בלוגים

מטען חורג / הבלוג של תמר מרים רגב

זרה בברלין - אבל רק בגללי

כשסיימתי להציג את עצמי, כועסת על עצמי על איך ששוב אמרתי את המילה “ICH” ("אני" בגרמנית) עם ח’ ישראלית מאין כמותה, חייך אליי תלמיד שישב לצידי

6תגובות

בדיוק לפני שבוע, עת ישבתי בהרצאה על פוסט-קולוניאליזם במסגרת לימודי האנתרופולוגיה, שוטטתי באינטרנט והכותרת “בגלל המבטא - נער הוכה על ידי 30 תלמידים” קפצה מול עיניי. בכתבה סופר על תלמיד כיתה ז’ מנתניה, יליד הארץ ממוצא רומני שלאחר שחזר עם הוריו לרומניה ושב לישראל רק לפני כחצי שנה, הוכה על ידי לא פחות מ-30 תלמידים בבית הספר בשל היותו "אחר". לא זאת אף זאת: במקום האירוע נכח מורה ולא עשה דבר.

יש כאב מיוחד שאני מרגישה כשאני קוראת כתבות מהסוג הזה. ייתכן שזו העובדה ששנות התיכון נתנו בי אותותיהן וגרמו לי להפוך לאדם שחושש למקומו ושלא מתפאר בשוני שלו, ואולי זו העובדה שגם אני בעלת הסטטוס העדין של “עולה חדשה” בגרמניה.  

האוניברסיטה החופשית בברלין
לואיס גאדלה ג'וניור
להמשך הפוסט

כך למדתי להפסיק להרגיש אשמה והתחלתי להנות במיטה

היום כשאני נכנסת עם גבר למיטה אני מיד שואלת, "מה אתה אוהב?", והוא מביט בי מופתע בטענה שמעולם לא שאלו אותו כזו שאלה בפעם הראשונה במיטה יחד. "תמיד יש פעם ראשונה", אני עונה כמו המשפט שמתגלגל על הלשון מ"הפעם הראשונה" ההיא שלי לפני ארבע שנים

104תגובות

אני שוכבת ומתרחצת בתוך האמבטיה ולשבריר שניה זרם המים פוגש אותי, שם למטה. במקום שאסור להזכיר את שמו. אינני מכירה את התחושה המרגשת הזו, ולכן אני מחליטה לנסות וליצור אותה מחדש. אני מתיישבת בדיוק מתחת לברז שבאמבטיה, מפשקת רגליי ופותחת את זרם המים. לפתע אימי פותחת את דלת חדר האמבטיה. אני מסובבת את מבטי לאחור וכלל לא מנסה להסתיר את מעלליי. ארשת פניה המומה, ועל אף שהמים ממשיכים לזרום לשבריר שניה שורר שקט מוחלט בחדר האמבטיה.

“מה את עושה?!” אימי מטיחה בי את השאלה, אך היא לא מעוניינת בתשובה.

אליזבת' בנקס בסרט "בתול בן 40". כיף באמבט
להמשך הפוסט

למה "אנחנו צריכים לדבר" הוא תמיד סימן רע

החלטתי לקחת זמן לעצמי להרהר בכיוון אליו מערכת היחסים שלי עם מייק הולכת, וחשבתי שזה יהיה רעיון טוב שינצל את הזמן גם לחשוב בעצמו. בעוד אני החלטתי שמה שהוא יכול להציע - אני מוכנה לקחת, המסקנה של מייק היתה לגמרי אחרת

5תגובות

עבר כבר שבוע מאז הפעם האחרונה בה מייק ואני שוחחנו. זאת לאחר שהחלטתי לקחת מעט זמן כדי לחשוב לאן היחסים שלנו הולכים, זמן שהמלצתי למייק שינצל בעצמו. נדרשו לי רק שלושה ימים ומסיבה אחת כדי להבין שמה שמייק יכול להציע - אני מוכנה לקחת, ושעליי להנמיך את הציפיות והדרישות שלי.  

