ואלה שמות: רשימת ה"בוגדים" של נתניהו - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ואלה שמות: רשימת ה"בוגדים" של נתניהו

המפכ"ל רוני אלשיך הוא אמנם השם החם היום, אבל כולם היו ויהיו בוגדיו. ראש ממשלת ישראל לא שולט בזכות כשרונו, איכות החלטותיו, או שיעור קומתם של אנשיו, אלא רק בזכות כוחו לדכא, להשפיל, להשמיץ ולשסות. איש אינו חסין וכל אחד חשוד, גם אם יוכיח אחרת

תגובות
נתניהו ואלשיך בטקס חילופי מפכ"ל משטרת ישראל ב-2015
חיים צח / לע"מ

השיטה קבועה ואכזרית: אם אתה לא איתי עד הסוף - אתה נגדי. וגם כשאתה חושב שאתה איתי במאה אחוז, אתה נגדי. ובעצם: כולכם נגדי. אם לא כרגע, אז בעוד דקה. אם לא היום, מחר. ואם לא מחר אז מחרתיים. לא חשוב איך, לא חשוב מה, לא משנה מי, למה ומדוע: כל ביקורת היא חתרנות, כל דעה אחרת היא מזימה, כל ויכוח הוא בגידה. הטקטיקה נהפכה לאובססיה.

אם לא היינו יודעים איך עובד הפארטץ' הישראלי, היה סקסי לשרטט מנגנון אופל בנוסח סדרת סרטי ג'יימס בונד, ג'ייסון בורן, מזימות ריגול סטייל לה-קארה או מעללים אפלים מהארסנל של אדגר ג'יי הובר. כמה נחמד לדמיין מערך סבוך של חדרי בקרה משוכללים, מסכי ענק, מאות פקידי מעקב עם מצלמות אולטרה-משוכללות שמפוזרות בכל פינה על פני הגלובוס, גישה מלאה לכל לווייני הריגול, סוכנים מאומנים וקרי רוח שמוכנים לקריאה לכל משימת חיסול 24/7, ממלאי פקודות צייתנים ושתקנים, חבורה מובחרת שאין משימה שקטנה עליה.

בפועל אנחנו יודעים איך זה עובד. חבורת צעירים מחוצ'קנים, מפונקים, חובבי סושי ושונאי איסוף גללי חיות מחמד, עם לפטופ וסמארטפון, שמשחקים בלתפוס את הבוגד התורן באמצעות סטטוסים אנונימיים, ציוצים ארסיים, טוקבקים מטונפים ולייקים מזויפים. וזה עובד, ועוד איך עובד - בעזרת עסקנים דרג ז', חוגגים מקצועיים בחתונות ובר-מצוות של חברי מרכז, מלקקים ומתלקקים. הם כולם מוכנים ומזומנים ומאופרים היטב בכל שעות היממה לכל משימת הגנה ושכיבה על הגדר: מראיון טלוויזיוני עלוב וצפוי, דרך זירת ויכוח ברדיו אזורי צעקני, פרסום הודעות שטנה שקריות לעיתונות, פיזור רכילות רעילה עם כתובות יעודיות ועד לשיסוי צבא נאמנים אלים. אם קוראים להם, הם באים. וגם אם לא.

נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק ב-2013
קובי גדעון / לע"מ


הקוד הוא דף המסרים

אנחנו יודעים איך זה עובד, וזה כל-כך נמוך ועלוב. הכל בשיטת מקיאוולי: הפרד ומשול, השמץ ושסה, חבוט ראשו של זה בראשו של ההוא ובראשה של ההיא, השמץ ורחץ, טנף ויח"צ. המסר הוא אחד והוא מנוסח מדי יום מחדש ולפעמים גם כמה פעמים ביום. דף המסרים תמיד מוכן ותמיד מזומן. גם אם הוא לא באמת מודפס ולא ממש מחולק, עיקריו מוחדרים ומושתלים היטב. כל מילה ומילה בדף. העקבות כל-כך ברורים עד שהם אפילו לא טורחים לטשטש אותם. ותמיד תמיד זו קבוצת מילים שמקורן קבוע ושורשיהן רפטטיביים: "ה.ש.מ.ץ", "ש.ק.ר", "ח.ת.ר", "ה.כ.פ.ש",  "ה.ש.מ.א.ל", "נ.ו.נ.י", "ב.ג.ד.". הכל בלי חשבון, הכל פחד וחשבון.

