למה ביטלה הכנסת את היתר הכניסה שלי? - ימים של שקיפות - הארץ

למה ביטלה הכנסת את היתר הכניסה שלי?

לוביסטים - כן. תומר אביטל - לא. בכנסת החליטו למרר את חיי וכעת אני זקוק כל פעם לטובה מח״כ שמעוניין להכניס אותי לכנסת. אני לא אובייקטיבי - אבל אם המקרה שלי הוא תקדים, מדובר בתקדים מסוכן

תומר אביטל
תומר אביטל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תומר אביטל
תומר אביטל

תסתכלו טוב-טוב על האישור הזה  - מדובר בפטה מורגנה. תאריך התפוגה אמנם נקוב אי שם באוקטובר 2018, אבל אם ביולי 2015 אנסה להיכנס איתו לכנסת - ישליכו אותי למרתפי המשמר.

כן, למרות שלא עברתי על אף חוק - לפני כחודשיים וחצי ביטלה הכנסת את היתר הכניסה הקבוע שלי. התבשרתי כי תעודתי נגנזה ׳עקב עומס באישורים קבועים׳. פניתי שוב ושוב להנהלת הכנסת - ללשכה של יושב הראש יולי אדלשטיין, למנכ״ל רונן פלוט ולדובר יותם יקיר והסברתי שאני זקוק לאישור למען עבודתי, כמו עשרות העיתונאים האחרים במשכן. לאחר גמגומים זכיתי לבסוף להסבר המוחץ: ״אינך עיתונאי יותר״.

נכון שהשתחררתי מכבלי המדיה המסורתית ויצאתי לדרך עצמאית - אבל אני ׳כתב כנסת׳ היום, אולי יותר מאי פעם. פרסמתי בשנה האחרונה עשרות כתבות על הכנסת. בערעור רשמי (שסייעה לי בניסוחו עו״ד רחלי אדרי מהתנועה לחופש המידע) ציינתי שבשנה האחרונה כתבתי ושידרתי על הכנסת ב"הארץ" ובדה מרקר, בערוץ 10, ב׳ליברל׳, מבט שני, גל״צ, ב׳תכנית חיסכון׳, ערוץ 9 ועוד.

אני מתחזק בלוג שעוסק בכנסת. יש לי פינות קבועות (נחשו על מה) - אחת אצל קלמן ליבסקינד ברדיו גלי ישראל ואחרת בתכנית של אטילה שומפלבי בערוץ הכנסת (שׁנמצא - גם לא תאמינו- בתוך הכנסת). אה כן, כתבתי ספר עלילתי על הכנסת (בשם המקורי ׳המשכן׳), ואני מתראיין לפחות פעמיים בשבוע בנושאים (תתכוננו להפתעה מרעישה) פרלמנטאריים.

טובות מח״כים

גם הטענות שאינני עיתונאי מקוממות. בידיי תעודת עיתונאי עצמאי, לא אחת דימיונית, אלא רשמית שהונפקה לי על ידי מדינת ישראל. זו גם ההזדמנות להזכיר שיש לא מעט בלוגרים ופעילים שכן מחזיקים באישור קבוע. וטוב שכך. אישור קבוע לבלוגרים ופעילים חברתיים מגביר את שקיפותה של הכנסת, הקשר שלה עם הציבור הרחב ולא רק עם קבוצה קטנה של קרובים לצלחת. אני לא אובייקטיבי אבל אם המקרה שלי הוא תקדים, מדובר בתקדים מסוכן.

יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין - ״מהפכן שקיפות״

בכנסת לא השתכנעו. השבוע הודיעו לי שהערעור נדחה וההיתר בוטל סופית. המשמעות היא שאני כעת (למעשה כבר חודשיים) תלוי באישורים חד יומיים. זה אומר שאני כל פעם זקוק ל׳טובה׳ של ח״כ שמעוניין להכניס אותי - ושאהיה רשום כמוזמן שלו. זה אומר שנמענת ממני גישה לחלקים נרחבים במשכן. זה אומר שאני עכשיו נתון יותר לחסדי וגחמות הנהלת ומשמר הכנסת. זה אומר פגיעה בפרנסה שלי, שגם ככה מקורה בעיקר בהתנדבות.

