח הפופולריות ביותר בארצות הברית במשך יותר משלושה עשורים. הפוזיציה שאליה הגיע והכישרון שכנראה התברך בו הפכו אותו למנחה שכל סלב, קטן כגדול, רצה לשבת על הספה שלו. אבל האמת היא שהמזל הגדול ביותר של לטרמן קשור כנראה לעובדה שהצליח לפרוש לפני פריצתו של קמפיין #metoo. ולא, לא רק בגלל שב-2009 הודה בשידור חי שניהל מערכת יחסים מינית עם אחת מהעובדות בתכנית (בזמן שהיה נשוי), פרשה שכנראה הייתה מורידה אותו מהאוויר בימינו. אלא כי לטרמן, משעשע ככל שיהיה, שייך עדיין לדור שהרשה לעצמו לבהות במבט מקריפ בכל אישה יפה עם שמלה קצרה שהתארחה אצלו. ולא רק מבטים, גם הערות, נשיקות ושאר מחוות קטנות ומטרידות, תמיד במסווה של הומור, היו עניין שבשגרה.

תכניתו החדשה בנטפליקס, "את האורח הבא שלי אין צורך להציג", היא ניסיון מעניין של המנחה הוותיק לאחוז בימים עברו. לא חלילה כמטרידן סדרתי אלא פשוט כגבר של הדור הישן. זה הגבר שלא מוצא את עצמו בעולם של רשתות חברתיות וסטוריז (התכנית נפתחת במונולוג כאילו לא מתוכנן, שמנסה לפצח מה זה נטפליקס), ושלא ממש מבין את עידן ה-אובר-פוליטיקלי-קורקט. הראיונות שעשה עם ברק אובמה וג'ורג' קלוני, מעניינים ככל יהיו, חשפו בדיוק את הדבר הזה – עבור לטרמן העולם החדש, שבו להסתכל על אישה כאילו היא חפץ יפה, העולם שבו להיות גבר לבן מעניק לכך את כל הפריבלגיות האפשריות, הולך ומתערער. לא לשווא אלה ראיונות נוסטלגיים מאוד, אה-לה-סטודיו-למשחק, שעוסקים לא מעט בעשורים הקודמים בחייה של ארצות הברית.

בעל אוהב, אבא מסור. קלוני אצל לטרמן

הכניסה של לטרמן לנטפליקס מאפשרת לא רק לבחון אותו, כמי שמנסה להסתגל לשינויים התרבותיים והחברתיים הסוערים. היא גם מפנה זרקור כלפי מי שירשו באופן ממשי ומטאפורי את הכיסא שלו מאחורי שולחן המנחה. על הנייר, לא הייתה סיבה לג'ימי קימל, ג'ימי פאלון, סת' מאיירס או אפילו סטיבן קולבר לחשב מסלול מחדש אחרי עזיבתם של לטרמן ולנו. הרי גבר אחד הוחלף בגבר אחר, השולחן נשאר אותו שולחן והפורמט אותו פורמט. כל המנחים הללו כבר שחו בביצת הלייט-נייט והטוק-שואו הרבה שנים, כך שהחלפת הדור הוותיק לא הייתה אמורה לעשות שינוי משמעותי במרקם הטלוויזיוני. יותר מכך, כפי שהתבדחה על כך לינה דנהאם בראיון להוליווד ריפורטר, רשתות הטלוויזיה השונות כל כך חששו לבחור באישה מנחה, עד שהן התחילו לחפש גברים לבנים מעבר לים. כך קיבל למשל ג'יימס קורדן הבריטי את תכנית הלייט-לייט שואו. מזל שיש את סמנתה בי להתהדר בה. מי היה מאמין שאישה יודעת גם לשאול שאלות וגם לספר בדיחות? 