מספרים שבעיתון שהיה פעם העיתון של המדינה היו (וכנראה שעדיין יש) רשימות שחורות וחומרים שנשמרו בכספות מאובטחות ליום פקודה. ובכן, במטה הסקוריטטה של העסקנים כבדי הגוף, השליחים המשומנים והנערים הבתולים, לא צריך כספות כבדות וגם לא רשימות סגורות. כולם ברשימה השחורה א-פריורי. אף אחד לא יכול להיות בטוח במעמדו. יש המשוחררים זמנית, על תנאי. זמנית מאוד. מי שיתמיד בתמיכה חסרת הפשרות וחסרת הפשר - יזכה לעוד יום. מי שיסטה במילימטר מהדרך שהתוותה - דינו נחרץ. אין אדם בטוח, אין נושא סגור, אין דעה שנייה, אין ערעור, אין החלטה אחת שלא מגיעה מאותו מקור רוע. הכל על-פי העניין והצורך והאינטרס של אדם אחד בלבד.

ה"בוגדים" המתחלפים צוללים לרשימות החיסול כהרף עין ולעיתים נדירות מצליחים להיחלץ ממנה. לפחות זמנית. הכל על-פי הצורך המזדמן. יש מי שנבעט החוצה, יש מי שנבעט הרחק אל מעבר לים, יש מי שמודח בבושת פנים, יש מי שמראים לו את הדרך החוצה, יש מי שנעצר עם ירידתו מהמטוס, יש מי שמתמנה לתפקיד או משימה בשביל להיכשל בהם, יש מי שמושמץ היום ומאומץ מחר - יש מי שהוא יקיר המשפחה עם בוקר ומחוסל עוד באותו הערב. אף אחד לא מקבל את התפקיד שמתאים לו, אף אחד לא זוכה לקרדיט שמגיע לו, כולם משלמים את המחיר שהוא היה צריך לשלם בכיסו ובכסאו.


מנשיא ועד רמטכ"ל, משר ביטחון ועד אב הבית

נתניהו ולימור לבנת בישיבת ממשלה באפריל, 2014
עמית שאבי

האויבים שלו, שלה, של המשפחה, חוצים מחנות. כולם מוחזקים בחזקת בוגדים - לפני, אחרי או תוך כדי. לכולם מחכה הגרזן. הנבוט. איש אינו חסין. שותפים פוליטיים קרובים ובוודאי רחוקים, שותפים קואליציוניים מזדמנים, יריבים פוליטיים, ראשי שירותים, ראשי מפלגות, קציני צבא ומשטרה בכירים, יועצים פוליטיים, יועצי תקשורת, יועצים אסטרטגיים, דוברים, ראשי לשכה, מנכ"לים, נהגים, אמרכלים, אנשי לוגיסטיקה, יועצים משפטיים, עורכי דין, מבקרי מדינה, שרים וסגני שרים וחברי כנסת וחברי מרכז וחברי לשכה, מממנים ומשמנים, חברים לכאורה, חברים קרובים שכלל לא ידעו שהם כאלה, שגרירים ואנשי אקדמיה ומתווכים ואנשי כספים. וגם ואפילו בני משפחה קרובים ורחוקים בדימוס ואפילו בהווה.

תגידו: זו הפוליטיקה. ככה זה עובד בכל מקום. ככה זה היה תמיד. ואולי זה נכון. גם אם לא בהיקף הזה, גם אם לא בכזאת אובססיה. אבל השאלה הגדולה היא למה: בשביל מה? מה המטרה? מהי התוכנית הגדולה? בשביל מה כל זה? תוכנית מדינית גדולה? רפורמה כלכלית שהעולם עוד לא ראה? הסכם שלום? שלבים בהגשמת תוכנית חשאית לכיבוש המזרח התיכון והקרוב? ובכן, לא ולא: התשובה היא הישרדות. גם חמדנות חולנית, אבל בעיקר הישרדות. לא יותר, לא פחות, לא שום דבר אחר. כל האופנסיבה הזאת לא קשורה בשום צורה שהיא לחיינו כאן, לא לרווחתנו, לא לבריאותנו, לא לחינוך ילדינו, לא ליצירת עוד מקומות עבודה, לא לעתיד האומה. כלום. הכל מתחיל ונגמר בעוד יום במשרד. במעון. עוד שבוע. עוד חודש. עוד שנה. עוד קדנציה.

