שבוע על המים בטורקיה: לא מפחיד, לא תחביב של עשירים - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע על המים בטורקיה: לא מפחיד, לא תחביב של עשירים

הפעם הראשונה בטורקיה המפחידה. פעם ראשונה על המים המסוכנים, שלושה (זוגות) בסירה אחת. התרשמות בלתי אמצעית מחופשה בראש אחר, מחוויה של שיתוף וסובלנות, הזדמנות נדירה ללמוד משהו על עצמך ועל זולתך ועל הדרך גם לנפץ כמה דעות קדומות ואמונות תפלות

תגובות
סירות בטורקיה
טובי פולק

את השבוע הזה אפשר להתחיל מהסוף. בדרך חזרה לשדה התעופה של אנטליה - כשלוש שעות מעיירת החוף גוצ'ק - המיניבוס נתקע. קורה. יורדים מהמכונית ומביטים מסביב. פחות או יותר אמצע שומקום. אם היינו לבדנו, לא היה עם מי לדבר. הנהג הנבוך עושה כמה טלפונים, ואחרי כמה דקות מגיע פרייבט מצ'וקמק עם מישהו שנטען שהוא מכונאי רכב. הוא מתכופף, בודק, בוחן ומתיישר: אין מה לעשות. עוד כמה טלפונים של הנהג, והבשורה היא שרכב חלופי ייצא בהקדם מגוצ'ק. הבעיה היחידה היא שאנחנו כבר רחוקים כארבעים דקות מנקודת המוצא ולפנינו כמעט שלוש שעות ליעד. הלו"ז מתחיל להיות בעייתי.

האיש שלנו, הקפטן, מרים כמה טלפונים והעניינים מתחילים לעוף. בצד השני של הקו ניתנת ההוראה: חייבים לטפל בדחיפות בקבוצה הישראלית. ואכן, כמה דקות לאחר מכן מגיע המיניבוס החלופי: הרבה יותר מרווח וממוזג, עם מקרר מלא, שקעי הטענה ואפילו ווי פיי. ואם נניח כרגע בצד את המחזה המשעשע של התברברות הנהג החלופי ברחובות העמוסים של אנטליה (חשב לעשות קיצור ונתקע בעיר חפורה וחסומה לרגל סלילת קו חדש לרכבת), הגענו בזמן.

מוסר השכל? הטורקים לא חסיני תקלות (אבל מי כן). אבל מרגע שהדבר קרה, הטיפול היה מופתי. מהיר, אדיב, מסור, מכל הלב. תענוג.


דעות קדומות (1): סכנה ושמה טורקיה

וידוי מביך: עד הפעם הזאת, מעולם לא הייתי בטורקיה. לא יודע למה, לא מבין איך זה קרה - אבל עובדה. אולי זו הטראומה של אקספרס של חצות, אולי ההם שנעצרו שוב ושוב עם קליעי מא"ג או מחסנית שנשכחה מהמילואים, אולי זה ארדואן הדוחה, הפארסה של המרמרה, הדי המלחמה בגבולות (הדי רחוקים), פיגועי הטרור של המחתרות השונות (כורדים, דאע"ש, אחרים) או הפוליטיקה המקומית הרעה. וצריך להודות: גם הסכנה האמיתית, לפחות לכאורה.

מקבץ תמונות 1 לטובי
טובי פולק

אין לי מושג מה יודעים במטה ללוחמה בטרור, אבל אם יש שם משהו קבוע - זו אזהרת המסע לטורקיה (יחד עם מצרים וחופי סיני). אני רוצה לחשוב שהם יודעים מה הם עושים, אבל מאז שהטיול תוכנן ועד שהסתיים - הרבה מאוד חודשים - האזהרה על טורקיה נותרה בעינה (ולקראת החגים אף הוחרפה) כאשר בפועל היו בפרק הזמן הזה אינספור פיגועים בלונדון, ברלין, ברצלונה, שטוקהולם, ניס, פאריז, פינלנד, מינכן ואיפה לא. ולא זכור לי שיצאו אזהרות מסע ליעדים האלה. ודווקא בטורקיה  - יוק (בשבוע שעבר למדתי שזו מילה טורקית). ולא שאני יוצא עכשיו בהמלצה גורפת לעשות כך ולא לעשות אחרת, אבל הצטרפות המקרים הזאת בהחלט מעוררת תהיות.


