שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בין רפובליקת גלעד לאלכס גלעדי - צפו להדף שאחרי הוידויים

האם שרשרת הוידויים הנשיים על הטרדות מיניות מצד בכירים בתקשורת ישנו משהו? או שאנחנו על סיפו של באקלש גדול וכואב? ומה מלמדת אותנו התשובה של אלכס גלעדי?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלכס גלעדי
אלכס גלעדי. "דבריה של נרי נכונים בעיקרם"צילום: דודו בכר
טל לוין
טל לוין

בפרק האחרון של "סיפורה של שפחה" מצליחה הגיבורה לחולל מרד קטן כנגד שוביה. זוהי לא התפרצות תוקפנית או השחתה של רכוש, אלא הימנעות מדרישה לקחת חלק בפרויקט האלים של רפובליקת גלעד. זהו סירוב להמשיך ולשרת את המנגנון, שחלק מכוחו הוא היכולת שלו לגייס את המדוכאים והפגועים ביותר בתוכו, להשתתף בדיכוי עצמו. לאחר המרד הקטן חוזרת הגיבורה עם חברותיה – כל אחת לביתה. בסיום מגיעים נציגי השלטון, לוקחים אותה במשאית משטרה גדולה והפרק נגמר כשהדלתות נסגרות עליה, מבלי שהיא יודעת מה יהיה גורלה. על פניה נסוך חיוך קטן, מרומז בקושי, שמסמל בה בעת את תחושת הניצחון, הידיעה שלניצחון הזה יש מחיר וההשלמה עם המחיר.

ואצלנו, במרחק לא מספיק גדול מרפובליקת גלעד, כבר אפשר לומר שעוד מעט יגיע הבקלאש, ההדף. אפשר שהוא ממש מעבר לפינה. עוד מעט יגיע העונש על המרד הרועם שמתחולל פה בשבועות האחרונים, ושמכוחו יוצאים החוצה סיפורים ישנים וחדשים על הטרדות ותקיפות מיניות. לדבר הזה יהיה מחיר, זה ברור, אי אפשר להתחמק מזה. ההיסטוריה יודעת ללמד שכל הישג פוליטי, חברתי או כלכלי של נשים בהיסטוריה הביא אחריו גל של עונשים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. הבקלאש ממש מעבר לפינה, וכבר אפשר לתאר אלו צורות הוא יתפוס. האם המאבק הפמיניסטי נדון לרקוד – צעד קדימה, שניים אחורה סקובידו? ומה בכל זאת נרוויח מהמרד הזה?

במאי 2010, פורסמה במדור "קפטן אינטרנט"' של "הארץ" כתבה על סוגיית התכתובות הפנימיות בעסק. העילה הייתה יורם זק, גם אז איש חזק ומשמעותי בזכיינית קשת (הטלוויזיה של ישראל בשבילכם), ששלח מייל פנימי לתפוצה גדולה של עובדות ועובדים. המייל, שרק כמה ציטוטים (ויש לומר ה"קלים" יותר מתוכו) ממנו פורסמו, קורא לנשים העובדות בקשת – "מפתות... ממזריות... וזורמות", ובהמשך מפליא לתאר כיצד "הבוקר, בשבע, התעוררתי עם זיקפת בוקר מטורפת". אתם זוכרים את המייל/כתבה הזאת? סביר להניח שלא. אולי אתם זוכרים התבטאות אחרת של זק על אחת המתמודדות באח הגדול – דנה רון, שבאמת אין צורך לחזור עליה שוב. התגובה הרשמית של קשת למייל של זק הייתה אז – "ההתכתבות חרגה מאמות המידה המקובלות ולא היתה בכוונת התכתובת לפגוע באף אחד מהעובדים". ליורם זק, אגב, שלום. למרות חופשה כפויה קצרה אחרי עניין דנה רון, הוא נותר אחד האנשים הבולטים והחזקים בזכיינית.