הציצו ברשימה שלהלן והתרשמו בעצמכם. ובגלל שאין אף אחד חשוב באמת ודרגת המסוכנות משתנה בהתאם לנסיבות המשתנות, הסדר הוא אלפביתי. אתה יכול להיות החייל הכי מעוטר, שר הביטחון הכי מוערך, האידיאולוג הכי אדוק, היועץ הכי ארסי, הדובר הכי נאמן, המזדנב המפנק הבלתי נלאה, המחמיא המקצועי, זו ששכבה על הגדר, ההיא שחילקה את הג'ובים, זה שמצטט באדיקות את דף המסרים - זה לא משנה. איש אינו חסין. ושיהיה ברור: מדובר ברשימה זמנית בהחלט וחלקית מאוד.


קטלוג ה"בוגדים" וה"נבגדים" (רשימה חלקית)

א. אבי גבאי, אביגדור ליברמן, אבנר עמדי, אהוד אולמרט, אהוד ברק, אודליה כרמון, אחינעם ניני, אילנה דיין, איילת שקד, אלדד יניב, אלדד קובלנץ, אמנון אברמוביץ', אמנון ליפקין שחק, אפרים הלוי, ארי הרו, אריאל שרון, ארנון מילצ'ן
ב. בן כספית, ביל קלינטון, בני בגין, בני גנץ, ברק אובמה
ג. גאולה אבן, ג'יימס פאקר, גילה אלמגור, גדי איזנקוט, גבי אשכנזי, ג'ון קרי, ג'ודי מוזס-ניר-שלום, גיא פלג, גיא אליהו, גיל עומר, גדעון סער
ד. דוד לוי, דורית בייניש, דורון נויברגר, דליה דורנר, דן מרידור, דן מרגלית, דני יתום, דני דנון, דן שומרון
ה. הילארי קלינטון, האיחוד האירופי, הדמוקרטים, השמאל, המרכז, הערבים, החילונים, התל אביבים, הליכודניקים החדשים, הנסיכים הישנים, הליברלים, הסוציאליסטים, הנכים, העניים, הקונסרבטיבים, הרפורמים, הקיבוצניקים
ו. ורד סוויד
ח. חגי בן-ארצי
ט. טוני בלייר
י. יאיר גולן, יאיר גרבוז, יגאל סרנה, יהודה גליק, יובל דיסקין, יוחנן לוקר, יועז הנדל, יוסף שפירא, יורם כהן, יצחק רבין, יעקב פרי, יצחק מרדכי, ישראל כץ
כ. כרמי גילון
ל. ליאור אשכנזי, ליאור חורב, לימור לבנת
מ. מאיר שמגר, מאיר דגן, מוטי גילת, מוקי בצר, מיכאל בן-יאיר, מיקי איתן, מנחם בגין, מני נפתלי, משה יעלון, משה פייגלין, מרים נאור
נ. נוני מוזס, נחום ברנע, נפתלי בנט
ס. סילבן שלום, סימה קדמון
צ. צבי האוזר
ע. עוזי ארד, עמוס רגב, עמוס שוקן, עמי איילון
ר. רביב דרוקר, רובי ריבלין, רוני אלשיך, רוני מאנה
ש. שבתי שביט, שמעון פרס, שעיה סגל
ת. תמיר פרדו.

האחרונים שצורפו לרשימה הם המפכ"ל רוני אלשיך וההיסטוריון-פרשן-דובר לשעבר יועז הנדל. מה זה אומר? מה שאנחנו יכולים לשער שזה אומר. אבל כשיתווספו לרשימה ה"ה שלדון אדלסון (לא בטוח שהוא לא ברשימה), עו"ד דוד שמרון (שאלה גדולה איפה הוא בכלל) - ובעיקר אחד, ד"ר עו"ד אביחי מנדלבליט - נדע שהגיע יום פקודה.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#