דעות קדומות (2): טורקיה איסלאמית קיצונית ומרתיעה

את טורקיה מצאנו נעימה, מזמינה, אדיבה. נכון שהביקור הנוכחי לא כלל את מרכזי הערים וברור בעליל שיש הבדל דרמטי בין דאון-טאון איסטנבול לטיילת המרינה של עיירות החוף במפרצי גוצ'ק ופטייה, אבל אנשים הם אנשים. התיירות, לא רק של הישראלים, הידלדלה מאוד בשנים האחרונות. הטרור והפוליטיקה הרחיקו את המוני הרוסים, הגרמנים, האנגלים, הסקנדינבים וכל השאר, שגדשו במשך שנים את אתרי הנופש והתיירות. מצד אחד זה מכמיר לב לראות מסעדות ואתרי נופש ותיירות דלילים שמשוועים לאורחים ולהכנסות, אבל הרוגע והשקט עושים טוב לעור הפנים, למצב הרוח ובעיקר לארנקנים של אלה שבכל זאת מגיעים.

מקבץ תמונות 2 לטובי
טובי פולק

הפתעה נוספת היא הנוכחות הדלה מאוד של הדת בנוף העירוני. אמנם יש מואזין שקורא חמש פעמים ביום, אבל הרחובות והמדרכות והחנויות ובתי המלון והמרינות גדושים במקומיים חילונים. חילונים ברמה של נשים בחצאיות מיני, בשורטס, בסנדלים, בגופיות, במחשופים. כך הנשים וכמובן גם הגברים. בכל הגילאים. כן, יש דתיים, אבל הנוכחות שלהם הרבה פחות דומיננטית ממה שאתה מצפה למצוא. לא שונה בהרבה מפתח תקוה, מקניון איילון, מקניון מלחה בירושלים. וגם אלה שדתיים בעליל, נעימים ואדיבים ונחמדים באותה המידה. זו כמובן רק התרשמות בלתי אמצעית ממראה עיניים, ממש לא מחקר כמותי מחייב. ואגב, כך גם תחושת הביטחון: גם מפני אירוע טרור וגם סתם ביטחון אזרחי. אני לא יודע אם זה אכן גן עדן חסין סיכונים, אבל זו הייתה התחושה בכל שעה ובכל פינה.


דעות קדומות (3): יאכטה זה פינוק של עשירים

גם החופשה על המים היא התנסות בתולית. לשהות על סירה, שבוע שלם, זה משהו שאתה לא יודע עליו כלום. גם אחרי כמה הפלגות ניסיון מקומיות, אין לך מושג למה לצפות. צריך להבין: זה לא לעלות על אוניה, להתיישב ולשוט להנאתך. זה להפוך את הסירה לבית שלך לשבוע שלם, הכל כולל הכל. וזה צפוף למדי. על ה"בלו מון" - סירה גדולה ומרווחת ומודרנית ככל שתהיה (כלי שיט של 45 רגל, שזה קצת פחות מ-14 מטרים לאורך ומקסימום 4.5 מטרים בצד הרחב ביותר) עלינו שלושה זוגות של מבוגרים. שישה אנשים. והנוסעים הם גם הצוות. בלי משיט חיצוני, בלי טבח, בלי צוות ניקוי, בלי די-ג'יי, בלי מקרצפי סיפון. זה רק אנחנו. הנוסעים הם הצוות המשיט, הקושר, המניף והמקפל; הצוות המבשל, המנקה והמסדר; הסירה היא הבית לשבוע שלם (במקרה שלנו) - מהאוכל ועד האשפה, מהשירותים ועד המיטות והכביסה, מהמצעים למגבות, מהקפה של הבוקר ועד הוויסקי של סוף היום.

מקבץ תמונות 3 לטובי
טובי פולק

אני אומר שוב ושוב סירה, כי ידוע שהמדיום הוא המסר והכינוי "יאכטה" עושה עוול למה שזה באמת. ולא שאין יאכטות. לצידנו ומסביבנו אכן היו לא מעט יאכטות - ארמונות צפים מעוררי קנאה או סתם שופוני של מיליארדרים - שראוי שייקראו "יאכטות". אבל הרוב היו כמונו: סירות חדשות יותר ופחות, בגדלים שונים, ובהן משפחות עם או בלי ילדים, זוג אחד או יותר, קבוצות של חברים ועוד, שמצאו שזו דרך נחמדה וגם מעט מאתגרת להעביר שבוע, חודש או לפעמים גם תקופות חיים שלמות. נסכם: יאכטה זה פינוק של עשירים – סירה זו סירה. סירה שעליה  מפליגים, משיטים, אוכלים, ישנים ואפילו חיים.


דעות קדומות (4): טורקיה זה הכל כלול בגרושים

את אופנת ההכל כלול באנטליה החמצנו ובגדול. כנראה שלא במקרה. זה לא מתאים לכל אחד, זה בטח לא התאים לנו אז. רעשני מדי, המוני מדי, יותר מדי משפחות צעקניות, הקזינו וגם האוכל. כי כמה אפשר לאכול. מצד אחד, אולי פספסנו אירוח מפנק של שישה כוכבים במחירי רצפה; מצד שני - אולי דווקא בגלל כל אלה אתה מוותר על אורגיית בזבוז אוכל המונית וגם בהמית.

גם היום טורקיה לא מאוד יקרה, אבל ממש לא ברצפה. המחירים הם חצי ופחות ממה שיש כאן, אבל מי באמת משווה. ונכון גם שאופנת ההכל כלול עדיין חיה ובועטת, אבל אם אתה רוצה מלון שיתאים לך ולגילך ולטעמך, זה לא שתקבל אותו בפרוטות. הלירה הטורקית זהה בערכה כמעט אחד לאחד לשקל, אז קל להשוות. אז אפשר לקבל מלון מצוין כולל ארוחת בוקר ב-400 לירות, ארוחה עם שתייה וקינוח ב-150 לזוג ובגדים במחירים שתמיד יהיו 50% ומטה ממה שאנחנו מכירים כאן וגם באירופה. לא יקר מדי, אבל ממש לא חצי חינם.

מקבץ תמונות 4 לטובי
טובי פולק

וכמה עולה חופשה על סירה? לא יותר ולא פחות מחופשה זוגית סטנדרטית במלון באירופה, מחוץ לערים המרכזיות היקרות. אולי גם מכונית שכורה, ביקורים במסעדות מקומיות, בירה בפאב, סנדוויץ' ומשקה קל לצהריים, קולה וחטיפים על הדרך. על הסירה אין בופה, החדרים זעירים ותקרתם נמוכה, חדרי השירותים מיניאטוריים ובאקרובטיקה מרתקת הם נהפכים למקלחת ספרטנית. על הסירה אפשר לנוח, אבל רק בין העבודות: בישול, פינוי, ניקוי, הדחה, ארגון, סידור.

והכי חשוב: עבודות השטת הסירה, התכנון והשליטה על המסלול ומרכיביו, הכרת והבנת משטר הזרמים והרוחות - על כל אלה מנצח הקפטן. המכיר. המבין. האחראי. הוא המתכנן והמבצע ובעל ההכשרה והרישיון והניסיון. הקפטן הוא זה שמבין איך המכונה הזאת עובדת וכל השאר חייבים להיות אנשי צוות ממושמעים. ולא חשוב מי הם ומה הם. כי קפטן יש רק אחד.


דעות קדומות (5): סירה זה כלוב רעוע, שיט זה מסוכן

זו לא חופשת בטן-גב. זה לא נופש. זה לא פינוק הכל כלול. וזה ממש לא מתאים לכל אחד, רק שעד שלא מנסים לא יודעים. המחיר לא בשמיים, העבודה אינה מפרכת והסכנות - ככל ששומרים על החוקים והכללים והשכל הישר - נמוכות הרבה יותר מהסבירות להיקלע לתאונת דרכים על הכביש המהיר.

הבונוס: זה משהו שונה לגמרי. ים, שמיים, עירסול הגלים, האוויר הפתוח, המרחב, הנוף, החופש להחליט לאן שטים עכשיו ומה עושים מחר, היכן עוגנים, איפה שוחים. וגם לא חייבים לעשות הכל רק על הסירה - כמעט בכל מפרץ יש מסעדת חוף. וגם לא חייבים להתקלח על הסירה - בכל מפרץ מסודר יש  מקלחות ומלתחות ושירותים מסודרים. וגם לא חייבים לקנות את כל האוכל מראש - ספינות וסירות אוכל ושתייה וגלידה ועוגות מגיעות אליכם בכל מקום שבו תשוטו או תעגנו. פה סירה קטנה עם ירקות ופירות ומאפים ביתיים, שם סופרמרקטים צפים של הרשתות הגדולות. כיף גדול.

מקבץ תמונות 5
טובי פולק

השיט הוא החירות לנשום אוויר צח. לנקות את הראש. להחליף מצב צבירה. אז אם יש לכם מישהו שיכול להוביל אתכם למסע כזה, מישהו שאתם סומכים עליו שיידע מה הוא עושה, יהיה קשוב לצרכים ולפחדים שלכם אבל גם יידע לעמוד בתקיפות על מה שחשוב באמת - נסו את זה. כן, גם בטורקיה המפחידה כל כך. אולי תריבו קצת, אולי תיאלצו לבלוע את הרוק. אולי תשלמו דמי לימוד, אולי הגוף שלכם לא יסבול את הטלטולים ואולי גם תקיאו את הנשמה. ואולי לא תחזרו על כך לעולם. אבל כל זמן שלא תנסו - לא תדעו. כי החוויה היא אחרת.

ותזכרו: פינוק ונוחות ואוכל וחופש ומקומות חדשים ואפילו נופים מרהיבים, אפשר לקנות בכל מקום בכסף. לתחושות,לחוויה ולזיכרון שתיקחו איתכם משבוע כזה - אין מחיר.

     



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#