אש בוערת או מסך עשן סמיך? - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אש בוערת או מסך עשן סמיך?

למתבונן מהצד נדמה שכל גורמי האכיפה עושים לילות כימים במאמץ כן הגיע לחקר האמת. לא משאירים אבן על אבן. חורשים את השדה עד הרגב האחרון. אלא שבחינה לעומק מגלה תמונה שונה: לא רצון וגם לא כוונה. אם באמת היו רוצים, זה היה נגמר מזמן

תגובות
דוד שמרון ומיקי גנור
מוטי מילרוד, אילן אסייג

שנים של חקירות, עשרות חוקרים, מאות נחקרים, אלפי שעות חקירה, אינספור חיקורי דין, הסכמי עדי מדינה, גביית עדויות, חילוט רכוש, חסימת חשבונות בנק, מעצרי בית, תנאים מגבילים, מעצרים לצורכי חקירה, עשרות אלפי דפי פרוטוקול, הדלפות מתוזמרות, ראיונות מדודים. לכאורה - עבודת נמלים נמרצת, נחרצת ויסודית. על פניו, לא משאירים אבן על אבן. בתיאוריה, חיפוש בלתי מתפשר אחר האמת והצדק. למראית עין, נחישות חסרת פשרות.

ובפועל? מסך עשן ותו לא.

אין מה להתרשם מחקירתם הנמרצת לכאורה צמד עורכי הדין הבכירים, הגיסים והבני דודים. כי הזמן שחלף, העובדה שהם חולקים ברמה הכי אינטימית את כל הסודות של כל הלקוחות שלהם ואת האינטרסים הפרטיים והמסחריים שלהם עצמם - מעקרים מן היסוד את הפארסה הזאת. הכל הצגה אחת גדולה. כי מה שהיה צריך להיות מושמד - הושמד מזמן; מה שהיה צריך להיות מתואם - תואם זה מכבר; מי שהיה צריך לעשות מעשה – עשה. אז החוקרים ישאלו כל מיני שאלות ויקבלו כל מיני תשובות. אבק ברוח. השניים האלה לא ייפלו, איש אחד מהם לא יפיל את חברו-שותפו-בן-משפחתו ושניהם ביחד לא יפילו את קרוב משפחתם הרחוק. זה לא יקרה.

וזה לא כי לא היה כלום - דווקא היה הרבה מאוד. וככל שזה סקסי לטעון שאנחנו לא יודעים כלום והכל עדיין מעורפל והחוקרים שומרים את הקלפים קרוב לחזה - בפועל המציאות פשוטה בהרבה: כמו תמיד, מדובר באינטרסים אישיים שחברו לאינטרסים פוליטיים שחברו לאינטרסים כלכליים. כי זה מה שתמיד הניע את העולם הפוליטי-עסקי: כסף וכוח והשפעה ושליטה; ואחר-כך עוד כסף. ועוד. ובאמת שהפרטים חשובים פחות. כבר עכשיו די ברור שבנוגע לרוב המעשים לא ניתן יהיה לבסס ראיות פליליות חד משמעיות, ועם המעט שאולי יישאר אף אחד לא יעשה כלום. ושוב: ממש לא בגלל שלא היה כלום, אלא בגלל שאף אחד לא באמת רוצה ואף אחד לא ייקח את הסיכון. אנשים זהירים, המחליטים. שלא לומר פחדנים.

מערכת אכיפת החוק פועלת במרץ לשמר את עצמה

לא יהיה כלום כי מערכת אכיפת החוק עושה כל מאמץ שלא יהיה כלום. שזה לא ייגמר במשפט פלילי, עם ראיות ועדים ועדויות והרשעה אפשרית. בטח לא מאסר בפועל. ספק גדול אם אפילו קלון קל. כולם מכירים שם את כולם, כולם גם מעורבים כך או אחרת בעצמם, אבל גם ובעיקר כי אף אחד לא רוצה להיות חתום על החורבן. וכבר למדנו שהמערכת המשפטית מעוניינת בדבר אחד בלבד: יציבות המשפט. ובמילים פשוטות: ההישרדות שלהם עצמם. ולאו דווקא כי הם רוצים להגן על מישהו או מישהם - גם זה. בעיקר כי הם מפחדים על עצמם. כי הם יודעים מה קרה ומה יקרה למי שיפיל את הבית.

כל חגיגת החקירות הזאת היא לא יותר מנשף מסכות. הסוואה. מסך עשן. כי אם היה רצון אמיתי למצות את הדין, כבר מזמן היינו עמוק בכתבי אישום, בשימועים ואפילו במשפטים פליליים עסיסיים.  אבל זה לא קרה ולא קורה, ורוב הסיכויים שזה גם לא יקרה. כי לאף אחד מהנוגעים בדבר אין אינטרס שזה יקרה. וזה למרות שברור להם וגם לנו שהמעשים עצמם נעשו, כך או אחרת. אף אחד אפילו לא טורח להכחיש. אבל אם הכל יתגלה וייחשף וייצא לאור במלוא כיעורו - ביום שלמחרת צריך יהיה לייבא מהחלל החיצון מערכת פוליטית, משפטית, ביטחונית וכלכלית חדשה. ולכן זה לא יקרה.

