כנסו, כנסו: למה לא כדאי לזלזל כל כך בטוקבקים - המעבדה - הבלוג של מעבדת המדיה והמידע של האוניברסיטה הפתוחה - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כנסו, כנסו: למה לא כדאי לזלזל כל כך בטוקבקים

כלי תקשורת אולי מעדיפים להצניע את התגובות אבל מחקרים מגלים שבעיני חלק מהקוראים יש להם תפקיד חשוב

תגובות

אורן סופר

בעשור האחרון הפכו הטוקבקים לרכיב כמעט טבעי באתרי החדשות ברחבי העולם בכלל ובישראל בפרט. בהשוואה לסוגות אחרות של עיתונות השתתפותית (כמו בלוגים, למשל), יתרונם הגדול, מבחינת הכותבים, בחשיפה הרבה לה הם זוכים, מתוקף הטמעתם בתוך אתרי החדשות המושכים קוראים רבים. 

לא מעט מחקרים אקדמיים הצטברו בשנים האחרונות ביחס לטוקבקים בישראל ובארצות אחרות. אחת הסוגיות המעניינות מבחינה מחקרית ביחס לעליית הטוקבקים נוגעת לשאלת השפעתם האפשרית על האופן בו אנשים מעריכים את עמדות דעת הקהל בסוגיות שנויות במחלוקת. קיימות עדויות מחקריות כי העמדות המוצגות בתגובות משפיעות על האופן בו אנשים מעריכים את עמדת הציבור ביחס לנושא הנדון. אנו גם יודעים כי אנשים לוקחים בחשבון בשיקולים שלהם ביחס לכתיבת תגובה אם הנושא הנדון מצוי בקונצנזוס או בקונפליקט. וכלל, יש עדויות מחקריות מן הארץ המצביעות כי הערכה עצמית של המגיב כי עמדתו זהה לזו של דעת הרוב תחזק את נכונותו להגיב באמצעות שליחת טוקבק, ביחס לסוגיות ספציפיות. 

מקומם של תגובות הקוראים בהערכת דעת הקהל ביחס לסוגיות העומדות במחלוקת ציבורית מעניין במיוחד לנוכח העובדה שדף אתר החדשות מפגיש באותה מסגרת תוצרים עיתונאים מקצועיים ועמדות קוראים מן היישוב.

חשוב לציין, עם זאת, כי למרות השתגרותם של הטוקבקים יש לא מעט עדויות מן העולם על ירידה במספרי התגובות ובחלק מן המקרים—גם על החלטה מודעת מצד גופים עיתונאיים לבטל את האפשרות להגיב כלל. בין היתר בגלל בנדידת קוראים/כותבים לדפי ארגוני החדשות ברשתות החברתיות ולעליה בכמות ההודעות הנכתבות שם. ההחלטה של גופים שונים להיפרד מהטוקבקים נובעת, לרוב, מן הנטל המוטל על האתר בפיקוח וסינון התגובות, האיכות הירודה שלהן ועיתים גם מיחס פושר ואף פחות מכך כלפי התגובות מצד העיתונאים. 

חוקרי דעת קהל בתקופה של אמצעי תקשורת ההמונים (עיתונים, רדיו וטלוויזיה) הצביעו על כך שאנשים משקעים מאמץ לא מבוטל בהערכת דעת הקהל בסוגיות שנויות במחלוקת. המחקר תיאר זאת כמאמץ כמו-סטטיסטי, לסווג עמדות שמוצאות את ביטויין בתקשורת ההמונים לכאן ולכאן. לצד זאת, התייחסו החוקרים לחשיבות המגע היומיומי הבין-אישי, עם אנשים "רגילים", כמו נהג המונית או החנווני במכולת באופן שבו אנשים מגבשים את עמדתם ביחס לעמדות הציבור.  כאמור, היחודיות במצב המוצא את ביטויו בעידן הנוכחי הוא שלצד הכתבות שהן תוצר של דרכי פעולה מקצועיות ומאומתות, מופיעות עמדותיהם של ה"אנשים מן היישוב"—כל זאת באותה מסגרת טקסטואלית.

בראיונות שערכתי עם משתמשים הפעילים בזירת התגובות, ככותבים וכקוראים, ניסיתי לעמוד על האופן בו הם תופסים את המאזן בין התוצר העיתונאי לבין התגובות. חלק מהמרואיינים צינו את הבולטות הטיפוגרפית לה זוכות הכתבות העיתונאיות ובעיקר—כותרות המאמרים—כגורם שהם סבורים שהשפעתו על הציבור היא הרבה ביותר. ואולם, קבוצה לא מבוטלת מן המרואיינים ציינו את  חוכמת ההמון המוצאת את ביטויה בטוקבקים, ואת מספרם הגדול של הכותבים כגורם המסייע, לעיתים קרובות, לאזן את ההטיות הפוליטיות של העיתונאי הבודד. מרואיינים התייחסו לטוקבקים כאל סוג של ברומטר, המאפשר להעריך את המגמות בדעת הקהל, מתוך התפיסה שכל תגובה מהווה ייצוג של קול אותנטי ושונה. חלק מהמשתמשים אף התייחסו לטוקבקים כאל מעין סקר לא מייצג, המאפשר להעריך "לאן נושבת הרוח" בקרב דעת הקהל. ברוח זו הם ציינו את השימוש שעושים לדעתם הפוליטיקאים בתגובות על מנת להעריך כיווני פעולה אפשריים. 

בה בעת, חלק מהמשתמשים הבחינו בין הפוטנציאל של הטוקבקים לשקף את דעת הקהל לבין כשלים סטטיסטטיים המונעים שיקוף כזה. כך, הקו העריכתי של אתר החדשות תואר ככזה המשפיע על פסילת תגובות באופן מגמתי, האכסניה המקוונת והכתובה תוארו כמדירות קבוצות אוכלוסיה שונות, שאין להן גישה לזירה המקוונת או כאלה הנמנעות מתגובות כתובות. חלק מהמרואיינים אף התייחסו לאפשרות שבעלי עניין מזמינים תגובות קנויות בכסף, על מנת להשפיע על דעת הקהל. 

נקודה נוספת ומעניינת שעלתה מהראיונות נוגעת לקבוצת משתמשים שנמנעים מלקרוא את הכתבות ו"קופצים" ישירות לתגובות הקוראים (מובן כי לא מעט משתמשים נמנעים מקריאת הטוקבקים ומסתפקים בקריאת הכתבות בלבד). התגובות מתוארת כקצרות יותר, משעשעות ומגוונות יותר. זאת לעומת הכתבות העיתונאיות שתוארו על ידי המרואיינים כצפויות (משם הכותב ניתן לדעת את התוכן הצפוי של הכתבה) כארוכות, משעממות, מגמתיות וחוזרות על עצמן. חלק מהמרואיינים ציינו כי הם משתמשים בתגובות כאמצעי למקד את הקריאה באותם החלקים החשובים בכתבה. אחרים ציינו את התגובות כאמצעי שמקל על כתיבת תגובה משל עצמם, זאת ללא צורך בקריאת הכתבות במלואן.  

עוד על טוקבקים ודעת הקהל ראו: Assessing the climate of public opinion in the user comments era: A new epistemology

פרופ' אורן סופר הוא איש סגל במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה. מחקריו עוסקים בין היתר בהמשגה תיאורטית של תופעות המוצאות את ביטויין בתרבות הדיגיטלית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות