שעתה היפה של הטיפשות - ברוכים הבאים לעידן הבורות - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שעתה היפה של הטיפשות - ברוכים הבאים לעידן הבורות

זה לא הזמן להיות חוקר מבריק, משפטן פורץ דרך, מדען דגול, סופר קאנוני, משורר רגיש. הזמן הוא זמן הטיפשות והבורות. הטרנד השולט הוא לעג וזלזול בהשכלה ומחולליה. אלא שמאדירי הטיפשות הם חכמים ומשכילים הרבה יותר מהתדמית שעליה הם טורחים

תגובות
בית ספר לבנים
גטי אימג'ס

כשהיינו ילדים היה דבר אחד שעליו התעקשו איתנו המבוגרים - ההורים, המורים ובכלל: חינוך מעל הכל. התעקשו איתנו על חשיבות הלימודים. על הערך העליון של רכישת השכלה. הקפידו שנקרא ספרים. שנחקור. שנשאל שאלות. שנהיה סקרנים. זה אולי לא עשה אותנו יותר חכמים, לפחות את רובנו, אבל במידה רבה זה מנע מאיתנו להיות בורים גמורים. נכון, תמיד היו אלה שהיו מעל הממוצע, היותר חכמים, החכמים מאוד, הגאונים. לא רבים מדי, אבל היו גם כאלה. ברור שלא כולנו היינו תלמידים מבריקים כי לא כולם יכולים להיות.

רובנו עשינו כמיטב יכולתנו, מי יותר ומי פחות. ומגבלת החריצות גברה בדרך-כלל על סף הכישרון. עם זאת, גם אלה שהמתמטיקה הייתה מבחינתם מכשול בלתי עביר, גם אלה שלא הצליחו לשנן את כל כללי השפה והתחביר, עברית ואנגלית ואפילו ערבית (או צרפתית), ניסו כמיטב יכולתם. מי מרצון חופשי, אחרים בלית ברירה ובמידה שונה של הצלחה.

דבר אחד בכל זאת היה משותף לכולנו, המבריקים וגם הבינוניים: לא לעגנו לידע. לא זלזלנו בהשכלה. לא ביטלנו כלאחר יד את חשיבות הלימוד. תמיד צהלנו על שיעור שהתבטל, אלא מה. שמחנו בכל חופשה, שנאנו מבחנים, התרשלנו בעבודות ובשיעורי הבית. וגם כשהעדפנו את מגרש הכדורסל ואת חברת הבנות (והבנים, בהתאמה) - ידענו שבסוף צריך איכשהו ללמוד, להיבחן, לעבור. שחייבים להתקדם משנה לשנה, לעלות כיתה, להתקבל למגמה שתיתן לנו משהו. סיכוי לעתיד. בסיס לחיים.

לא כולנו הלכנו למדעים ("מגמה ריאלית", ככה קראו לזה אז). בטח לא לעתודה האקדמית. בודדים הגיעו לטכניון, לבתי הספר לרפואה, ללימודי הנדסה. גם אלה שנאלצו לצאת לעבודה כבר בשנות העשרה שלהם ולא השלימו את תעודת הבגרות, ברובם לא בזו להשכלה, ללימודים, לרכישת הידע. גם אלה שלמדו מקצוע - למדו. התמחו במקצוע שבו בחרו, ובמקביל עסקו גם בלימודים כלליים. רבים השלימו את הבגרות שלהם בשלב מאוחר יותר, רבים אחרים שיפרו את הציונים.

לא כולנו היינו תולעי ספרים. רובנו קראנו, מי יותר ומי פחות. גם אם זה לא היה דווקא צ'כוב, היו סופרים ומשוררים אחרים. קלאסיים ומקומיים. כבדים וקלים. כל אחד למד ורכש השכלה על-פי יכולותיו, אופיו, מידת ההתעקשות של הוריו, איכות המורים שזכה להם, הסביבה שבה גדל.

תלמידים באוניברסיטה העברית בירושלים, 1959
לע"מ

פעם אף אחד לא בז להשכלה. לרכישת ידע

דבר אחד שקורה היום למכביר, לא היה אז: הבוז להשכלה. הזלזול בידע. הוקעת רוחב האופקים. אנשי המדע, בעלי התארים, המשכילים - כולם זכו להערכה רבה. וככל שהורינו רצו שנהיה תלמידים טובים, מוצלחים, מבריקים, משכילים - גם הם הבינו שלא כולם נולדו שווים. לא בשכל ובטח לא בכסף. וגם אלה שמשאת נפשם העיקרית הייתה השגת עושר, ששאפו בעיקר להסתדר בחיים, לא ביטלו כלאחר יד את חשיבות הלימוד, השינון, השגת הידע, ההשכלה. וגם אם היו כאלה, הם לא נופפו בגישה הזאת בראש חוצות. להיפך: הם ניסו להסוות אותה. שלא כמו היום.