יורם זק
יורם זק. נותר אחד האנשים הבולטים והחזקים בזכיינית "קשת"צילום: אמיל סלמן / ג'יני

האם מייל כמו של יורם זק היה עובר היום באותה קלות? סביר להניח שלא. סביר להניח שהוא היה עושה את דרכו במהירות גדולה יותר לרשתות החברתיות, שם היה מתנהל דו שיח הרבה יותר סוער מאשר – האם אפשר להתייחס להתכתבות פנימית כמרחב שבו לא חלים חוקי הטרדה מינית? לכל הפחות קשת הייתה נדרשת לתת הסברים מדוע היא עדיין ממשיכה להעסיק מישהו שמייצר באופן שיטתי (כן, המייל הזה הוא רק דוגמה כנראה) סביבה מינית עוינת.

המרד הפמיניסטי, גם אם מתקדם אט אט, בכל זאת לא מאפשר לנו לבטל ולהתעלם באותה קלות מאותם דפוסים שהיו שגורים פעם. השינוי הזה, שלמרבה הצער בולט יותר בארצות הברית מאשר כאן, תקווה שיחלחל במהירות האפשרית לתעשיית התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט, שגם גבולות ההטרדה נמתחים מדי יום לפני ומאחורי המצלמה. ההתבטאות של יו"ר קשת, דרורית ורטהיים, היא צעד (גם אם קטן מאוד) בכיוון הנכון. ההצהרה של זק עצמו היום - לפיה "השנים עברו, הזמנים השתנו, וגם אני למדתי והתפכחתי. היום לא הייתי מתנסח או מתנהל בצורה כזו", באה ללמד שגם בעלי הכוח מבינים שמשהו בסדרים הישנים מתפורר.

אז מה יהיה המחיר שנשלם? איך מגיבה שכבה שליטה כשהיא מרגישה שאחיזתה במושכות מתחילה להתרופף? אחת מנקודות היציאה של הפטריארכיה מהמשבר אליו היא נקלעת עכשיו נרמזה בתגובתו של אלכס גלעדי לטענותיה של נרי ליבנה. לפי גלעדי בין השניים לא התקיימו יחסי מרות, ולכן מדובר במערכת יחסים בין שני אנשים בוגרים והיא עניין פרטי.

האמירה הזאת מקפלת בתוכה שתי הנחות שגלעדי תופס אותן כאקסיומות. הראשונה היא שיש חלוקה דיכוטומית בין מרחב פרטי וציבורי, בין האישי לחברתי. מה שמתחולל במרחב האישי לא כפוף לחוקים או לכל הפחות לנימוס בסיסי, וגם אי אפשר לשפוט אותו בכלים ציבוריים. זוהי בדיוק הדיכוטומיה שבה נלחמו הפמיניסטיות הרדיקליות בשנות ה-70 (ואנחנו עדיין צריכות להילחם בה היום), בטענה שגם האישי (ואולי בעיקר האישי) הוא פוליטי. הוא תשקיף של ויוצר את המציאות החברתית. גם מאחורי דלתות סגורות אישה אינה אובייקט שאפשר לעשות בו הכל תחת מעטה של רומנטיקה וביטויים מכובסים דוגמת מערכת יחסים.

האקסיומה הגלעדית השנייה מתייחסת לעניין החוקי – לפיו לא היה נשיא קשת באותה תקופה, ובינו לבין לבנה לא התקיימו יחסי מרות. אלא שבתעשיית תקשורת קטנה וצפופה, שבה כולם מכירים את כולם, וכישוריך האישיים בטלים בשישים כמעט לעומת קשריך האישיים, זוהי טענה שלא מחזיקה מים. גלעדי, בין שהחזיק בתפקיד רשמי או לא, היה (ועודנו) אחד האנשים החזקים בתעשיית הטלוויזיה המקומית. אם לא היה נשיא סביר שעוד יהיה איפשהו, וסכסוך אישי איתו פירושו שהקריירה של אותה עיתונאית/תחקירנית/מפיקה/עורכת, נמצאת בסכנה. כי אין הרבה משרות, ובוודאי שאין הרבה משרות בכירות ועוד יותר בוודאי שאין הרבה משרות בכירות שנשים "מורשות" להגיע אליהן. וחוסר שיתוף פעולה עם מישהו בעל עוצמה שכזה, הוא מסוכן גם אם אף אחד לא חתם פה על חוזי עבודה.

טל לוין
טל לוין |באה ממחול

עורכת, כותבת, בולסת ומבקרת כל מה שיש בו תרבות (ואבוקדו)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