בלוגים

מטען חורג / הבלוג של תמר מרים רגב

זרה בברלין - אבל רק בגללי

כשסיימתי להציג את עצמי, כועסת על עצמי על איך ששוב אמרתי את המילה “ICH” ("אני" בגרמנית) עם ח’ ישראלית מאין כמותה, חייך אליי תלמיד שישב לצידי

בדיוק לפני שבוע, עת ישבתי בהרצאה על פוסט-קולוניאליזם במסגרת לימודי האנתרופולוגיה, שוטטתי באינטרנט והכותרת “בגלל המבטא - נער הוכה על ידי 30 תלמידים” קפצה מול עיניי. בכתבה סופר על תלמיד כיתה ז’ מנתניה, יליד הארץ ממוצא רומני שלאחר שחזר עם הוריו לרומניה ושב לישראל רק לפני כחצי שנה, הוכה על ידי לא פחות מ-30 תלמידים בבית הספר בשל היותו "אחר". לא זאת אף זאת: במקום האירוע נכח מורה ולא עשה דבר.

יש כאב מיוחד שאני מרגישה כשאני קוראת כתבות מהסוג הזה. ייתכן שזו העובדה ששנות התיכון נתנו בי אותותיהן וגרמו לי להפוך לאדם שחושש למקומו ושלא מתפאר בשוני שלו, ואולי זו העובדה שגם אני בעלת הסטטוס העדין של “עולה חדשה” בגרמניה.  

האוניברסיטה החופשית בברלין
לואיס גאדלה ג'וניור
להמשך הפוסט

כך למדתי להפסיק להרגיש אשמה והתחלתי להנות במיטה

היום כשאני נכנסת עם גבר למיטה אני מיד שואלת, "מה אתה אוהב?", והוא מביט בי מופתע בטענה שמעולם לא שאלו אותו כזו שאלה בפעם הראשונה במיטה יחד. "תמיד יש פעם ראשונה", אני עונה כמו המשפט שמתגלגל על הלשון מ"הפעם הראשונה" ההיא שלי לפני ארבע שנים

אני שוכבת ומתרחצת בתוך האמבטיה ולשבריר שניה זרם המים פוגש אותי, שם למטה. במקום שאסור להזכיר את שמו. אינני מכירה את התחושה המרגשת הזו, ולכן אני מחליטה לנסות וליצור אותה מחדש. אני מתיישבת בדיוק מתחת לברז שבאמבטיה, מפשקת רגליי ופותחת את זרם המים. לפתע אימי פותחת את דלת חדר האמבטיה. אני מסובבת את מבטי לאחור וכלל לא מנסה להסתיר את מעלליי. ארשת פניה המומה, ועל אף שהמים ממשיכים לזרום לשבריר שניה שורר שקט מוחלט בחדר האמבטיה.

“מה את עושה?!” אימי מטיחה בי את השאלה, אך היא לא מעוניינת בתשובה.

אליזבת' בנקס בסרט "בתול בן 40". כיף באמבט
להמשך הפוסט

למה "אנחנו צריכים לדבר" הוא תמיד סימן רע

החלטתי לקחת זמן לעצמי להרהר בכיוון אליו מערכת היחסים שלי עם מייק הולכת, וחשבתי שזה יהיה רעיון טוב שינצל את הזמן גם לחשוב בעצמו. בעוד אני החלטתי שמה שהוא יכול להציע - אני מוכנה לקחת, המסקנה של מייק היתה לגמרי אחרת

עבר כבר שבוע מאז הפעם האחרונה בה מייק ואני שוחחנו. זאת לאחר שהחלטתי לקחת מעט זמן כדי לחשוב לאן היחסים שלנו הולכים, זמן שהמלצתי למייק שינצל בעצמו. נדרשו לי רק שלושה ימים ומסיבה אחת כדי להבין שמה שמייק יכול להציע - אני מוכנה לקחת, ושעליי להנמיך את הציפיות והדרישות שלי.  

ביום חמישי בערב אני מקבלת ממייק הודעה, "אנחנו צריכים לדבר". מייק לוקח יוזמה בפעם הראשונה בקשר שלנו אבל אני מרגישה שמשהו לא טוב הולך לקרות. למחרת, אני יושבת בשיעור ולא מצליחה להתרכז. אני פותחת את המחברת שלי וכותבת שוב ושוב את המשפט "הוא לא הולך להיפרד ממך, את משמעותית בחיים שלו". ברגע שהשיעור נגמר אני מתקשרת למייק כדי לקבוע מקום מפגש ומשתפת אותו בתחושות שלי.