״עונה על כל הקריטריונים״

אז לא עשיתי קמפיין ורעש כי לא חיפשתי לייקים. רק רציתי לקבל את האישור חזרה. סיפרתי על כך לראש תא כתבי הכנסת עמרי נחמיאס (וואלה), שגם ביקש לשמחתי מיוזמתו תשובות מהכנסת. תסלחו לי שאני מצטט מכתב שעוסק בי אבל זה קריטי להדגשת האבסורד. נחמיאס כתב: ״מאז יצא תומר לדרך עצמאית הוא פרסם עשרות כתבות פרילנס, כולן נוגעות לכנסת בדרך כזו או אחרת. הוא עונה על כל הקריטריונים המתאימים לעיתונאי המסקר את הכנסת, הן מבחינת היקף העבודה, הן מבחינת היקף הביקורים שלו במשכן והן מבחינת תהודת הפרסומים בכלי התקשורת המובילים בישראל״.

נחמיאס הדגיש כי ״ההחלטה לשלול ממנו את אישור הכניסה נראית תמוהה למדי, ואני מקווה שאין קשר בינה ובין היוזמה "100 ימים של שקיפות" אשר זכתה בשעתו לקיתונות של ביקורת מצד הנהלת הכנסת. גם אם ישנו מהלך של דילול האישורים הקבועים הרי שזה ברור שתומר הוא לא האיש שאת אישור הכניסה שלו צריך לבטל״.

ללוביסטים - כן, לך - לא

זה לא עזר. גם שאלה שהציב נחמיאס לכנסת - ׳כמה אישורים קבועים ״דוללו״ ומדוע?׳ לא נענתה. האם מותר לכנסת לבטל שרירותית היתר כניסה של מישהו שלא בא לה טוב בעין? אני לא יודע. אבל אני כן יודע שלא מעט לוביסטים - לאלו שמייצגים את הכסף הגדול - מחזיקים היתר קבוע. ואני? אויב המדינה שמכביד על מחלקת ההיתרים.

מהכנסת הבהירו בתגובתם האחרונה כי ״אין כל מניעה שתגיע ותסקר את הכנסת ככל שתחפוץ. אופיו של אישור הכניסה שלך, אין לו ולא כלום עם מהותה של עבודה עיתונאית, ככל שתבחר לעסוק בה. אתה יודע זאת היטב. אינך משמש ככתב פרלמנטרי של אף כלי תקשורת. לאחרונה, משערכנו בדיקה של כול האישורים הקבועים בשל העומס בתחום זה, בצענו מהלך שבו צומצמה רשימת בעלי ההיתרים הקבועים בכמה עשרות אישורים בתוכם גם שלך״.

ידידתי אורלי ברלב כתבה לאחרונה מדמי ליבה על המחירים שמשלמים פעילים חברתיים: ״המחיר שמכביד עלי במיוחד הוא מחיר הכעס״. במהלך המאבק, היא מדגישה, ״לפעמים תופסים את הראש ולא מאמינים. איך זה יכול להיות שכל הטירוף הזה מתרחש?״ אני לא יכול שלא להסכים, וגם להוסיף מעבר לכעס את מחיר התשישות. זה פשוט מעייף.

תומר אביטל
תומר אביטל |ימים של שקיפות

עיתונאי, מלמד סדנאות כתיבה ואקטיביזם, מרצה בסמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי ומחבר ספר המתח "המשכן" (בהוצאת עם עובד).

מוביל את מיזם מאה ימים של שקיפות - שדוחק בכנסת לחוקק חוקי שקיפות שיאפשרו לציבור להבין את מי הם באמת מכניסים אליה. במקביל, עסוק בהקמת כלי התקשורת הציבורי הראשון - שקוף.

הבלוג מבקש לחשוף את מה שחברי הכנסת מנסים להסתיר ולקדם ראייה ביקורתית על הנעשה במרכז העצבים של מדינת ישראל. 

כאן תמצאו את מה שעומד מאחורי הנאומים, המלים הריקות והמצעים שמתרוקנים מתוכן בבוקר שלאחר הבחירות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