הזמנים היום אחרים. רוב הילדות והילדים, נערות ונערים, סטודנטיות וסטודנטים, אכן רוכשים השכלה בסיסית. מסיימים בגרות. לומדים לתואר ראשון. נכון שגם היום לא כולם, אבל הרבה יותר מבעבר. על פניו, על הנייר, היום האוכלוסייה ברובה משכילה יותר מאי פעם. היום כל ילד כמעט יכול להגיע לתעודת בגרות, לידע מדעי בסיסי, לאנגלית ברמה סבירה, לשפה נאותה, לתנאי סף שיכניסו אותו לאחד משלל המוסדות האקדמיים או הסמי-אקדמיים.

אבל בעוד שרכישת ההשכלה והידע זמינים (כמעט) לכל, ואכן הרוב אכן רוכש ידע והשכלה וכישורים ותארים - הטרנד הוא דווקא לנופף בבורות. כמו שפעם היינו עשים כל מאמץ לנופף בהישגים ספורטיביים, בחוסן הגופני, בקבלה ליחידות צבאיות יוקרתיות, ב"קוליות" שלנו, בבלורית המתנפנפת עד מעבר לכתפיים, בהישגים הרומנטיים - היום הגבורה הגדולה היא הפגנת הטמטום. האדרת הבורות. שורה אינסופית של פוליטיקאים, נבחרי ציבור, נציגי ציבור, ראשי מפלגות, מובילי דעת קהל וגם עיתונאים, גורפת אהדה, הון פוליטי וציבורי ואהדה ריקה מביטויים של טמטום טהור.

אלה שמנצלים את הטמטום

אלא שלא כולם מטומטמים. רחוק מזה. הם ברובם משכילים במידה, בעלי תארים, חלקם אפילו קרא יותר מספר הכנה למבחן תיאוריה בנהיגה. אבל כאמור: הטרנד הוא הנפנוף בבורות. הטיפשות נטו (בחלק קטן של המקרים) או העמדת הפנים (במקרה הנבזי) הם הכלי היעיל, הפופוליסטי, הקל, הנוח והבטוח לרכישת אהדה ציבורית ושימור המצביעים. וגרוע מכך: הוא כלי קטלני ברצח האופי של המשכילים באמת. של אנשי המדע, של החוקרים, של המשפטנים המבריקים, השופטים, אנשי האקדמיה, מומחי הרפואה, חוקרי מדע המדינה, ההיסטוריונים ומי לא. כל מי שמסומן כבעל מחשבה עצמאית וביקורתית; כל אדם חושב, קורא, משכיל, מומחה בתחומו - מסומן ומוקע.

פעם, אם היית רופא מסור, משפטן מבריק, חוקר מעמיק, מדען פורץ דרך, סופר נחשב, משורר רגיש, הוגה דעות, יפה-נפש (רחמנא לצלן) - היית חלק מאליטה שהיה כבוד גדול להיות חלק ממנה. היום הביטוי "אליטה" הוא שם גנאי. היום אם אתה יפה-נפש, אתה בוגד. אם אתה משפטן שלמד כל חייו, אתה חלק מכנופיית שלטון החוק. אם אתה חבר באקדמיה, אתה אוכל חינם. אם אתה איש תרבות, איש ספר, אינטלקטואל - אתה שמאלני עוכר ישראל שדינו סקילה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בביקור בבית ספר בפלורידה
ניקולס קאם / אי-אף-פי

אנחנו חיים בעידן הטמטום. מעולם לא הייתה כזו עדנה לטיפשות הבסיסית, הגולמית, הגסה. היום לא חשוב המדע, לא חשובה האקדמיה, לעזאזל הדמוקרטיה, מה זה בכלל היסטוריה, מי צריך תיאטרון עצמאי, מי זה בכלל צ'כוב. וגרוע מזה: אם אתה מדען, משפטן, כלכלן, סופר, משורר, עיתונאי, פובליציסט - שלא מוכן לעשות שקר בנפשך ולהיות מגויס לשורות הנורמות הפוליטיות השולטות והנרטיב הלאומי-לאומני - אתה מסומן ומחוק.

ושלא כמו הדוגמה הנוראית שיש לנו היום בצד השני של האוקיינוס - אותו אדם בור, גס רוח, שוביניסט, גזען ורע לב שאף אחד לא יודע איך לאכול - המקרה שלנו גרוע פי כמה. כי כאן מחוללי הטיפשות, ברובם הגדול, כלל וכלל אינם טיפשים. נהפוך הוא: ברובם הם משכילים בעליל. ושלא כמו אותה דוגמה איומה, אותה תאונה היסטורית שמשתוללת מעבר לאוקיינוס, תאונה שכל כולה טיפשות, בורות וגזענות - מקביליו וחקייניו המקומיים אינם טיפשים כמוהו. נהפוך הוא. הם פשוט זיהו את הכוח והעוצמה שגלומים בהאדרת הטיפשות, הגזענות, הבורות והשיסוי, והם רוכבים על הנמר הזה בכישרון רב. וגם, נורא להודות, בהצלחה מטאורית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#