זוג בטירגארטן בברלין
סטפני לוס / רויטרס
להמשך הפוסט

ברלין: ארץ לעולם-לא של הרווקים הנצחיים

כאן איננו עוד קבוצה שכשלה נחרצות והינה הכבשה השחורה במשפחה, כאן אנחנו העדר

אני והפרטנר שלי, מייק, הולכים יחד ברחוב לקראת השיעור הפרטי השני שלנו יחד. אני אומרת למייק שיתקדם ואני כבר מגיעה, כשאני חוזרת אני רואה אותו ניצב מול המורה הפרטית שלי. הם מסתכלים אחד לשני בעיניים ונותנים אחד לשני נשיקה חטופה בפה. אני משפשפת את עיניי ומנסה לוודא את שראיתי. אני מכווצת את עיניי והנה זה קורה שוב, עוד נשיקה חטופה שמייק נושק על שפתיה של מורתי האהובה.

"מה קורה פה?“, אני שואלת אותם, מחדירה בהם מבט נוקב, תוהה אם הם מצטערים על החטא שחטאו. מורתי מסתובבת חזרה ונכנסת אל הבניין בעוד שמייק עומד מולי לא מסיט את מבטו לשניה.

זוג מתנשק בפרידריכסהיין, ברלין
סשה קוהלמן
להמשך הפוסט

"נראה שאת עושה חיים בברלין": רגע לפני ואחרי שאני רוצה למות

בין הדה-פרסונליזציה לדיכאון אני מצליחה להעלות איזו תמונה לפייסבוק בה אני חוגגת שינוי פריזורה ולקבל עליה 260 לייקים. בזאת בחרתי לשתף, אבל לא את החיים האמיתיים שלי

אהרון, הילד שאני מטפלת בו, עולה אחרי במדרגות, מנסה להדביק את הקצב שלי. הוא מביט אליי ואומר לי "תמר, כשחג המולד יגיע, אנחנו נכין עוגיות לסנטה קלאוס, נכון?“. אני מסתכלת עליו ומתמלאת בדמעות. אני מקנאה בו, אני מקנאה בו שהחיים שלו מלאים בעוגיות ובמשחקים בשלג. אני מקנאה בו שהוא לא עולה מהר את המדרגות כי הוא נהנה מהטיפוס ואני לא. אני רואה את המדרגות ואני רוצה רק לטפס אותן כמה שיותר מהר, אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי, אני לא רוצה להרגיש איך הנשימה שלי נעתקת בכל פעם שצלחתי עוד מפלס. אני יודעת שבקצה המדרגות מחכה לי אוכל של בית, מחכה לי המיטה שלי ואולי מחכה לי גם אהבה, אבל אני לא מצליח ליהנות מהטיפוס.

לבסוף, כאשר אגיע הביתה, אצלם תמונה בפוזה הכי מחמיאה שאוכל, לאחר 20 נסיונות בשביל כמה לייקים בפייסבוק. אבל לעולם לא אעלה תמונה שלי בוכה אחרי שיצאתי לדייט בודד עם בחור והוא לא דיבר איתי יותר. כולם ימשיכו לשלוח הודעות בסגנון: "ואוו, נראה שאת עושה חיים בברלין". הם מפרגנים ושמחים בשבילי ואני מבפנים מתכווצת.

איור של גיא מושיוב של נערה מקריפה
להמשך הפוסט

מדריך הטרמפיסטית לטיפוסים מפוקפקים בבלקן

בהיעדר תחבורה ציבורית של ממש מציאת טרמפים היתה הדרך היחידה שלי להגיע לבלגרד. הטעות שלי היתה שהתעקשתי לצאת לבד ולטייל כאילו אנחנו שתיים. טרמפ נורא גרם לי לתהות: האם פעלתי מתוך אומץ או טיפשות?

"טיול הטרמפים שלנו לא עומד לצאת לפועל", הודיעה לי פאולה יומיים לפני היציאה. סבתא שלה חולה והיא נאלצת לבטל. תכננו לתפוס טרמפים מברלין עד אתונה. וכמו כל החלטה שאני עושה בחיים, לקחו לי עשר דקות להחליט שאני יוצאת. טיפשות או אומץ? ימים יגידו.

