בלוגים

אמרתי לכם / הבלוג של טובי פולק

אדם מת מהלך בינינו ואף אחד לא יהיה אשם במותו

נבחרי הציבור לא קוראים לפגיעה פיזית באנשים שחושבים אחרת מהם. הם נזהרים. לשקר, להסית, להוציא דיבה, לעוות מציאות - זה בסדר. הם יודעים שגם כשתבוא הפגיעה בנפש, הם ייצאו מזה בשלום. עובדה, זה כבר קרה

43תגובות

מנהיגים במדינות דמוקרטיות לא מייחלים למותם של יריביהם הפוליטיים. לפחות לא בגלוי. כך היינו רוצים להאמין. בכלל, אנחנו נוטים להאמין באמיתות שלא תמיד עומדות במבחן המציאות. למשל, שבמדינות דמוקרטיות מאבקים פוליטיים, חברתיים, ערכיים, אינם מוכרעים באלימות רצחנית. ואנחנו יודעים שהמציאות שונה. בחברות דמוקרטיות וליברליות האלימות הרצחנית אולי ספוראדית אבל בהחלט קיימת.

האלימות הפוליטית - גם זו הרצחנית - לא מתחילה או נגמרת בחיסול יריבים פוליטיים. קורה שנשיאים, ראשי ממשלה, שרים, חברי פרלמנט או אנשי אופוזיציה נרצחים - אבל זה יחסית נדיר. מצד שני, האלימות החברתית-פוליטית נפוצה מאוד בחברות כאלה, לעיתים היא גלויה, אך בדרך כלל נסתרת או מוסתרת מהעין. אנחנו מדברים על האלימות שמתקיימת ברבדים שמתחת לדרגי ההנהגה, כי הבכירים ממילא מצויים תחת זכוכית המגדלת של העין הציבורית ונהנים מהגנה ואבטחה שלא מאפשרת גישה פיזית אליהם.

הפגנת עיתונאים ב-2012
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

חורבן הבית השלישי כבר כאן

כשתסתיים תקופת שלטונו של בנימין נתניהו, החברה הישראלית לא תהיה עוד מה שהייתה לפניו. ולא שהיא הייתה מושלמת, היא רק הייתה מעט יותר נורמלית. נתניהו אומר שהוא רוצה להיזכר כמי שהיה המגן של מדינת ישראל, אבל יגמור כמי שהיה חתום על תעודת הפטירה שלה

107תגובות

כשתחלוף תקופת מלכותו של בנימין נתניהו, והיא תחלוף - למרות שכרגע היא נראית לנו נצחית -  מדינת ישראל לא תהיה עוד מה שהייתה לפניו. לא המדינה, לא החברה, לא אף אחד מהמרכיבים שמהם נוצקה והורכבה מהות הישראליות.

כשבנימין נתניהו יפנה את הבמה הוא יוכל להיות מאוד גאה בעצמו: הוא ישאיר אחריו מורשת. כולנו זוכרים (נניח שכולנו זוכרים) את הנסיבות שבהן הוא הגיע לראשונה למשרד שבו הוא שולט כבר יותר מ-11 שנים (לסירוגין), חודשים ספורים אחרי אותה טראומה לאומית. שגם לגביה, חייבים להודות שהיא נגעה באמת רק לחלק מסוים מהעם והחברה, אותו חלק שלא שכח ולא סלח, החלק שלא ישכח ולא יסלח. החלק האחר, שבו שולט נרטיב נתניהו ביד רמה כבר יותר משני עשורים, לא רק שכח וממילא כמעט מיד סלח. וחלק גדול ממנו פשוט מתעלם ואף מכחיש. גם זה חלק משמעותי במורשת שלו. ומאז אותה טראומה אנחנו גולשים במורד, אל מעבר לקצה הצוק.

נתניהו וטראמפ
Sebastian Scheiner/אי־פי
להמשך הפוסט

מחאת פתח-תקוה: מה שלא יהיה פוליטי, לא יהיה

אי-אפשר שלא להתפעל מההתלהבות והנחישות הבלתי מתפשרת של מובילי המחאה שנולדה בפתח-תקוה. התחילו בקטן, גורשו מהשכונה וחטפו מכות, אבל נעצו רגליים בקרקע והיום הם כבר לא לבד. ולמרות שיש למחאה הזאת לא מעט בעיות, נראה שהחונטה השלטת מתחילה להזיע

10תגובות

חשוב לי להתחיל בתשבוחות. כי אם יש משהו שאני לא טוב בו ולא מסוגל לבצע אותו ולא יודע ולא מסוגל להתמיד בו, בעוד שאחרים עושים את זה בעקשות כה רבה, ללא תמורה ובלי הפוגה - מגיעות להן ולהם כל המחמאות וכל ההערכה.

לא כל אחד בנוי להיות מפגין מקצועי ועקבי. זו פעולה לא פשוטה. מעשה שדורש אמונה עזה בצדקת הדרך, שרידות גבוהה, עור עבה ויכולת ספיגה. לפעמים זו רק השמש הקופחת, החום, הלחות, הצימאון. כמעט תמיד אלה עלבונות והעלבות. ולעיתים, שלא נדע, גם אלימות. אזרחים מפגינים שיוצאים נגד הרוב השולט, נגד הריבון - יהיו בלתי אלימים ככל שיהיו - חוטפים מכות. זה נורא, זה בלתי נסבל, זה לא יעלה על הדעת. אבל זה קורה.

