כך למדתי להפסיק להרגיש אשמה והתחלתי להנות במיטה - מטען חורג - הבלוג של תמר מרים רגב - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך למדתי להפסיק להרגיש אשמה והתחלתי להנות במיטה

היום כשאני נכנסת עם גבר למיטה אני מיד שואלת, "מה אתה אוהב?", והוא מביט בי מופתע בטענה שמעולם לא שאלו אותו כזו שאלה בפעם הראשונה במיטה יחד. "תמיד יש פעם ראשונה", אני עונה כמו המשפט שמתגלגל על הלשון מ"הפעם הראשונה" ההיא שלי לפני ארבע שנים

תגובות
אוברי פלאזה מתוך הסרט "רשימה לביצוע" (The To-Do List) מ-2013
CBS Films

אני שוכבת ומתרחצת בתוך האמבטיה ולשבריר שניה זרם המים פוגש אותי, שם למטה. במקום שאסור להזכיר את שמו. אינני מכירה את התחושה המרגשת הזו, ולכן אני מחליטה לנסות וליצור אותה מחדש. אני מתיישבת בדיוק מתחת לברז שבאמבטיה, מפשקת רגליי ופותחת את זרם המים. לפתע אימי פותחת את דלת חדר האמבטיה. אני מסובבת את מבטי לאחור וכלל לא מנסה להסתיר את מעלליי. ארשת פניה המומה, ועל אף שהמים ממשיכים לזרום לשבריר שניה שורר שקט מוחלט בחדר האמבטיה.

“מה את עושה?!” אימי מטיחה בי את השאלה, אך היא לא מעוניינת בתשובה.

אני שותקת והדלת נטרקת.

יש סיבה ברורה לכך שלא עניתי לשאלתה של אימי. לא בשל פחד, לא בשל בושה גדולה, אפילו לא כי רציתי למרוד. לא עניתי כי לא ידעתי. איך אפשר לצפות שאדע, כשאני רק בת חמש?

טריקת הדלת של אימי מהדהדת בראשי, אך לא מספיק חזק כדי שאבין את “חומרת מעשיי” ואני שוב פותחת את זרם המים.

במרוצת השנים הרומן עם הזרם ממשיך ואימי כבר לא פותחת את הדלת.  

הודות לאינטרנט אני לומדת שמה שעשיתי באמצעות הזרם באמבטיה נקרא "לאונן".

בנוסף לכך למדתי שלבנים מותר לאונן. בבית מול המחשב, במגרש הכדורגל, במחששה של בית הספר היסודי ואפילו באוטובוס ביחד. להם מותר אבל לנו אסור.

בכיתה ט' בנים מהכיתה פונים אל חברתי ואליי ובטון מזלזל שואלים אותנו אם אנחנו נוהגות לאונן. בעוד שחברתי מכחישה בתוקף ואף מביעה תחושת גועל עמוקה כלפי הרעיון אני בוחרת שוב לשתוק. אבל אותה השתיקה לא דומה כלל לשתיקה בחדר האמבטיה בגיל חמש, הרי שעכשיו אני כבר יודעת מה אני עושה ומהו שם הפעולה אבל עם השם "אוננות" גם מגיע משקל כבד של בושה.

בנתיים אני נאלצת לחכות בשקט עד שאגיע לגיל הנכסף, לגיל שבו בן הזוג שלך הוא זה ש"דואג" לך. בגיל הזה כבר מותר לבנות לדבר על המיניות שלהן, שלא לומר שתהיה להן מיניות בכלל.

מעולם לא דיברו איתי על מיניות נשית. לא בהרצאות בבית הספר שהתרחשו אחת לשנה אי שם בשלהי כיתה י"א וכמובן שלא בבית. אם רק הייתי מעזה לשאול שאלה קצת יותר מדי פולשנית אימי כבר היתה מסמיקה ודורשת שנעבור לנושא הבא. ביום אחד בהיר אני ניגשת לאמא שלי ושואלת אותה מדוע היא מעולם לא מדברת איתי על סקס והיא בתגובה עונה שאני כבר יודעת הכל. אמא צודקת. אני יודעת איך להלביש קונדום, איפה קונים בדיקת הריון, איך כל סנטימטר בגוף שלי צריך להיות מגולח למשעי טרם אכנס למיטה עם גבר וגם אילו קולות אני צריכה להפיק בזמן האקט. אבל רק דבר אחד אני עוד לא יודעת. שגם אני צריכה ליהנות.

אני עוד לא מצליחה לקשר בין הרומן שהיה לי עם זרם המים במשך כל השנים האלה לבין הרומנים שלי עם נערים בגיל העשרה.

לפני ארבע שנים בדיוק אני מוצאת את עצמי בסיטואציה מינית עם גבר חדש. הוא שואל אותי אם אני בתולה ואני משיבה לו שכן. "תמיד יש פעם ראשונה" הוא מגחך בעודו ממשיך לנשק את הצוואר שלי ומסיר ממני את מכנסי הג'ינס. שנינו שיכורים אבל הגוף שלי לא מצליח להרפות. הוא מנסה לחדור אליי ואני מרגישה שהוא חותך את הגוף שלי בסכין, אבל סיפרו לי שזו ההרגשה של "לאבד את הבתולים".

לינה דנהאם ואדם דרייבר ב"בנות"
HBO

היום כשאני נכנסת עם גבר למיטה אני מיד שואלת, "מה אתה אוהב?", והוא מביט בי מופתע בטענה שמעולם לא שאלו אותו כזו שאלה בפעם הראשונה במיטה יחד. "תמיד יש פעם ראשונה", אני עונה כמו המשפט שמתגלגל על הלשון מ"הפעם הראשונה" ההיא שלי לפני ארבע שנים. כשהוא מסיים לספר אני כבר לא מחכה שישאל, אני אומרת. אומרת מה כן ומה לא ואיך וכמה ומתי.

וזאת כי אני יודעת שגם אם הרומן עם הבחור החדש לא יימשך לעד כמו עם הזרם באמבטיה, הוא צריך להיות נעים כמעט כמוהו ועם הרבה פחות שתיקות צורמות ברקע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#