לא תישאר כאן אבן על אבן. גם לא היסודות - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא תישאר כאן אבן על אבן. גם לא היסודות

אם הדבר היה אפשרי, חברי הממשלה והקואליציה היו מואשמים בהפרת אמונים. במעשיהם ובמחדליהם הם מנפצים את אבני היסוד של החברה שבחרה בהם. הישרדות אישית היא לא חובה אזרחית, היא אפילו לא זכות

תגובות
ממשלת נתניהו בישיבה שבועית בתחילת ספטמבר
מארק ישראל סלם

כשהאבק ישקע ותסתיים תקופת הדמדומים הנוכחית, מדינת ישראל לא תהיה עוד כשהייתה. דוברי הימין אוהבים לדבר על יריביהם הפוליטיים והאישיים במונחים של בגידה, של הפקרה, של אובדן אמונה, של נמיכות קומה, של זלזול בערכי יסוד. כן, במונחים של בגידה. אני לא אגיד שהם בוגדים -  לי יש שפה אחרת. כן אגיד שהם מופקרים. ובעיקר הם מפקירים.

כשהאבק ישקע ותגיע לסיומה תקופת הדמדומים הזאת, לא תישאר כאן אבן על אבן. מהחברה הישראלית, שגם ככה מעולם לא הייתה אור לגויים, למרות יומרתה - אפילו לא חברת מופת -  יישארו רסיסים. אם בכלל יישאר דבר כזה, חברה ישראלית.

אם אפשר היה להגיש כתב אישום קולקטיבי נגד ממשלת ישראל ונגד הקואליציה שמרכיבה אותה, נגד משרדי הממשלה שלכאורה מתפעלים אותה ואוסף הפקידים הממונים שהיא שמה עלינו - היה ראוי לשפוט את ממשלת ישראל על מרמה והפרת אמונים. בעיקר הפרת אמונים. הפרת אמונו של הבוחר, הפרת אמונים של חובת הנבחרים לפעול ביושר וללא משוא פנים למען המדינה והחברה שבחרה בהם, הפרת אמונים ומרמה שבאה לידי ביטוי בכל פעולותיהם. החל במשרד ראש הממשלה, עבור בלשכות כל השרים ועד אחרון חברי הכנסת.

"נרד מהארץ ושהמדינה תישרף", צוטטה לפני שנים הגברת, בשיאה של פרשה פלילית נשכחת מלפני 20 שנה. אז אולי היא אמרה את מה שמיוחס לה ואולי זו רק אגדה אורבנית, אבל 20 שנים אחרי, יש לה יורשים. הרבה מאוד יורשים. רק שהפעם זה לא "שהמדינה תישרף", אלא "נשרוף וננפץ את כל יסודות המדינה ונישאר כאן לחגוג על השלל". כי לשלטון בחרתנו ושכל השאר יילכו לעזאזל.

כשהכל ייגמר, לא יישאר לחברה הישראלית על מה לעמוד. כי מילא שלא תישאר כאן אבן על אבן -  גם יסודות לא יישארו. במלחמת ההישרדות היומיומית שלהם, בין שוד הקופה הציבורית להרס האנושי של החברה הישראלית, כל האמצעים כשרים. וכשהכל ייגמר לא יהיו עוד יסודות לבנות עליהם את הבית מחדש. ויודע כל מי שבנה אי פעם בית: בלי יסודות איתנים, הכל מתמוטט.

מירי רגב
מארק ישראל סלם

במלחמת ההישרדות שלהם ובתאוות הבצע שלהם הנבחרים והשליטים עושים שמות בכל יסודות החברה. בכל מה שאמור להחזיק אותה. במוסדות השלטון, במנגנוני אכיפת החוק, בסמלי וסממני הממלכתיות, בעקרונות השוויון, בזכות לבריאות, לחינוך, לביטחון אזרחי, ליציבות תעסקותית, למוסר. הם הורסים בשיטתיות את המעט שנשאר מהמוסר האנושי הבסיסי שהוא אבן היסוד לקיומה של חברה אנושית.

חברה דמוקרטית מודרנית מושתתת על כמה עקרונות בסיסיים: הזכות הכללית (של כל האזרחים) לבחור ולהיבחר, שוויון זכויות וחובות, ציות לחוקי החברה והמדינה, שמירה על זכויות המיעוט, חובת המדינה לכלכלת אזרחיה, ביטחונם, בריאותם, חינוכם, פרנסתם הבסיסית ועוד. ושיהיה ברור: העיקרון הבסיסי ביותר בדמוקרטיה הוא לא שלטון הרוב, כפי שהם מקפידים לטרטר לנו יום ולילה - אלא דווקא השמירה הקפדנית על זכויות המיעוט.

ומה הם עושים כשהם מפרים את האמון שלנו? את ההיפך בדיוק. הורסים ומנפצים ומנתצים כל סימן וכל סמל של ממלכתיות, של הגינות, של יושר ציבורי. דורסים ברגל גסה את כל מי שנקרה בדרכם ומשמידים את מעט הערך שעוד היה לחברה הישראלית השבירה. וההסתה, השיסוי, ההדרה, הקיפוח, האיומים - הכל מגיע מלמעלה, מקצה הפירמידה השלטונית. ולא רק שהם (הוא) לא עושים (עושה) דבר בשביל להרגיע, להוריד את גובה הגלים, לגלות מעט ענווה, אמפתיה לחלשים, אפילו למראית עין - הם (הוא) מקפידים (מקפיד) לעשות את ההיפך.

