המינוי של דרעי מגיע לנו - ימים של שקיפות - הבלוג של תומר אביטל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המינוי של דרעי מגיע לנו

אריה דרעי ימונה היום לתפקיד שר הפנים. ספק אם שירת בעולם המערבי שר שבגד בציבור בצורה כה בוטה. למה אנו מסתפקים בשחרור קיטור כמו כתיבת הטור הזה?

תגובות
שר הפנים, אריה דרעי
אמיל סלמן

אריה דרעי יכול בהחלט להתגאות בדבר אחד. אינספור תקדימים יצירתיים ומעוררי השראה רשומים על שמו - רק חבל שכולם מהסוג הלא נכון. הוא היה השר הראשון ששמר על זכות השתיקה במשטרה. הראשון שהדיח עדים. הראשון ששיגר כספים בשקיות ניילון באישון לילה למשרד שדלנים כדי לנהל מבצע מתוחכם לחיסול אויביו. הוא אפילו הראשון, ככל הנראה, ששכר חוקרים פרטיים נגד יריבים ועיתונאים.

קשה להאמין, אבל בשעות אלו ממש מאשרת הממשלה את שובו של דרעי למשרד הפנים. את העבירות המתוארות נאלץ דרעי לבצע במהלך כהונתו הקודמת, כדי להסתיר מערכה חסרת תקדים שניהל מלשכתו לביזת הקופה הציבורית. דרעי דאג שתקציבים שנועדו למטרות ציבוריות ינותבו למקורביו. יו״ר ש״ס קיבל טובות הנאה מהסוג המקומם ביותר, לרבות סיוע בשיפוץ דירה מפוארת. על מנת לשמר את השיטה הוא אפילו היה מעורב בהקלטות סתר של עיתונאים שחקרו את מעלליו.

לא אכפת לי שהוא השתנה

מקורביו טוענים שלמד את הלקח. שהוא השתנה מקצה לקצה. אבל לי לא אכפת אם השתנה. אתם הייתם מעסיקים מחדש עובד שעשה חיל בגזילת משאבי החברה שלכם במשך שנים? אולי. אבל בחברה הפרטית שלכם - זכותכם לעשות כרצונכם. ואילו כאן, מדובר בממשלת ישראל. היא מורכבת בסך הכל מ-21 שליטים, ואלו יושבים בדירקטוריון המובחר ביותר. מדוע כה קשה לוודא שהמעטים הללו לא יהיו עבריינים מורשעים שדרסו את שלטון החוק מבלי להסתכל לאחור?

אולי כי הטור הזה הוא עוד מקבץ מילים זועמות שתשכחו בעוד כמה שניות. הרי אני לא אצא להפגין, ולא להקים אוהל מחאה. כל כך קל לשחרר קיטור מבלי לעזוב את המקלדת, שזה הפך לספורט לאומי.

קיפאון הפוסט דפני-ליפי

הסטוטסים הוויראליים ביותר נולדו עם מינויו של שר בינוי שהקים לעצמו טירה תוך חריגות בנייה. אינספור לייקים פוזרו גם כששרת תרבות תועדה כשהיא מבטיחה לחלק ג׳ובים. הרשת געשה כשנערמו עוד ועוד חשדות כנגד פואד בן אליעזר. כך גם כשנתפס השר הממונה על הבטיחות בדרכים כשהוא דוהר ב-140 קמ״ש רק כדי לחנות בחניה כפולה מחוץ לגלידרייה. שלא לדבר על הפעם ההיא (רק לפני שבוע) שבה ראש הממשלה מינה לראש התביעה הכללית את מקורבו.

וזה עוד כלום. הקיפאון הפוסט דפני-ליפי שלנו מאפשר למפלגות מושחתות שלמות לשגשג - כי זה כבר נושא מורכב מדי לעידן הסטטוסים. כמה מכם יודעים ש״יש עתיד״ הזרימה כספים לעיתון ששירת אותה? או ש״הבית היהודי״ העלימה הוצאות-עתק ממבקר המדינה? וגם כשיודעים - למי אכפת? ״ישראל ביתנו״ זכתה לפרשה שלמה על שמה. ו״ש״ס״? היא לא עוזרת לשכבות החלשות. היא יוצרת אותן.

הקיטור משתחרר והרכבת ממשיכה בדרכה

אבל שחרור קיטור בסך הכל מאפשר לרכבת להמשיך במסלולה. לכן ראש הממשלה והשרים ירגישו לכל היותר רעד קל בכתף ימין כשיצביעו היום בעד המינוי, ייפטרו אותו בניד ראש ויעברו הלאה. ובצדק. הרי אם באמת היינו כועסים לא היינו מסתפקים בשחרור קיטור - אלא עוצרים בכל הכוח את הרכבת.

הגיע הזמן שנבין: פוליטיקאים, מכל הסוגים ומכל הקשת הפוליטית, פועלים למען הציבור רק כשהם מפחדים ממנו. ומלייקים - אף אחד לא מפחד. אלא שהזעם הזה יתפוצץ בסוף. אני לא בטוח איך תיראה המחאה הבאה, אבל אם הפוליטיקאים לא יתעשתו - היא תגיע, ובקרוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#