השרים מתחו את החבל יותר מדי

מכל המלחמות שיכלו השרים להילחם, הם בחרו דווקא במלחמה למען עצמם - ואנו שותקים. עם תום החורף האוהלים חייבים להיפתח בגן הוורדים - בין הכנסת למשרד ראש הממשלה. ויפה שחיתות אחת קודם

תומר אביטל
תומר אביטל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טקס חתימת הסכם בגז באשקלון.
המהלך לפינוק המקורבים מצטרף לשלל יוזמות אנטי-דמוקרטיות שאותן מוביל ראש הממשלה בנימין נתניהוקרדיט: אילן אסייג
תומר אביטל
תומר אביטל

הסקופ הראשון שלי היה במקומון "אמצע חדרה". גיליתי שראש העיר הטרי חיים אביטן מינה שלושה בכירים ללא מכרז ובניגוד לחוק.

התברר שזה היה רק מתאבן. בהמשך נפתחו נגד אביטן חקירות משטרה, ולאחרונה אף נחשד בקבלת שוחד מקבלנים (לא נמצאו די ראיות להעמדתו לדין).

הסקופ של אביטן
החצר של אביטן

כל זה לא הפריע לשרי האוצר והתחבורה משה כחלון וישראל כץ להילחם כהוגן כדי למנות את אותו אביטן להנהלת נמל אשדוד. כדאי לקרוא זאת שוב: אדם חסר ניסיון בספנות שכמעט ונכלא - קוּדם על ידי כחלון וכץ לתפקיד ניהולי. השלושה, אם תהיתם, מקורבים. אביטן איש ליכוד, ובעבר אף תועד מבקר עם כחלון באסדת הקידוח של מאגר "תמר".

כשהמינוי נבלם, עלו השרים מדרגה ופתחו במאבק מכוער להדחת הממונה על החברות הממשלתיות אורי יוגב - האיש עם היד על שאלטר המינויים. השרים רותחים, משום שיוגב מתעקש על המשך השימוש במאגר "נבחרת הדירקטורים". כלומר, לתפקידים הניהוליים ימונו רק בעלי כישורים, ולא רק בעלי קשרים.

חיים אביטן בהארכת מעצר בחשד לשחיתות
אדם חסר ניסיון בספנות שכמעט ונכלא - קוּדם על ידי כחלון וכץ לתפקיד ניהוליצילום: מוטי מילרוד

מחזירים אותנו לאחור - ואנו שותקים

סיקרתי מקרוב את הניתוח הקיסרי בו נולדה "הנבחרת". זה היה קרב מפואר, היסטורי, בו הציבור הלא מחובר ניצח אחרי עשרות שנים שבהן רק למקורבים היה סיכוי להתמנות לתפקידים פנטסטיים בשירות המדינה.

עכשיו הפוליטיקאים מנסים להחזיר אותנו לאחור.

אורי יוגב
אורי יוגב - האיש עם היד על שאלטר המינוייםצילום: עופר וקנין

איך זה יכול להיות? איך אנו יכולים לקבל עלינו שרים שמחויבים למושחתים ולא לציבור הרחב? איך אנו עוברים לסדר היום על כך שח"כ מיקי זוהר (ליכוד) אמר על יוגב "לא רק נצלוב אותו, אלא נוודא גם שהוא הולך הביתה" כשבסך הכל קידם מנהל תקין?

הדבר צורם במיוחד משום שהמהלך לפינוק המקורבים מצטרף לשלל יוזמות אנטי-דמוקרטיות שאותן מוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו; קידום מואץ של חוק מטורלל להדחת ח"כים, ביטול ועדות איתור, התעלמות משאילתות - הכל בנימוקים ביטחוניים ומשילותיים מופרכים - ואנו שותקים.

כמו צפרדעים בסיר

אני מבין את האינטרס של הממשלה - כיף למשול בלי בקרה וללא צורך לתת דין וחשבון. אני גם מבין מדוע רוב העם מקבל את המהלכים האלה, את נתניהו אנו שומעים ברמקול חד כיווני, והכול נצבע בצבעים פוליטיים עזים. מי שמסתייג, קובעת הנוסחה ההולכת ומשתרשת, בוגד.

אבל אני לא מקבל את זה. התקופה החשוכה הזו, שבה שרים מעזים למתוח את החבל עוד ועוד, אף על פי שבצד השני נמצא הציבור הרחב, חייבת להגיע לקיצה.

אולי חברי הממשלה סומכים על כך שכמו הצפרדע בסיפור המפורסם, לא נשים לב שהמים בסיר הולכים ומתחממים, אבל נקודת הרתיחה מתקרבת מהר מדי. גם ככה מספיק אנשים יודעים שהמחירים כאן יקרים מדי, שהשכר נמוך מדי והתשתיות גרועות מדי (ומי שחושב שהרמה פה נהדרת - שינסה בבקשה להגיע ללא רכב מעיר אחת לאחרת ביום גשם).

מכל הקרבות

המרתיח מכל, הוא שעם הכוח האדיר שמצוי בידי חברי קואליציה צרה, ה-61 יכלו לבחור במחויבות לחלומות שלהם, מרפורמה בחברת החשמל ועד שירות לאומי מקיף, ולעורר בנו השראה מדי יום. אך משלל הקרבות הצודקים שהיו יכולים לנהל, בחרו השרים במלחמה למען עצמם; למנות מקורבים ללא בקרה, לסלק מהכנסת מסתייגים ולהגלות את שומרי הסף.

עם תום החורף, האוהלים חייבים להיפתח בגן הוורדים, בין הכנסת למשרד ראש הממשלה. ויפה שחיתות אחת קודם.

תומר אביטל

תומר אביטל | |ימים של שקיפות

כאן תמצאו את מה שעומד מאחורי הנאומים, המלים הריקות והמצעים שמתרוקנים מתוכן בבוקר שלאחר הבחירות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