נתניהו עם סיגר
אלכס ליבק

ובגלל זה, כל מה שאנחנו רואים זה ריקוד של איומים, מחול של חרבות צעצוע. וכך בדיוק נמשך ונמתח וסורס וחוסל התיק הפלילי הפשוט בתכלית, של הרעיה - רק בשביל שבקרוב ייסגר בכלום ושום דבר. וכך גם הושתק ושומן והועלם חלקו של סמנכ"ל האמרכלות, עובד מדינה בכיר שברור בעליל שעבר על החוק ומילא וקיים את כל גחמות הממונים עליו, ולא מחה ולא סירב. חתם על כל דרישה - עלה כמה שעלה. והרי אם רק היו רוצים, הגברת מזמן הייתה נעולה איפשהו - במוסד של מערכת האכיפה או בכזה של משרד הבריאות, אבל עובדה שהיא לא. ואותו סמנכ"ל כבר מזמן היה מבלה כמה שנים טובות בין הסורגים. כי הוא הרי עובד מדינה שלכאורה סרח ובגדול. אבל הוא חופשי. עובדה. וזה לא שהוא מסרב להיות עד מדינה - סביר מאוד להניח שאף אחד לא באמת רוצה שהוא יהיה עד מדינה. זה מה שחסר להם? שהוא ישפוך את כל מה שהוא יודע? לא יקרה.


איזה מידע חדש יחשוף עוד חיקור דין?

גם הדבקות האינסופית בחקירות של עוד ועוד מאותם הדברים - הנדבנים והמממנים והמשמנים והמתווכים ועכשיו גם השגריר שם ואולי גם השגריר כאן והוויזה ואיזור הסחר והסיוע במכירת מניות הערוץ הזה ופיצול הערוץ ההוא - כל אלה הם טיפות של מי סוכר בים שכולו מלח. ובאמת, מה זה משנה? מה יעלה או יוריד עוד איזה חנפן שניסה לשחד בקטן או בגדול? החוקרים, הפרקליטים וגם אנחנו - כולנו יודעים מזמן במה מדובר. כולנו הבנו את הרעיון מהרגע הראשון. והנוגע בדבר גם הודה בעיקרי העובדות. ואף אחד אפילו לא ניסה להסתיר. כמעט שנה של חקירות ואפס חתירה לאמת. רק מריחת זמן בוטה, גלויה, חסרת בושה.

הנה למשל המרדף העקר והפתטי אחרי אותו טיפוס מוזר, יורש המיליארדים האוסטרלי, שכל אחד יכול לשער בעצמו את טיב קשריו עם המשפחה. והרי ברור בעליל שהם לא מחפשים אותו בשביל למצוא. גם הם יודעים שאין לו יותר מדי מה לספר להם. שהוא לא יגלה להם דברים שהם לא ידעו עד היום. אז בשביל מה כל הפסטיבל המגוחך הזה? בשביל שיהיה מי שיחשוש שאולי כן יצליחו לתפוס אותו. ושאולי הוא ישמיע דברים שהם לא באמת רוצים לשמוע. וזה לאו דווקא כסף, סיגרים או אלכוהול משובח. האיום בחקירת האוסטרלי כבד הגוף הוא לא יותר מקליע שנשלח במעטפה. החליפה של האיומים.

ג'יימס פאקר. כל אחד יכול לשער בעצמו את טיב קשריו עם המשפחה
אברם ווינרייט / בלומברג

וזה לא רק תיקי כלי השיט וטובות ההנאה. מישהו באמת חושב שייצא משהו מסחר הסוסים שהראש של המדינה ניהל עם המו"ל של המדינה? מישהו עדיין חושב שמקבלי ההחלטות יילכו עם התיק הזה עד הסוף? באמת? והרי אם רק היו רוצים, כמה קל היה להוכיח שכל המוצר הנחות והרדוד הזה, המתחרה החינמי שמכונה בטעות עיתון, הוא מימון בחירות אסור במיליארדי שקלים, שמשתולל בראש חוצות על פני יותר מעשר שנים. וכאן ממש אין צורך לחקור איש וגם לא לאתר ראיות. הן מתגלגלות מדי בוקר ברחוב, בכל פינה.

או הסיפור של בזק. וכי מישהו מאמין שאותו מנכ"ל מטעם עשה את מה שעשה לשם שמיים? לביתו שלו? אנחנו אולי טיפשים - אבל לא מטומטמים. כרגע האיום הוא רק על השליח, ונראה שגם הוא לא בהכרח סירב להיות עד מדינה. כי גם במקרה הזה, סביר מאוד להניח שאיש לא הציע לו את האופציה הזאת. ממש לא מתאים להם שהוא יגלה את כל מה שהוא באמת יודע.


אם הסכר ייפרץ, גם הם ייסחפו ויטבעו

אז בשביל כל זה? התשובה פשוטה: מלחמת התשה עד שהזמן ייגמר. בשביל לבודד אותו, לתסכל אותו, לקטוף אחד אחד את כל אנשי סביבתו, לפורר את כל שכבות ההגנה - עד שיהיה בשל לעסקה שתירקם במחשכים. בשביל ללכת על הדיל של סגירה תמורת פרישה (כפי שנכתב כאן לפני חודשים רבים). בשביל להכין את הקרקע לסגירה שקטה של הפרשה בפרישה וולונטרית במועד כלשהו לפני הבחירות הבאות, בנימוקים של עייפות, של מיצוי, בהצהרה שהוא מתכוון לעשות לביתו, למשפחתו, לבניו, לרעייתו. בהודעה לעיתונות שהוא יוצא לסיבוב הרצאות גלובלי שלא ייגמר לעולם.

כי עבור שומרי הסף, כל המערכת, צונאמי הוא האפשרות הגרועה ביותר. כי מבחינתם - העיקר שהמערכת תשרוד. כי המערכת זה הם. והם יעשו הכל בשביל לא לטבוע יחד איתו. כי הם יודעים טוב מכולנו: סדק אחד קטן בסכר - והשיטפון ישטוף ויטביע את כולם. את כולנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#