המחאה בפתח תקוה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

הפועלים השחורים נושרים, סימני שבירה בקבוצה המובילה

זה אירוע הספורט הכי קשה והכי תובעני. מיליונים צופים בספורטאי-על שקורעים את גופם בשמש ובגשם, בעליות המפרכות ובירידות מסמרות השיער - ומחכים לרגע שבו המוביל יישבר. שהפועלים ינשרו. שהעלייה תכריע. נראה שבנימין נתניהו מתקרב לטיפוס האחרון והמכריע של חייו הפוליטיים

10תגובות

כמו מדי שנה בחודש יולי, העיניים מרותקות למסך של אחד מערוצי הספורט ולא מסוגלות להתנתק ממירוץ האופניים הכי ותיק, הכי מפורסם, הכי מאתגר, הכי מפרך - וגם הכי מרהיב עין ולב. שלושה שבועות במישורים ובהרים של צרפת (בעיקר בצרפת, כי מדי פעם מוזנק הטור ממדינה אירופית אחרת. הפעם הוא זינק בגרמניה, אבל זו בעיקר צרפת על אוקיינוס נופיה הבלתי נגמרים) עד לגראנד פינאלה בשדרות השאנז אליזה בפאריז. הטור דה פראנס מדווש מדי יולי במשך שלושה שבועות רצופים (עם שני ימים חופשיים בסך הכל), עובר במחוזות שונים של הארץ הענקית הזאת, במישורים אינסופיים, בעמקים ובגאיות, בין עיירות וכפרים, מטפס בנחישות לפסגות מינוריות, גבוהות וגם אימתניות, מהגבעות של חבל פריגור, דרך מישורי לב המדינה, קופץ לפרובנס ואיפה לא. והכל בצבע, ברעש, בחגיגה שאין לה סוף. חוויה שאין דומה לה גם כשהיא משתקפת לרובנו דרך המסך בלבד.

בשנים האחרונות, עם התקדמות הסיקור והפירשון הטלוויזיוני, שכמעט שלא משאיר פינה חשוכה (נניח) בכיסוי הטור, אנחנו נחשפים גם לדרמות האנושיות, הקבוצתיות, הקרבות הפנימיים, החשבונות הישנים והחדשים, התמיכות וההפרעות, הבריחות והתפיסות, האיומים והבגידות, התמיכה והחמלה.

טור דה פרנס
CHRISTIAN HARTMANN/רויטר
להמשך הפוסט

חקירת פרשיות נתניהו: הנצח יכול לחכות

התמשכות החקירות בפרשיות נתניהו היא מריחת החקירות של פרשיות נתניהו. אין דרך להציג את זה אחרת, אין סיבה לחשוב אחרת. ובחינה מושכלת של לוחות הזמנים ולוח השנה מביאה אותנו בקלות אל סף בחירות 2019 ואולי גם מעבר להן. ויש מי שדואג שכך אכן יהיה

41תגובות

עיקרי הטקסט שלהלן נכתבו במקור לפני כמעט חצי שנה. מדי כמה שבועות הוא עודכן והאמת היא שאפשר לעדכן אותו על בסיס יומי כמעט, בוודאי שבועי. תזכורת: בתחילת השנה התראיין מפכ"ל המשטרה ואמר, בביטחון האופיינו לו, שחקירת פרשיות ראש הממשלה עומדת להסתיים "ממש בקרוב". עניין של ימים, מקסימום שבועות. חצי שנה חלפה מאז. וכך חולפים להם הימים והשבועות ועוד מעט נספור שנים. החוקרים מתעייפים, לחקירה מונתה פרקליטה חדשה, כתבים באים והולכים ואפילו העורך הנצחי של ישראל היום הספיק לעזוב ואחר בא במקומו. כולם לכאורה נחקרו. העובדות ידועות וברורות. הנחקר הראשי עצמו הודה - גם מעל הדוכן בכנסת - שהוא קיבל מתנות ואפילו הרבה. ולמרות שזה אסור, ולמרות טענתו שזה מותר - הוא הודה. אז מה עוד יש כאן לחקור? בארץ? בחו"ל? כמה נחקרים וכמה עדויות יעידו על שיטה? על שיטתיות? על עסק מסודר של קח וקח? קבל וקבל? ואולי גם תן וקח? בעצם, קח ותן. ובאמת: מתי מספיק יהיה מספיק?

אז רגע לפני שאנחנו מתרגשים, בקטנה, מידיעה על עוד חיקור דין בחו"ל (הפעם פאקר), מעוד ביקור של בני הזוג אדלסון בחדר החקירות, מעוד המצאה מילולית מתפתלת של סוגי החשדות והאישומים (עבירה על חוק המתנות אאוט - "ניגוד עניינים חריף" אין), כדאי שנשתה מים ונירגע.

שרה ובנימין נתניהו
אוליבייה פיטוסי /
להמשך הפוסט