הוא משקר בלי בושה בנוגע למיעוט המסיבי של אזרחי מדינתו ("הערבים נוהרים"), משמיץ דרך קבע את אמצעי התקשורת שלא מתיישרים על-פי האינטרסים שלו, לועג לחוקי המדינה שהוא האחראי העליון לשמירתם ("מותר לקבל מתנות", "לא היה כלום", "ראש הממשלה אינו חשוד ב..."), מוליך בכחש ובהסתרה את כל מהלכיו האישיים המופקרים ("הוא בכלל אמריקאי... יש לו חולשה לכסף. הוא מעריץ מיליארדרים...", ע"פ עדות עורך דינו הנאמן). כל סביבתו נגועה בשחיתות, חשודה, מושעית, נחקרת, מואשמת, מורשעת. והוא? הוא בשלו: לא היה כלום. והשמאל אשם. והעיתונות. והאופוזיציה. רק הוא לא.

נפתלי בנט
מארק ישראל סלם

אבל הוא רק הסמן הימני של מצעד הרוע: שרה בכירה בממשלתו קובעת שעשרות אלפי פליטים (ואפילו אם הם רק "מסתננים") הם "סרטן" וגם שמה עצמה קומיסרית לענייני תרבות ויצירה, מתנפלת על קצינים בכירים, על נשיא המדינה ועל כל מי שלא בא לה טוב בעיניים. שר בכיר אחר מדמה את בעייתם של מיליוני אנשים שחיים תחת כיבוש ל"רסיס בישבן", השרה הבכירה מטעמו חותרת באובסיסיות והתמדה מרשימים להרס המערכת המשפטית שעליה היא מופקדת, שר נוסף מטעמו מנצח בראש מורם ובגלוי על שוד קרקעות פושע ועל הדרך גם מנצח על גזל בוטה של הקופה הציבורית. שר הביטחון שלו קרא בעבר הלא רחוק להפציץ ולהרוס את מקור חיותה של המדינה השכנה הגדולה ביותר. שר נוסף בממשלתו, עבריין מורשע, הוחזר על ידו למקום הפשע - שנים ספורות אחרי שהורשע וריצה מאסר של שנים, רק בשביל להיחקר שוב בחשדות דומים.

וכמובן: שלוחיו המופקרים שמתנהלים בכנסת כמו הייתה בסטה בשוק הפרטי שלהם, משתיקים באלימות כל ביקורת ומובילים חקיקה של חוקים מטורפים, פרסונליים בעליל, חוקים שמטרתם אחת ואפילו לא מוסתרת: שימור השלטון, הכוח והכסף. שלהם.

לשלטון הזה אין אלוהים, גם אם יש לו כיפה שחורה או סרוגה על הראש, או אחת בהיכון בכיס. אפס אידיאולוגיה, זלזול מוחלט בזולת, שוד גלוי ובוטה של האוצר הציבורי, חלוקת שלל מופקרת, סירוס החופש האקדמי, חיסול העיתונות החופשית, נהנתנות חסרת מעצורים, מינויים מופרכים לתפקידים הכי ממלכתיים וקריטיים לעצם קיומה של המדינה והחברה, השתקת מבקרים ויריבים פוליטיים, רדיפת עמותות סיוע ורווחה, חקיקה פושעת וחסרת בושה של חוקים פרסונליים אד הוק, איומים נסתרים וגלויים וסחיטה באיומים.

ובעיקר מתמיד השלטון הנוכחי בחיסול גלוי ובוטה של כל מוסדות השלטון. כי מי לעזאזל צריך הפרדת רשויות ושומרי סף עצמאים. כל תמיכה או שיסוי - תלויים בדבר. מי שמתאים להם, זוכה להגנה (וגם היא זמנית ומותנית). מי שחורג מהקו הנדרש - מקבל בראש. המפכ"ל מונה אחרי שהובטח לו שימונה לראש השב"כ אחרי הקדנציה המשטרתית (על פי פרסומים שונים) והוא כמובן יודע במי זה תלוי. אבל גם זה לא עזר לו, וגם הוא חטף וחזק כשלרוטוויילרים היה נדמה שהוא חרג קמעה מהקו שהם התוו. גם היועץ המשפטי מונה אחרי שהיה איש הסוד והמזכיר בממשלה הקודמת, ואולי גם שותף - בפועל, בידיעה או בשתיקה - לכמה מהפרשיות הפליליות שעל חקירתן הוא ממונה עכשיו. וגם הוא יחטוף אם יעז למלא את תפקידו. ראש המוסד מונה אחרי שהמועמד האחר סירב להצהרת נאמנות אישית (על פי פרסומים), ובינתיים שומר על עצמו מכל פגע.

הישרדות השלטון הנוכחי היא המשימה היחידה שעומדת על הפרק. וכל מי שיעז לצייץ אחרת - אחת דינו. כך בית המשפט העליון, כך נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, מבקר המדינה, הרמטכ"ל, המפכ"ל, נציבות שירות המדינה, היועץ המשפטי של הכנסת, בכירי האקדמיה, שאריות העיתונאים וכלי התקשורת שעדיין אינם נשלטים מהאקווריום, ערוצי הטלוויזיה הציבורית והמסחרית, שדרי רדיו, פובליציסטים, בלוגרים, חוקרים במכוני מחקר תלויים ובלתי תלויים, אנשי משטרה וביטחון בדימוס, אנשי רוח, אמנים, מחזאים, סופרים. וגם סתם אזרחים מן השורה.

כולם היו אויביו של השלטון הזה. ובדרך למימוש השאיפה היחידה שלו – ההישרדות - אין אדם קדוש ואין מוסד מקודש. מבחינת השלטון הזה, השיטפון יכול לקחת הכל ובלבד שהוא יישאר יבש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#