ביום חמישי בערב אני מקבלת ממייק הודעה, "אנחנו צריכים לדבר". מייק לוקח יוזמה בפעם הראשונה בקשר שלנו אבל אני מרגישה שמשהו לא טוב הולך לקרות. למחרת, אני יושבת בשיעור ולא מצליחה להתרכז. אני פותחת את המחברת שלי וכותבת שוב ושוב את המשפט "הוא לא הולך להיפרד ממך, את משמעותית בחיים שלו". ברגע שהשיעור נגמר אני מתקשרת למייק כדי לקבוע מקום מפגש ומשתפת אותו בתחושות שלי.

זוג בטירגארטן בברלין
סטפני לוס / רויטרס
להמשך הפוסט

ברלין: ארץ לעולם-לא של הרווקים הנצחיים

כאן איננו עוד קבוצה שכשלה נחרצות והינה הכבשה השחורה במשפחה, כאן אנחנו העדר

19תגובות

אני והפרטנר שלי, מייק, הולכים יחד ברחוב לקראת השיעור הפרטי השני שלנו יחד. אני אומרת למייק שיתקדם ואני כבר מגיעה, כשאני חוזרת אני רואה אותו ניצב מול המורה הפרטית שלי. הם מסתכלים אחד לשני בעיניים ונותנים אחד לשני נשיקה חטופה בפה. אני משפשפת את עיניי ומנסה לוודא את שראיתי. אני מכווצת את עיניי והנה זה קורה שוב, עוד נשיקה חטופה שמייק נושק על שפתיה של מורתי האהובה.

"מה קורה פה?“, אני שואלת אותם, מחדירה בהם מבט נוקב, תוהה אם הם מצטערים על החטא שחטאו. מורתי מסתובבת חזרה ונכנסת אל הבניין בעוד שמייק עומד מולי לא מסיט את מבטו לשניה.

זוג מתנשק בפרידריכסהיין, ברלין
סשה קוהלמן
להמשך הפוסט

"נראה שאת עושה חיים בברלין": רגע לפני ואחרי שאני רוצה למות

בין הדה-פרסונליזציה לדיכאון אני מצליחה להעלות איזו תמונה לפייסבוק בה אני חוגגת שינוי פריזורה ולקבל עליה 260 לייקים. בזאת בחרתי לשתף, אבל לא את החיים האמיתיים שלי

19תגובות

אהרון, הילד שאני מטפלת בו, עולה אחרי במדרגות, מנסה להדביק את הקצב שלי. הוא מביט אליי ואומר לי "תמר, כשחג המולד יגיע, אנחנו נכין עוגיות לסנטה קלאוס, נכון?“. אני מסתכלת עליו ומתמלאת בדמעות. אני מקנאה בו, אני מקנאה בו שהחיים שלו מלאים בעוגיות ובמשחקים בשלג. אני מקנאה בו שהוא לא עולה מהר את המדרגות כי הוא נהנה מהטיפוס ואני לא. אני רואה את המדרגות ואני רוצה רק לטפס אותן כמה שיותר מהר, אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי, אני לא רוצה להרגיש איך הנשימה שלי נעתקת בכל פעם שצלחתי עוד מפלס. אני יודעת שבקצה המדרגות מחכה לי אוכל של בית, מחכה לי המיטה שלי ואולי מחכה לי גם אהבה, אבל אני לא מצליח ליהנות מהטיפוס.

לבסוף, כאשר אגיע הביתה, אצלם תמונה בפוזה הכי מחמיאה שאוכל, לאחר 20 נסיונות בשביל כמה לייקים בפייסבוק. אבל לעולם לא אעלה תמונה שלי בוכה אחרי שיצאתי לדייט בודד עם בחור והוא לא דיבר איתי יותר. כולם ימשיכו לשלוח הודעות בסגנון: "ואוו, נראה שאת עושה חיים בברלין". הם מפרגנים ושמחים בשבילי ואני מבפנים מתכווצת.

איור של גיא מושיוב של נערה מקריפה
להמשך הפוסט