אבל המציאות, למרבה השמחה, מוכיחה שבכל זאת ישנו שינוי. נכון, נשים מנחות של טוק-שואו קשה למצוא, ומי שכן הורשתה להיכנס למועדון היוקרתי עושה את זה בתוכניות דיי-טיים (אלן דג'נרס) או בפורמטים לא-מכובדים-לכאורה (צ'לסי הנדלר), אבל הגברים במועדון הם כבר גברים אחרים. הדוגמאות לכך נפרשו לנגד עינינו, על המסך, בחודשים האחרונים. אם הרגע הכי פגיע של לטרמן היה ב-2009, עם הווידוי המביך שלו, או ב-2001 לאחר נפילת התאומים, בו נשא מונולוג סמי-מרגש, אז ג'ימי פאלון בכה בשידור חי, כשסיפר על מות אימו. הוא לקח שבוע חופש מהתכנית, וחזר כדי לספר על הקשר המיוחד שהיה להם מול מיליוני צופים. ג'ימי קימל הביא את בנו התינוק לשידור, לאחר שזה עבר ניתוח בלב. כמה חודשים לפני כן סיפר בדמעות על מחלתו של הילד, כחלק ממונולוג הפתיחה שלו.

בלי מסכות. ג'ימי פאלון סופד לאמו

אבל לא רק הסוגיות המשפחתיות חושפות צד אחר, רגיש וצנוע אצל המנחים הללו – גם הפוליטיקה מקבלת טיפול שונה. לצד בדיחות, מערכונים וקטעי סאטירה, נאלצו עדת הגברים הרגישים הזאת להתמודד עם הטלטלה הגדולה ביותר שידעה ארצות הברית – בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות. עד אז היה הנשיא הנבחר מושא לבדיחות, כשהוליווד בכלל והקומיקאים בפרט, היו מגויסים כל כולם למשימת הזלזול בו. המהפך שהתרחש ביום הבחירות תפס אותם לא מוכנים, וחייב אותם לחשבון נפש. סת' מאיירס התייחס לסוגיה במונולוג מרגש, וכך גם סטיבן קולבר, שהתקשה להתמודד עם הבשורה. הם עמדו, אולי לראשונה, לא רק בפני אמריקה הפצועה וההמומה, אלא ממש חלק ממנה. אפילו השולחן ומשבצת השידור הקבועה לא הצליחו לשמור עליהם מפני האסון הזה.

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. מנחי תכניות האירוח ביום לאחר הבחירות

לאור כל זאת, נראתה במבט ראשון תכנית האירוח של לטרמן, כניסיון אבוד לשמור על הערכים של פעם. לא במקרה בחר שני גברים מפורסמים, שנמצאים בעצמם בצומת דומה. ברק אובמה סיים את מושב הנשיאות שלו בקול ענות חלושה, בעיקר כי לא הצליח לגרום לבוחרים להאמין ביכולתה של הילארי להיות נשיאה. פגישתו הראשונה עם הנשיא טראמפ ביום ההשבעה הייתה מביכה במקרה הטוב. בכך הוא מגיע ללטרמן, גם הוא "פנסיונר" במידה מסוימת, כשמפעל חייו הגדול מתפרק לנגד עיניו. קלוני מן העבר השני מבקש לפתוח פרק חדש בחייו, עם הנישואים לאמל אלמודין ולידת התאומים שלהם – אלה ואלכסנדר. ללטרמן הוא מספר על הקשיים של הורות מאוחרת, שאילצה אותו לשים את עצמו בצד, לראשונה אחרי 53 שנים. אגב, גם לטרמן עצמו הפך לאבא בגיל מבוגר, וגם הוא, בראיון עם קלוני, מדבר על אתגרים דומים.

האם לטרמן מבקש לגאול את עצמו? מתעקש להמשיך ולהיות רלוונטי? או שזה פשוט רצון של מי שהיה רגיל להיות באור הזרקורים במשך שלושים שנה, וכעת מתקשה להתמודד עם היציאה לגמלאות? התשובות לשאלות הללו פחות רלוונטיות מאשר בחינת האופן שבו מבקש לטרמן להמשיך ולקחת חלק, במודע או שלא, בשיח התרבותי על הגבריות החדשה. למרבה השמחה, הקולות שהוא משמיע אינם ריאקציונרים לגמרי, וגם לא מבקשים להחזיר את הגלגל לאחור. הם כן חושפים את הקושי של מי שצמח בצורת מחשבה מסוימת, בעמדת כוח מסוימת ונדרש כעת לוותר עליה או לפחות לתת עליה את הדין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כרטיסים להופעות והצגות