יוהאן וקתרין, ההורים המארחים שלי, הביעו דאגתם. "שלחי מספר רישוי של כל רכב שאת עולה עליו", הפצירה בי קתרין בזמן שיוהאן ניגש לחדרו כדי לחזור עם סכין מתקפלת בצורת כרטיס אשראי שאפשר לשמור בארנק. הדאגה שלהם מצליחה לערער אותי.

איור של גיא מושיוב
להמשך הפוסט

לא חשבתי שאתאהב באישה, ודאי לא בעובדת מין

היא מספרת לי על לקוחות שרק רוצים תשומת לב ולהרגיש נחשקים. היא מפרטת הכל כאילו זה רק ספורט. משמיטה בכוונה או שלא, כל השפעה רגשית שהיתה למקצוע עליה

לא קל לי לדבר על אהבתי לנשים. אוכל לספור על יד אחת את מספר הפעמים שבהן הזדמן לי לנשק אישה. אבל כל פעם כזו היתה מרגשת ומסעירה כמו הנשיקה הראשונה. עדיין לא הצלחתי להבין את היחסים המורכבים שיש לי כלפי המין הנשי. תמיד מצאתי את עצמי מהופנטת מגוף של אישה אבל מעולם לא הצלחתי לפתח רגשות כלפי אף אחת. ואז הגיעה רוזי.

זה היה יום ראשון, נכנסתי לפינת העישון במועדון בברלין כדי לשאוף אוויר "צח". בחורה גבוהה ורזה עם שני גולגולים בשיער יושבת שעונה על הקיר, צוחקת. היא מוקפת בחברים אבל רק היא מאירה את החדר בחיוכה ומושכת את תשומת ליבי. בקלות בלתי מוסברת התחלנו לדבר ולגולל את סיפור חיינו. שאלתי את רוזי אם אוכל לנשק אותה. היא ענתה בחיוב. בלי שהבחנו חלפו להן שלוש שעות וכולם מסביבנו נעלמו. מלאת התרגשות שהכרתי בחורה מדהימה ובתקווה שלמה שזו לא התאהבות מועדונים טיפוסית, כזו שהשלתה אותי כמה פעמים בעבר, הזמנתי אותה לארוחת צהריים בביתי.

שתי נשים אוהבות
להמשך הפוסט

האנס שלי אמור היה לקפוץ מהשיחים, לא להיות ידיד מהצבא

תמר מרים רגב היתה צריכה לעבור לברלין ולהיכנס למערכת יחסים, רק כדי להבין שמקרה שקרה לה שנה קודם עם ידיד קרוב מהצבא היה למעשה אונס, רחוק מכל דבר שדמיינה

מייק ואני מתהלכים ברחובות שכונת נויקלן הברלינאית אחרי ערב טריוויה בפאב שכונתי. סיימנו במקום התשיעי והמכובד אבל את התשובה לשאלה כיצד ייגמר הלילה שלנו טרם ידעתי. הגענו לספסל מבודד שהואר על ידי פנס רחוב שכאילו וקרא לנו להתקרב אליו. התיישבתי והרגשתי לרגע שחזרתי לגיל 16, למושב, אני שוב בגני הדר. לא שכבנו כבר חודש, מייק ואני, והערב זה עומד לקרות. אני מוליכה את מייק אחריי, בחיפוש אחר פיסת אינטימיות בעיר הגדולה. אנחנו עולים במדרגות ומגיעים לאתר בנייה, חשוף וריק פרט למספר מכוניות חונות. ווידאתי שוב ושוב שאין אף אחד בקרבתנו, שוכחת מהעובדה שאולי אחרי 13 שעות עדשות המגע שלי כבר סיימו את עבודתן.

מצאנו חומה להישען עליה, מצדנו הימני עומדת מעלית. באמצע האקט, כשגבי מופנה למייק, הבחנתי בדמות מרוחקת מאיתנו. לא עצרתי, אולי הדמות העמומה בסך הכל עומדת שם. כשהיא החלה להתקרב אלינו, החלו גם חושיי להתעצם - עד למפגש בינינו. מולנו עצר גבר זר, צעיר אולי בשנות ה-20 לחייו, עם מבט חלול בעיניים. מחשבה אחת עלתה לי בראש, המפגש הזה עשוי להיגמר באחת מהדרכים הבאות: או שהבחור הזה אונס ושודד אותי, או שיהרוג אותי - זו הרגישה כאפשרות הטובה ביותר מבחינתי. אחרי פרק זמן שהרגיש כנצח, פנה אלינו הצעיר ושאל: "המשטרה כבר הגיעה?"

איור של גיא מושייוב בשחור על לבן
להמשך הפוסט